ע"א 6413/18חבצלת שלאו נ. מילובר - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ש' סרחאן ) בפש"ר 51692-01-14 מיום 24.6.2018 במסגרתה נתקבלה בקשת משיבה 1 (להלן: הנושה ) "לתפוס ולהוסיף נכס לתיק הפש"ר " של משיבים 4 ו-5, וזאת עד למתן פסק דין בערעור שהוגש על ידי המבקשת.

1.

נגד משיבים 4 ו-5, בנה וכלתה של המבקשת, מתנהל תיק פשיטת רגל מיוזמתם של השניים (להלן: החייבים ). החייבים שחובותיהם עומדים יחדיו על סך של למעלה מ-9 מיליון ש"ח לעשרות נושים, מחזיקים במשק מס' 68 במושב ניצני עוז (להלן: המשק ו האגודה בהתאמה) הרשום על שם המבקשת ברשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ). החזקת החייבים במשק היא תולדה של הסכם מתנה מיום 9.7.2006 (להלן: הסכם המתנה ) בה העניקה המבקשת את המשק לחייבים במתנה. לטענת משיבים 3-1 (הנושה, הנאמנת על נכסי החייבים וכונס הנכסים הרשמי) הסכם המתנה בוצע בשלמותו: החייבים אמנם אינם רשומים כבעלי הזכויות במשק ברמ"י , אך הם רשומים כבעלי הזכויות באגודה; לחייב נקבע הסדר פריסת תשלומים ל"מְשַקֵם " כבעל המשק; החייב נבחר ליו"ר האגודה; החייבים הקימו רפת במשק ולחייב ניתנה מכסת חלב בהתאם; החייבים נוהגים מנהג בעלים במשק; החייבים גרים במשק ואינם משלמים דמי שכירות לאיש. לעומתה, טוענת המבקשת והחייבים, כי המשק הינו של המבקשת לבדה והיא ביטלה את הסכם המתנה בהסכם ביטול מיום 26.1.2009 כאשר התברר לה ולחייבים כי לא ניתן לרשום את הזכויות בנכס על שם החייבים וכי החייבים לא קיימו את חיוביהם השלובים כלפי המבקשת שכן הם אינם מאפשרים למבקשת לגור במשק ואינם דואגים לכל צרכיה עד אחרית ימיה. אם כי יצוין כי בעוד שבבקשה דנן טענו המבקשת והחייבים כי בהסכם המתנה כלולים "חיובים שלובים", הרי שלפני בית המשפט המחוזי נטען כי הסכם המתנה מותנה "בתנאים מתלים" (וראו לעניין ההבחנה בין השניים: ע"א 765/82 אלתר נ' אלעני , פ"ד לח(2) 701 (1984)).

2.

בית המשפט המחוזי קבע כי חיוביהם של החייבים בהסכם המתנה אינם בבחינת תנאים מתלים והצדדים להסכם לא התכוונו להתלות בשום פנים ואופן את הסכם המתנה בתנאי מתלה כלשהו; הסכם המתנה לא בוטל מעולם והסכם הביטול שנכתב בחופזה בכתב יד הוא הסכם למראית עין בלבד שמטרתו הברחת נכסי החייבים בלבד; כי הסכם המתנה לא ניתן לביטול ולא היה טעון רישום בהיות המבקשת ברת רשות במשק בלבד.

3.

בערעור כמו גם בבקשה, תוקפת המבקשת את ממצאי בית המשפט וטוענת כי סיכויי הערעור שלה טובים וכי אם תינתן האפשרות לנאמנת על נכסי החייבים לממש את המשק, ייגרם לה נזק בלתי הפיך. לפיכך, לטענתה יש לעכב את ביצוע ההחלטה עד למתן פסק דין בערעור שהוגש עליה.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת משיבים 3-1.

4.

