פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
224/16
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
המבקשת:
מדגם יעוץ ומחקר בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
אי.די.טי. גלובל ישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 24.12.2015 בתיק
א
060436-02-15
בשם המבקשת:
עו"ד חיים כהן; עו"ד הדד וירשיני
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור ובקשת עיכוב ביצוע שהוגשו ביום 10.1.16 כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיאה
י'
ענבר , השופט ש' שוחט והשופטת א'
נחליאלי חיאט ) בע"א 60436-02-15 מיום 24.12.15, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט ר' כהן ) בת"א 163007/09 מיום 28.1.15. במוקד הבקשה, תביעה חוזית בגין התקשרות עסקית אשר לא צלחה.
רקע והליכים קודמים
ב.
המבקשת – חברת מדגם ייעוץ ומחקר בע"מ – היא חברה העוסקת בתחום הסקרים הטלפוניים. המשיבה – חברת אי.די.טי. גלובל ישראל בע"מ – היא חברה שעסקה בתחום הטלפוניה. בתקופה שבין דצמבר 2007 ליוני 2008, העמידה המשיבה עמדות טלפונים וכוח אדם לשם ביצוע סקרים על-ידי המבקשת. נראה, כי הצדדים פעלו לפי מסמך בשם "הסכם עקרונות" – אשר לא נחתם – לפיו, המבקשת תשלם למשיבה 45 ש"ח לשעה עבור כל עמדת חיוג.
א.
ההתקשרות בין הצדדים לא עלתה יפה, והמשיבה תבעה את המבקשת בבית משפט השלום בתל אביב ביום 5.4.09. ביום 8.5.12 ניתן פסק-הדין (להלן פסק הדין הראשון ), והתביעה נדחתה; זאת תוך שנקבע, כי (1) המשיבה לא השכילה להוכיח את סכום התביעה; (2) המשיבה הטעתה את המבקשת לחשוב כי היא חברת אי.די.טי העולמית ולא חברה ישראלית; (3) המשיבה לא סיפקה את השירותים ברמה המתחייבת. לפיכך, הורה בית משפט השלום כי התביעה נמחקת וכל צד יישא בהוצאותיו.
ב.
ביום 28.6.12 הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ביום 9.6.14 התקבל הערעור (להלן פסק הדין בערעור הראשון בהרכב סגן הנשיאה י' שנלר , השופט ד"ר ק' ורדי
והשופט ח' ברנר ), במובן זה שהתיק הוחזר לבית משפט השלום להוצאת פסק-דין מתוקן; זאת לאחר שנקבע, כי שגה בית משפט השלום בקביעתו, לפיה המשיבה לא השכילה להוכיח את סכום התביעה, שכן המבקשת הציגה חשבון נגדי שאינו נמוך משמעותית מזה שהציגה המשיבה. בפסק הדין נאמר:
א.
התיק יוחזר לבית משפט קמא, וסמוכים ובטוחים אנו כי בית משפט קמא יבחן את הדברים בלב פתוח ובנפש חפצה.
ב.
בית המשפט יבחן את המחלוקת שבין הצדדים בכל הקשור ל"תמורה" אשר מגיעה למערערת (המשיבה – א"ר) בגין עבודתה.
ג.
כך יבחן בית המשפט את ההשלכות, אם בכלל, לטענות המשיבה (המבקשת – א"ר) בדבר הטעיה וכדומה, מול טענות המערערת (המשיבה – א"ר).
ד.
במיוחד על בית המשפט קמא לבחון את טענות הקיזוז והנזקים הנטענים לרבות הכימות הכספי שלהן.
ה.
כמובן שבמסגרת הבחינות האמורות יהיה על בית המשפט קמא להידרש למכלול חומר הראיות, כך גם לאשר נטען על-ידי מי מהצדדים בזמן אמיתי.
ג.
ביום 28.1.15, קיבל בית משפט השלום את התביעה (להלן פסק הדין השני ), תוך שנקבע כי (1) התמורה הראויה לתובעת, בהסתמך על הסכם העקרונות ומידת ביצועו, היא 491,130 ש"ח; (2) קיים קושי להתבסס על טענת הטעיה, נוכח העובדה שהמבקשת הבינה בשלב מסוים כי מדובר בחברה ישראלית אך המשיכה לעבודה עמה, אף שהמידע בדבר מצבה הכלכלי העגום היה נחלת הכלל; (3) המבקשת לא הצליחה להוכיח את חבות המשיבה כלפיה לעניין טענת הקיזוז.
ביום 25.2.15 הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה ביום 24.12.15 (להלן פסק הדין בערעור השני ), תוך הנמקה שהמדובר לאמיתו בערעור עובדתי, ויש לדחותו על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; ומכאן בקשת רשות הערעור. נזכיר כי ביני לביני היו הליכי עיכוב ביצוע שאין צורך להידרש אליהם לעת הזאת (ראו רע"א 2285/15 מיום 26.4.15).
הבקשה לרשות ערעור
ד.
