רע"א 2285/15 אי.די.טי גלובל ישראל בע"מ נ. מדגם יעוץ ומחקר בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח ) בע"א 60436-02-15 מיום 9.3.15, במסגרתה הוחלט לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ר' כהן ) בת"א 163007/09 מיום 28.1.15, פסק דין זה – בגלגול שני – קיבל את התובענה הכספית שהגישה המבקשת, וחייב את המשיבה בסך של 491,130 ₪, בתוספת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד. קביעה זו של בית משפט השלום באה לאחר שבמקור נדחתה תביעת המבקשת על ידיו, והעניין הוחזר אליו על-ידי בית המשפט המחוזי בהנחיות, במסגרת ערעור, והכל כפי שיפורט להלן.

רקע והליכים קודמים

ב.

ביום 8.5.12 דחה בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ר' כהן ) תובענה כספית בסך 584,548 ₪ שהגישה המבקשת כנגד המשיבה במסגרת ת"א 163007/09. בערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה

י' שנלר , סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי , והשופט ח' ברנר ) נקבע, כי שגה בית משפט השלום כאשר קבע כי המבקשת כשלה בהוכחת תביעתה; זאת נוכח העובדה שמהמסמכים שהגישה המשיבה עצמה, ניתן היה ללמוד על הודאתה בחוב בסך 491,000 ₪ – המהוה חלק ניכר מסכום התביעה. לפיכך קבע בית המשפט, כי היה מקום לצאת מתוך הנחה שהמבקשת זכאית לסכום בו הודתה המשיבה, וכי יש להשיב את התיק לבית משפט השלום, לשם בחינת מספר סוגיות מוגדרות העולות מטענות המשיבה, וביניהן טענות קיזוז, וטענות בדבר הטעיה. בית משפט השלום (השופט ר' כהן ) בפסק דין חדש מיום 28.1.15, בחן אותן סוגיות קונקרטיות שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, קיבל את התביעה והעמיד את החיוב של המשיבה כלפי המבקשת על 491,130 ₪. בנוסף, פסק בית המשפט הוצאות משפט בסך 16,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 34,000 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין.

ג.

על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, לו צירפה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. בבקשה נטען, כי לערעור המשיבה סיכויים גבוהים, אך בעיקר הושם הדגש על טענה בדבר מצבה הכלכלי המעורער של המבקשת, אשר לשיטת המשיבה מבסס את החשש, לפיו אם לא יעוכב פסק הדין והיא – המשיבה – תזכה בערעור, לא בנקל יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו. כן הציעה המשיבה מיוזמתה, לספק את הערבויות הנדרשות לתשלום החוב אם יידחה ערעורה, או לחלופין להפקיד את סכום הכסף בקופת בית המשפט.

ד.

ביום 6.3.15 קבע בית המשפט (השופטת י' שבח ), כי חרף העובדה שככלל אין מקום להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין כספי, נוכח החשש שהציגה המשיבה בדבר איתנותה הכלכלית של המבקשת, על המבקשת להמציא תוך 7 ימים שני כתבי ערבות אישית החתומים על-ידי בעלי שליטה או נושאי משרה בה, וזאת כתנאי לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע. מספר ימים לאחר מכן המציא מר אלי ניניו, בעל המניות במשיבה ומנהלה, כתב ערבות אישית. בנוסף, ביקש מבית המשפט לאפשר לו להוסיף כערבה שניה את רעייתו, לה שני נכסי נדל"ן בירושלים, וזאת בשל העובדה, כי אין למבקשת בעלי שליטה או נושאי משרה נוספים מלבדו. ביום 9.3.15 קבע בית המשפט, כי הואיל והמשיבה לא עמדה בתנאי שנקבע בדבר המצאת שטרי הערבות, ומשאין אפשרות לאשר כערבה את רעייתו של מר ניניו – שכן מדובר בשניים שהם אחד – יינתן עיכוב הביצוע ככל שתפקיד המשיבה בקופת בית המשפט את מלוא סכום פסק הדין. הסכום הופקד.

הבקשה

ה.

