ע"א 7748-22 ע"א 7748-22

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) בת"א 10328-09-17 מיום 8.9.2022, בגדרו התקבלה תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקש ונפסק לטובתה פיצוי בסך 1,302,297 ₪.

1.ענייננו בתביעה נזיקית שהגישה המשיבה כנגד המבקש בגין מעשיים מינים שביצע בה במשך מספר שנים, כאשר עבדה כמזכירה וכמנהלת אדמיניסטרטיבית במרפאתו של המבקש. המשיבה צרפה חוות דעת בתחום הנפשי ולפיה הועמדה נכותה הצמיתה בתחום זה על 20%.

המבקש הגיש תביעה שכנגד, ובמסגרתה תבע פיצוי בסך מיליון ₪ בגין מעצרו בעקבות תלונתה של המשיבה במשטרה. המבקש תבע בגין שורה של עוולות ועבירות שבוצעו לשיטתו בעקבות התלונה ובתוך כך עוולה של נגישה; כליאת שווא; לשון הרע; הפרת חובה חקוקה; רשלנות; מסירת ידיעה כוזבת; וסחיטה באיומים.

2.ביום 8.9.2022 קיבל בית המשפט המחוזי את תביעת המשיבה ודחה את התביעה שכנגד. בפסק דינו אימץ את גרסת המשיבה, שנתמכה בעדויות מטעמה וראיות נוספות, וקבע כי המבקש ביצע במשיבה שורה של עבירות מין ובתוך כך כפה עצמו עליה, אנס אותה, הטריד אותה מינית וביצע בה מעשיים מיניים, כל זאת תוך ניצול יחסי המרות ששררו בין השניים.

במישור הנזק, בית המשפט קמא אימץ את חוות הדעת של המומחים מטעם המשיבה והעמיד גם את נכותה התפקודית של המשיבה על 20%. המבקש חויב בפיצוי בסך של 1,302,297 ₪ על פי הפירוט להלן: הפסד שכר בעבר בסך 137,836 ₪, הפסד כושר השתכרות לעתיד בסך 382,072 ₪, הפסדי פנסיה בסך 62,389 ₪, הפסד הוצאות רפואיות וטיפולים בסך 120,000 ₪, ופיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 600,000 ₪. זאת, בצירוף הוצאות שכר טרחת עו"ד בתביעה ובתביעה שכנגד, בסך של 304,737 ₪, ובסך הכל 1,607,034 ₪.

3.ביום 14.11.2022 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, וביום 23.11.2022 הגיש את הבקשה שלפניי, בגדרה מבוקש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט קמא עד להכרעה בערעור.

במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, כי פסק הדין ניתן בחלוף 14 חודשים מתום הדיון האחרון בהליך (שהתקיים ביום 22.6.2021), דבר הנוגד את תקנה 190(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכן את תקנה 129(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018, אשר קצבו לבית המשפט משך זמן של 30 או 90 יום, בהתאמה, למתן פסק דין מתום הדיון; כי משך הזמן שחלף לא מאפשר לבית המשפט להעריך את מהימנות העדים ומצדיק את שמיעת העדויות מחדש, ולמצער על ערכאת הערעור להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו; וכי במקרה דנן, ניתוח העדויות והממצאים על ידי בית משפט קמא הוביל למסקנות שגויות תוך העדפת גרסת המשיבה, ועל כן לערכאת הערעור מוקנה מתחם התערבות רחב יותר.

לשיטת המבקש, סיכויי הערעור טובים. נטען כי בית המשפט שגה בקביעותיו כי יחסי המין בין השניים התקיימו שלא בהסכמת המשיבה; כי בחלק מהמקרים המשיבה יזמה את המגע המיני ובחלקו האחר שיתפה עמו פעולה; כי הפסיכולוגית של המשיבה היא שמסגרה עבורה את האירועים כאונס, והמשיבה טענה בעצמה שלא ידעה כי זה מה שחוותה; כי גרסאות המשיבה באשר למקרה האונס הלכאורי הראשון לא היו עקביות וסתרו עצמן; וכי המשיבה לא הגישה תלונה במשטרה עד אשר בעלה גילה על האירועים בשנת 2017. עוד נטען כי סכום הפיצוי שנפסק לטובת המשיבה הינו מופרז, ובפרט פסיקת הפיצוי בסך 600,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, שלא נומקה או בוססה על ידי בית משפט קמא; כי שגה בית המשפט עת שדחה את טענת ההתיישנות והפעיל את החריג שבסעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958; וכי על בית המשפט היה להורות על מחיקת התביעה שעה שהמשיבה לא שילמה אגרה מבלי לספק לכך נימוק המניח את הדעת.

