ע"א 8380/06האפוטרופוס הכללי נ. פלוני

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת י' שטופמן ) מיום 31.7.2006, בבש"א 87/01 (א"כ 107/60), עד למתן החלטה בערעור שהוגש עליה. בהחלטתו קבע בית משפט קמא, כי המשיב 1 (להלן – המשיב ) רשאי לעיין במסמכים המצויים ברשות המבקש, האפוטרופוס הכללי (להלן – האפוטרופוס ) הנוגעים לחלקה 55 בגוש 7691 (להלן – הנכס ).

2.האפוטרופוס ניהל מאז שנת 1960 את נכסיו של הנעדר לאון גרסון (להלן – הנעדר ), וביניהם הנכס. המשיב, בעליה של חלקה מצרנית לנכס, חכר את הנכס ועיבדו במהלך שנים. ביום 31.12.1996 שלח נציג האפוטרופוס מכתב למשיב (בתגובה לפנייתו של המשיב) ובו מסר כי האפוטרופוס אינו שוקל את מכירת הנכס, וכי אם יחול שינוי בעמדתו יודיע על כך למשיב.

ביום 2.11.1998 נקבעה המשיבה 2 (להלן – המשיבה ), אזרחית ותושבת ברזיל, כיורשתו היחידה של הנעדר. האפוטרופוס החליט שלא להמשיך ולהחכיר את הנכס למשיב, והודיעו על כך במכתב מיום 20.12.1998. באותו מכתב הודיע למשיב, בין היתר, כי תקופת החכירה תסתיים ביום 31.12.1998, וכן כי "מאחר ובעבר התענינת ברכישת הנכס, הרי עם שחרורו נעביר לזכאים את פרטיך ולך את פרטיהם שמה [צ"ל: שמא] תבקשו ליצור ביניכם קשר".

לטענת המשיב, ביום 19.7.2000, עת התייצב במשרדי הרשות המקומית לשם תשלום מיסים עירוניים, נודע לו כי הנכס נרכש על ידי בנו של ראש הרשות המקומית. המשיב פנה לאפוטרופוס, וזה מסר לו בתגובה כי הנכס "שוחרר" לזכאים לו; כי הכוונה להעביר למשיב את פרטי הזכאים הייתה מתוך רצון טוב ולא הייתה בכך משום התחייבות כלשהי; כי מפאת טעות טכנית דבר זה לא נעשה; וכי כל פניה בעניין הרכישה יש להפנות לעורך הדין שבאמצעותו שוחרר הנכס לזכאים. בעקבות זאת, ביקש המשיב לעיין בתיקו של הנעדר אצל האפוטרופוס, אך זה האחרון סירב לבקשתו בטענת חיסיון. מכאן הבקשה שהגיש המשיב לבית משפט קמא, להורות לאפוטרופוס לאפשר לו לעיין בתיק.

3.המשיב טען בפני בית משפט קמא, כי הוא זכאי לעיין במסמכים הנוגעים לנכס. האפוטרופוס טען, לעומתו, כי גילוי תוכן תיקו של נעדר יש בו כדי לסכל את תכלית איסוף המידע, ובכלל זה את האפשרות לבחון אמיתותן של דרישות לשחרור נכסי נעדרים, המוגשות לו.

4.בית המשפט קבע, כי המשיב ומשפחתו עיבדו את הנכס "מזה שנות דור", כי המשיב הינו בעלים של חלקה מצרנית לנכס וכי בקשתו לעיין בתיק המתייחס לנכס הינה בתום לב. נוכח אלה קבע, כי טעמי החיסיון שהעלה האפוטרופוס נסוגים במקרה דנן מפני עניינו של המשיב. בית המשפט הוסיף וקבע, כי בנסיבות המקרה, כשהמשיב מעלה ספקות בדבר אופן ניהול הנכס בידי האפוטרופוס, כאשר אינו מעלה כל טענה לבעלות על הנכס, ומשאין במידע המבוקש על ידי המשיב פגיעה בפרטיות – לא של הנעדר ולא של המשיבה – גוברת זכותו של המשיב לקבלת מידע ציבורי.

בית המשפט קבע, כי המשיב יודיע לאפוטרופוס בתוך 45 יום מה סוג המסמכים שבהם הוא מבקש לעיין, וכי אלה, למעט תרשומות והתכתבות פנימית, יועמדו לעיונו בתוך 14 יום ממועד קבלת ההודעה.

בקשת האפוטרופוס בפני בית משפט קמא לעיכוב ביצוע החלטתו נתקבלה באופן חלקי. בית המשפט עיכב את ביצוע ההחלטה בשלושים יום, בציינו, כי "אכן אם לא ינתן עיכוב ביצוע, לא יהא טעם בהמשך ההליכים במסגרת הערעור".

5.כאמור, האפוטרופוס מערער על החלטת בית משפט קמא, ומבקש לעכב את ביצועה עד להכרעה בערעור. לטענתו, סיכויי הערעור להתקבל טובים מאוד, בציינו בעניין זה, כי הוא סבור שבית המשפט לא העניק משקל ראוי לזכותה של המשיבה לפרטיות ולהתנגדותה לעיון במסמכים הנוגעים לנכס. כן הוא טוען, כי חלקת המשיב כלל אינה מצרנית לנכס, אלא "מצויה במרחק ניכר" ממנו. עוד טוען הוא, כי אם לא יעוכב ביצועה של ההחלטה, לא תהיה כל אפשרות להשיב את המצב לקדמותו.

