ע"א 7748-22 ע"א 7748-22

עיינתי בבקשה לסילוק ערעור המשיב על הסף ובתשובת המשיבה. לא מצאתי להיעתר לבקשה. זאת, כיוון שאף אילו היה מקום לקביעה כי מדובר באיחור בהגשת ערעור המשיב, וספק בעיניי אם כך הדבר, יש הצדקה לקבל את הבקשה החלופית של המשיבה להארכת מועד להגשת ערעור המשיב מטעמה.

הגם שהודעת הערעור הוגשה ביום 14.11.2023, בד בבד הוגשה בקשה להגדלת היקף הודעת הערעור, שעמדה במקור על 60 עמודים. הבקשה התקבלה חלקית והודעת הערעור הועמדה על 20 עמודים. בנסיבות אלה, הודעת הערעור המקורית הוחזרה למערער, והוא הגיש הודעת ערעור מתוקנת בהתאם. אין חולק כי ערעור המשיב הוגש במועד, ככל שספירת המועדים מתחילה ממועד המצאת הערעור המתוקן. נוכח הפער המשמעותי בין היקף הודעת הערעור המקורית להודעת הערעור המתוקנת, סבורתני כי לא ניתן לצפות מהמשיבה לדעת האם ברצונה להגיש ערעור לפי תקנה 137(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 עד שלא תיחשף לטענות בערעור המתוקן. בנסיבות אלה, גם אילו היה מקום לקביעה כי המועד נספר בכל זאת ממועד הגשת הערעור המקורי, הייתה בכך הצדקה להארכת המועד.

בשולי הדברים יוער כי לא מצאתי להידרש לטענות האחרות שהעלתה המשיבה לגבי אי-המצאת הודעה על הפקדת ערובה ולגבי המצאת הודעת הערעור בדואר אלקטרוני. כפי שהמשיבה ציינה, היא עצמה לא התנגדה להמצאה בדואר אלקטרוני, ולגבי הפקדת הערובה – משעה שניתנה החלטה על הגשת תשובה לערעור העיקרי, ספק אם לא היה בכך כדי ליידע את המשיבה על כך שהופקדה ערובה.

על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. הטיפול בהליך יימשך כסדרו.