בבקשה הנוכחית נטען, כי עיכוב ביצועו של פסק הדין צפוי לגרום למבקשת נזקים כלכליים משמעותיים. המבקשת מציינת, כי כחברה העוסקת בהשקעות ובאיתור נכסים מניבי תשואה, באפשרותה להשיג תשואות גבוהות באמצעות הכספים העומדים לרשותה. לפיכך, עיכוב ביצועו של פסק הדין יגרום לה נזק רב, שכן יקטין משמעותית את הסכומים הזמינים לה להשקעה, ואת התשואה שהייתה יכולה להשיג באמצעות השקעה חלופית של הכספים הללו בתקופת הדיון בערעור. עוד גורסת המבקשת, כי הואיל והמשיבה לא סיפקה ראיה המלמדת כי ביצוע פסק הדין יגרום לה נזק בלתי הפיך, ואילו היא עצמה סיפקה ראיות רבות לכך שאין בסיס לחשש לפיו אם יבוצע פסק הדין יהא קושי להשיב את המצב לקדמותו, שגה בית המשפט כאשר הורה על עיכוב הביצוע. בנוסף, מציינת המבקשת את סיכויי הערעור הנמוכים, הנלמדים לטענתה מכך שבית המשפט המחוזי כבר נדרש לסכסוך שבינה לבין המשיבה, וקבע כי הוכיחה את זכאותה לרוב רובו של הסכום נשוא התביעה. לבסוף, גורסת המבקשת, כי שגה בית המשפט בקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע לאחר אי הפקדת שתי ערבויות; לדידה של המבקשת ראוי היה במצב מעין זה, ובהיעדר שני בעלי מניות, לקבוע תנאי חלופי בו הייתה יכולה לעמוד.

הכרעה

ו.

נפסק לא אחת, כי בית המשפט בשבתו כערכאת ערעור ימעט להתערב בענייני סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים (רע"א 338/07 אליהו נ' זיסו (2007)). ברע"א 3663/13 ה.י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ' ג'י.אל.אי – מרכז רוטשילד בע"מ (2013) (להלן ה.י.ע.ם ) נדרשתי לעניין אמת המידה הדיונית שיש להנהיג לאחר כניסתו לתוקף של התיקון לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), תשע"ג-2013, קובץ התקנות 7231 (תשע"ג) 868), אשר קבע כי לאחר הגשת ערעור, תהא הסמכות לעכב את ביצוע פסק הדין בידי ערכאת הערעור, ולא בידי הערכאה הדיונית כפי שהיה עד לתיקון. השאלה התעוררה שכן הבקשה לעיכוב ביצוע מועלית עתה לראשונה בפני בית המשפט המחוזי, ובית משפט זה, חרף היותו ערכאה שלישית הנדרשת לסכסוך בצורה כזו או אחרת, הוא הערכאה השניה הנדרשת לעניין עיכוב הביצוע. היש להחיל על בקשות מעין אלה את אמת המידה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), לפיה ככלל אך עניין ציבורי או משפטי החורג מהסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים או מקרים בהם מתעוררת תחושת חוסר צדק, יצדיקו התערבות בגלגול שלישי? בעניין ה.י.ע.ם נאמר, כי משוני זה "אין להתעלם [..]. ואולם, בית משפט זה, במטלות שעליו, שאין להן אח ורע בבתי משפט מקבילים בעולם, צריך לנהוג איפוק בהפעלת רשות הערעור בהחלטות בדבר עיכוב ביצוע, כדי שלא להציפו עד כדי טביעה, ולהגבילו בעיקר למקרים של טעות קשה וגרימת עוול" (פסקה ו').

ז.