לפי המבקשת, בית משפט השלום הפך בפסק-הדין השני הכרעות עובדתיות שנקבעו בפסק-דינו הראשון; זאת מבלי שהצהיר על כך במפורש. לשיטת המבקשת, מדובר בפגם חמור בהתנהלות השיפוטית המשליך על יכולת הצדדים להסיק את מצבם המשפטי לגבי פלוגתות שעלו במהלך המשפט. המבקשת מציגה רשימה של סתירות לכאורה בין פסק-הדין הראשון לפסק הדין השני. נטען גם, כי קביעות עובדתיות בפסק הדין הראשון, שנהפכו בשני, נתפסו על-ידי בית המשפט המחוזי, והדבר יוצר קושי באספקלריה של השתק פלוגתא. לצד הבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.
הכרעה
ה.
לאחר עיון, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך, או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תידחה בקשתו, עיוות דין חמור. בנידון דידן, טענות המבקשת אינן עומדות בתנאים אלו, כפי שיפורט.
ו.
תקנה 455 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת כי:
"לא הכריע בית המשפט בערכאה הקודמת בפלוגתה פלונית או בשאלה של עובדה, והיא נראית לבית המשפט שלערעור כמהותית למתן החלטה נכונה במשפט לגופו של ענין, רשאי בית המשפט שלערעור לנסח פלוגתות או שאלות ולהעבירן לדיון לבית המשפט בערכאה הקודמת, ובמקרה זה יורה לאותו בית משפט לקבל את הראיות הנוספות הדרושות; בית המשפט בערכאה הקודמת ידון בפלוגתות או בשאלות ויחזיר את חומר הראיות, בצירוף ממצאיו ונימוקיהם, לבית המשפט שלערעור".
כך אכן קרה בפועל בנידון דידן. פסק הדין הראשון בבית משפט השלום לא כלל הכרעה עובדתית באשר ל היקף התמורה המגיעה למשיבה ו היקף חובות המשיבה למבקשת הניתנים לקיזוז. נוכח זאת, השתמש בית המשפט המחוזי בערעור הראשון במהות בסמכותו לפי תקנה 455 (אף שלא הוזכרה) והורה על החזרת התיק לבית משפט השלום.
ז.
תקנה 455 מקנה שיקול דעת רחב לערכאת הערעור; ראו בע"מ 9518/08 פלוני נ' פלוני , פסקה י"ד (2010). עוד יצו ין, כי תקנה 455 אינה גורעת מהסמכות הכללית המוענקת לערכאת הערעור בתקנה 462 (ראו רע"א 11057/04 אלטורי נ' שר התחבורה , פסקה ז' (2005); אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי 1030 (מה' 12, 2015); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 325 (מה' 3, 2012)). לפיכך, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לבית משפט השלום.
ח.
אשר לפסק הדין השני בבית משפט השלום; המבקשת מציגה אמנם רשימה של סתירות לכאורה בינו לבין פסק הדין השני, אך רובן ככולן אינן קביעות סותרות לגבי אותו ממצא עובדתי, אלא מסקנות שונות מן העובדות. נביא כדוגמה אחת מטענות המבקשת: "בפסה"ד הראשון נקבע כי מדגם (המבקשת – א"ר) הוכיחה שהשירות שניתן לה לא היה מספק וזו הייתה הסיבה לכישלון וכי נוכח העובדה ש- I.D.T גלובל (המשיבה – א"ר) לא סיפקה את השירות נשוא ההסכמות בינה לבין מדגם, אז היא אינה זכאית לסכום התביעה. מנגד ובסתירה לכך ביהמ"ש דחה בפסה"ד השני את טענת הקיזוז". אכן נקבע בפסק-הדין הראשון, כי המשיבה לא עמדה במלוא התחייבותה – אך כך נקבע גם בפסק-הדין השני. דחיית טענת הקיזוז בפסק-הדין השני אינה נובעת מכך שבית המשפט סבר שהמשיבה עמדה במלוא התחייבויותיה, אלא מכך שהמבקשת לא הוכיחה את חיובי המשיבה כלפיה הניתנים לקיזוז. יודגש, אין כל סתירה הגיונית בכך שבית משפט השלום – לאחר ההשלמות עליהן הורה בית המשפט המחוזי – יגיע למסקנות שונות מאלה שאליהן הגיע בפסק-דינו הראשון, והרי מדובר בהליך מחודש בעקבות ערעור. אין מדובר בפגם דיוני, ובודאי שלא נגרם למבקשת עיוות דין בשל כך.
ט.
ונטעים את המובן מאליו, כי מקום שמחזיר בית המשפט שלערעור תיק לבית המשפט הדיוני, הנה על פי הנחיותיו עשויות להיפתח הכרעות שקדמו לערעור, והדבר גם עולה בנידון דידן מנוסח הנחיותיו של בית המשפט המחוזי בערעור הראשון. כמות שציין בענייננו בית המשפט המחוזי בפסק-דינו מיום 24.12.15, אין איפוא סתירה של ממש בין פסקי-הדין של בית משפט השלום "מפני שהסוגיות שהוכרעו בפסק-הדין השני, היו אותן סוגיות שלא הוכרעו בפסק הדין הראשון, ולצורך הכרעה בהן הוחזר התיק לבית משפט קמא", והדבר הודגש, בין השאר בסוגיית הקיזוז (לזו האחרונה נדרשנו מעלה).
י.
אין אני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור, וממילא גם לא לבקשת עיכוב הביצוע.
ניתנה היום, א' בשבט התשע"ו (11.1.2016).
המשנה לנשיאה