נקודת המוצא היא, כי צד להליך זכאי לממש את זכייתו בפסק דין בסמוך למועד שבו הוא ניתן, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להשהות זאת (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) ; וראו למשל: ע"א 8416/17 גאון נדל"ן בע"מ נ' כהן (5.11.2017); ע"א 3022/17 מזרחי נ' מנהל מס ערך מוסף חיפה (22.10.2017) ). לצד כלל זה ישנו חריג על פיו, בית המשפט יהיה רשאי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בהתקיים שני תנאים מצטברים: מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש; סיכויי הערעור טובים (תקנה 467 לתקנות; וראו למשל: ע"א 9890/17 עו"ד אביעד

ויסולי נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ (10.1.2018) ; ע"א 7779/17 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' און טרק אינוביישנס בע"מ

(30.10.2017) ). בין תנאים אלה מתקיימת מעין "מקבילית כוחות" באופן שככל שאחד מהם מתקיים באופן מובהק, כך תפחת בהתאם הדרישה לקיומו של האחר. עם זאת, לתנאי שעניינו מאזן הנוחות ניתן מעמד של בכורה במסגרת האיזון הכולל (ע"א 7907/17 לוי נ' לוי (20.11.2017); ע"א 8327/17 וונדו נ' אלמו (2.11.2017); ע"א 4779/18 לוי נ' רשות מקרקעי ישראל (7.9.2018)).

5.

על אף שלא התקיים הליך של גביית עדויות או חקירת המצהירים בבית המשפט המחוזי וההחלטה ניתנה על בסיס טענות הצדדים בלבד, מבלי להביע דעה נחרצת, החלטת בית המשפט מבוססת על קביעת ממצאי עובדה שנראים על פניהם מוצקים. עיון בכתבי הטענות של הבקשה המקורית שהוגשו לבית המשפט המחוזי, מלמד כי מבחינה עובדתית ההחלטה מבוססת כדבעי. גם המסקנה המשפטית של בית המשפט המחוזי בעניין הגדרת תנאי הסכם המתנה כחיובים עצמאיים ולא כתנאים מתלים נראית על פניה מבוססת כהלכה (וראו: ע"א 1156/10 האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ (18.11.2012)). כמו כן למרות שמסקנת בית המשפט המחוזי בעניין הגדרת המתנה כמתנה גמורה לפי סעיף 2 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המתנה ) ולא כהתחייבות לתת מתנה לפי סעיף 5 לחוק המתנה – הואיל ומדובר בזכויות בר-רשות – אינה נקייה מספקות (וראו: בע"מ 445/05 אייזמן נ' מחלב (2.8.2006)), הרי שמסקנת בית המשפט שבנסיבות העניין המבקשת מנועה מלחזור בה מהענקת המתנה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, הואיל והחייבים שינו את מצבם בהסתמך על הסכם המתנה והמבקשת ויתרה בכתב על זכותה לחזור בה מהמתנה, נראית על פניה נכונה. משוכה גבוהה ומשמעותית עומדת אפוא לפני המבקשת כדי לשכנע בצדקתה.

6.

מעבר לכך, המבקשת אינה מתגוררת עוד במשק כי אם בדיור מוגן ועובדה זו משליכה לא רק על מאזן הנוחות, אלא גם על עצם הטענה כי מתן אפשרות למבקשת לגור במשק היווה חלק מן התנאים המתלים אשר הופרו כאמור. המבקשת אמנם טוענת כי חלק מהמשק מושכר לצדדים שלישיים המשלמים דמי שכירות באמצעותם היא נושאת בתשלומים שהיא מחויבת בהם לדיור המוגן. ברם, גם אם המשק ימומש והמבקשת תזכה בערעורה, היא תקבל לידיה את כספי המימוש באמצעותם תוכל ללא קושי לשאת בתשלומים לדיור המוגן. במובן זה אפוא, גרסת המבקשת והחייבים שהחייבים אינם בעלים של המשק כי אם ברי רשות של המבקשת, פועלת לרעתם. שכן במצב זה, איש מהם אינו זכאי להגנות הניתנות לבעלי זכויות המתגוררים בנכס לפי סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. המבקשת מפני שאינה גרה בו. והחייבים מפני שהוא אינו שלהם.

7.

ומעל הכול, מדובר במימוש נכס בתיק פשיטת רגל על ידי בעלת תפקיד שמונתה על ידי בית המשפט וחזקה עליה שתשקול את צעדי המימוש בקפידה תוך עריכת איזונים בין צרכי המבקשת והתועלת שתצמח מהמימוש כבר בשלב זה.

כאמור אפוא, הבקשה נדחית.