בנידון דידן, לאחר עיון בבקשת המבקשת, ובפסקי הדין וההחלטות אשר ניתנו בעניינה, סבורני כי המקרה שלפנינו אינו בא בגדרי אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו, אף לא על פי אותה אמת מידה מקלה. אכן, תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת, כי ככלל "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים"; תקנות 467(א) ו-467(ב) מקנות לבית המשפט את הסמכות להורות על עיכוב ביצוע במקרים מסוימים. על-פי ההלכה הפסוקה, במקום בו הוגש ערעור על פסק דין, יישקל עיכוב ביצוע על פי מבחן כפול; סיכויי ערעור טובים, ומאזן נוחות הנוטה לטובת הבקשה ( ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלונ י (2006)). בין שני השיקולים הללו "מתקיימים יחסים של מעין 'כלים שלובים', או 'מקבילית כוחות': ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש ולהפך" (ע"א 5963/13 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני

(2014), פסקה 13 להכרעתו של השופט עמית). באשר לפסקי דין שבמסגרתם נקבע חיוב כספי, נפסק כי הללו יעוכבו לעתים נדירות, הואיל וככלל אין מדובר בהם במצב בלתי הפיך, שכן על פניו סכום כסף ששולם, ניתן להשבה (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נ (1) 178, 182 (2002)). נקבע עם זאת, כי במקרים של פסק דין כספי יינתן עיכוב ביצוע, במקום בו יצביע המבקש על קושי להיפרע מן המשיב אם פסק הדין לא יעוכב ( ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 572 (1984); ע"א 470/14 תלתן הנדסת מערכות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (2014)). דברים אלה מעוגנים בשכל הישר, ומטרתם למנוע במקרים המתאימים כי ככל שיתקבל הערעור לא יישאר מבקש העיכוב וידיו על ראשו.

ח.

בנידון דידן איני רואה מקום להתערבות באיזון שערך בית המשפט המחוזי בקביעתו להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת מלוא הסכום בקופת בית המשפט. לעניין סיכויי הערעור, ומבלי לטעת כל מסמרות בעניין, קשה להלום כשלעצמה את טענת המבקשת, לפיה העובדה שבית המשפט המחוזי כבר נדרש לעניין זה – במסגרת הערעור הראשון שהוגש על-ידי המבקשת – מלמדת על היות הערעור הנוכחי חסר סיכוי. נזכיר, כי בית המשפט המחוזי חיוה דעתו אך ביחס לקביעת בית משפט השלום בגלגול הראשון, לפיה המבקשת כשלה להוכיח את בסיס תביעתה, וזאת נוכח הודאתה של המשיבה בחלק ניכר מסכום התביעה. בית המשפט המחוזי השיב כאמור את התיק לבית משפט השלום להכרעה בטענות ההגנה של המשיבה, ולא תמה דרך הערעור, אף אם המשוכה אינה נמוכה. באשר למאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי נדרש לשאלת האפשרות להשיב את המצב לקדמותו, והורה כאמור על עיכוב ביצועו של פסק הדין תוך הפקדת מלוא הסכום בקופת בית המשפט; מבחינה זו מובטחת המבקשת, אף שאיני מקל באי הנוחות בכך שהכסף אינו בכיסה ולשימושה לעת הזאת (ראו גם להלן). עיון בחומרים שעמדו לפני בית המשפט המחוזי, אינו מצדיק התערבות.

ט.

אטעים: איני סבור כי הנזק שייגרם למבקשת מן העיכוב מטה את הכף אל עבר ביטול עיכוב הביצוע. נזדמן לי לומר בעבר "ברי כי עדיף לכל בעל דין שהכסף יהא בכיסו ולא בכיס הזולת, ואפשר להבין רצון זה, אך בכך לא סגי" ( ה.י.ע.ם , פסקה ט'). ניתן רק להביע תקוה כי הערעור בבית המשפט המחוזי, המכיר כבר את נסיבות התיק, יישמע במועד שלא ירחק.

י.

לבסוף, אף אין מקום להלום את טענת המבקשת כנגד דרישת בית המשפט כי יוצגו שני ערבים, חרף העובדה שלמבקשת אין בעל מניות או נושא משרה אחר מלבד מר ניניו. מדובר בקביעה עניינית, לפיה יש צורך בשני ערבים נפרדים כדי להבטיח את ההחזר אם יידרש, ואם אלה אינם בנמצא, אין דופי בגישתו השקולה של בית המשפט המחוזי.

יא.

אין מקום איפוא להיעתר לבקשה.