מנגד, טוען המשיב, כי הערעור "חסר כל סיכוי להתקבל". הוא חוזר על טענתו כי הינו בעל עניין בנכס, בהיותו בעלים של חלקה הגובלת בו, וכן שב הוא על הטעמים שמנה בית משפט קמא בהחלטתו. עוד טוען המשיב, כי הערעור מטעם האפוטרופוס לא הוגש כדין, שכן, לטענתו, החלטת בית המשפט קמא אינה "פסק דין", ולפיכך הערעור עליה הוא ברשות בלבד.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

7.הכלל הוא, כי הגשת ערעור (או בקשת רשות ערעור) אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי

(מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) (להלן – זוסמן ), בעמ' 859). החלטה על עיכוב ביצוע של החלטה או של פסק דין תינתן רק בהתקיים שני תנאים מצטברים. הראשון הוא, כי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור להתקבל, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע. במאזן זה, שיקול מרכזי הוא היכולת להשיב את המצב לקדמותו, אם לא הביצוע לא יעוכב והמבקש יזכה בערעור (ראו, לדוגמה, בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה(5) 499, 504, מפי המשנה לנשיא אלון ; ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ , ניתנה ביום 26.9.06, פסקה 6). גם במקרה שבו לא תהיה אפשרות או יהיה קושי רב להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור, אין בית המשפט חייב לעכב את ביצוע ההחלטה. כך, במקרה שבו הערעור על פניו חסר סיכוי, או שעיכוב הביצוע עלול לגרום לזוכה נזק העולה על הנזק בו ישא המפסיד כתוצאה מביצוע ההחלטה ( זוסמן , בעמ' 861).

8.במקרה שלפניי, סיכויי הערעור אינם נראים גבוהים. בהיעדר מחלוקת כי המשיב ומשפחתו חכרו את הנכס ועיבדוהו במשך עשרות שנים, דומה כי למשיב זיקה מספקת לנכס כדי שייחשב כ"מעונין בנכס", הרשאי, בתורת שכזה, לעיין במסמכים הנוגעים לו, מכוח הוראת סעיף 13(א) לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978. בית המשפט לא התעלם מהזכות לפרטיות, הן של הנעדר והן של המשיבה (היורשת הבלעדית שלו), אך מצא כי אין במידע המבוקש על ידי המשיב כל פגיעה בזכות זו. אפילו אניח כי פגיעה כזו קיימת, כטענת האפוטרופוס, הרי שבנסיבות העניין, הזכות לקבל מידע גוברת, לכאורה, לאור הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא ובהתחשב בתכליות העומדות מאחורי הזכות לקבל מידע, ביניהן ביקורת על מהלכי הרשות הציבורית והבטחת תקינות שלטונית, כפי שציין בית המשפט.

חרף האמור לעיל בעניין סיכויי הערעור, לא ראיתי לקבוע כי הערעור "חסר כל סיכוי", כטענת המשיב. זאת, בין היתר, נוכח חוסר הבהירות בשאלה אם חלקת המשיב אכן מצרנית לנכס. אציין בעניין זה, כי האפוטרופוס צירף לבקשתו מפה, לפיה חלקת המשיב שאותה ציין בית המשפט קמא כמצרנית לנכס אינה גובלת בו. המשיב, בתגובתו, הבהיר כי החלקה המצרנית שבבעלותו אינה זו שדובר בה בהחלטת בית המשפט קמא (חלקה 66), אלא אחרת (חלקה 12), ואף הוא תמך את טענתו במפת הגוש והחלקות. איני משוכנע כי מחלוקת זו היא שתחרוץ את גורלו של הערעור, אך חוסר הבהירות יש בה לכאורה משמעות בנוגע לסיכוייו.

9.מכל מקום, רואה אני את מאזן הנוחות כעיקר ( זוסמן , בעמ' 859 ; ב"ש 751/86 מ.ש.א.ב. מחזור שאריות אורגניות בישראל בע"מ נ' אגריקו בע"מ , פ"ד מ(3) 825, 828, מפי השופט חלימה ; ראו גם בר"ם 1190/06 סנדל נ' מינהל מקרקעי ישראל , ניתן ביום 18.5.2006, פסקה 9, מפי השופטת נאור ). בתגובתו, לא הצביע המשיב על כל נזק שייגרם לו כתוצאה מעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט, דהיינו, מכך שיעיין במסמכים הנוגעים לחלקה רק לאחר ההכרעה בערעור. לעומת זאת, דחיית בקשת העיכוב תהפוך, למעשה, את החלטת בית המשפט קמא לחלוטה, "והערעור יהפוך לאקדמי" (עע"מ 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי , פ"ד נז(6) 953, 960, מפי השופט גרוניס ). בנסיבות אלו, רואה אני להיעתר לבקשה.

10.ואחרון, לא ראיתי להידרש בגדר החלטה זו לטענת המשיב, לפיה ערעורו של האפוטרופוס הוגש שלא כדין. ככל שהדבר נוגע לשאלת עיכוב ביצוע, אין חשיבות עקרונית לסיווג ההליך העיקרי כערעור או כבקשה לרשות ערעור. המשיב רשאי, כמובן, לנקוט הליך נפרד בעניין טענתו זו.

11.לסיכום, הבקשה מתקבלת. ניתן בזה צו לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא מיום 31.7.2006, עד לסיום ההליכים בערעור.

בנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.