באשר למאזן הנוחות, נטען כי הצדדים הגיעו להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, ובמסגרתו צומצמו העיקולים על נכסי המבקש לכדי נכס אחד – המרפאה – ששוויו הוערך על ידי שמאי כקרוב למיליון ₪, ועל כן אין חשש שהמערערים לא יוכלו לקיים את פסק הדין אף אם יעוכב ביצועו; כי ככל שהערעור יתקבל המשיבה לא תוכל להשיב את סכום הפיצוי הגבוה שנפסק לנוכח קשייה הכלכליים; וכי הואיל ומרבית הפיצוי הינו עבור צרכים עתידיים של המשיבה, יש בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקש.

4.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי, כפי שיוסבר להלן.

להווי ידוע, כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה או פסק הדין שעליהם מערערים (ראו תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ועל המבקש לחרוג מכלל זה מוטל הנטל להראות כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה. ההלכות הנוגעות ל"מקבילית הכוחות" הנוהגת בבקשות לעיכוב ביצוע ידועות ומוכרות, ועל כן לא ארחיב עליהן במסגרת זו (ראו, בין היתר, ע"א 9630/17 יניב נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, פסקה 6 והאסמכתאות שם (28.1.2018); ע"א 6633/18 כהן מורדוב נ' זקס, פסקה 8 (14.11.2018)).

באשר לבקשת עיכוב ביצוע פסק דין כספי, הלכה פסוקה היא כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואין בעצם הגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו (ע"א 8059/18 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות, פסקה 3 (23.12.2018) (להלן: עניין קול ברמה); ע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחיפה, פסקה 16 (2.3.2017)). עם זאת, חריג לכלל הוא מקום שבו קיים חשש שלנוכח מצבו הכלכלי של הזוכה, הוא לא יוכל להחזיר את כספי הזכייה במקרה שהערעור יתקבל (עניין קול ברמה, פסקה 3; ע"א 3001/21 ערוץ הספורט בע"מ נ' מזמור הפקות בע"מ, פסקה 8 והאסמכתאות שם (24.5.2021)).

5.במקרה דנן, ובלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, נראה כי הוא מופנה בעיקרו לממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן.

לעומת זאת, השיקול בדבר מאזן הנוחות, מטה את הכף במידה מסוימת לטובת המבקש. בענייננו, מדובר בחיוב כספי בשיעור גבוה העומד על כ-1.6 מיליון ₪, ולנוכח נסיבותיה האישיות של המשיבה וקשייה הכלכליים, כפי שעלו גם במסגרת ניהול ההליך בבית משפט קמא, מתעורר ספק בדבר אפשרותה להשיב את הכספים שיועברו לידה ככל שערעורו של המבקש יתקבל (ראו ע"א 2143/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני, פסקה 7 (22.4.2021) (להלן: עניין פלוני)). מה גם שחלק לא מבוטל מהפיצוי שנפסק לטובתה הוא צופה פני עתיד, ועל כן נראה שלא ייגרם נזק למשיבה מעיכוב ביצוע חלקי של התשלום (עניין פלוני, פסקה 7; עניין גמילי, פסקה 9; ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב הפול נ' מוספי (10.6.2015)).

6.אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהעיקול שהוטל על מרפאתו של המבקש יישאר על כנו, ו-600,000 ₪ מהסכום שנפסק לטובת המשיבה יעוכב ויופקד בחשבון נאמנות בידי ב"כ המשיבה, עד להכרעה בערעור.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, לא ייעשה צו להוצאות.