רע"א 3663/13 ה.י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ. ג'י.אל.אי -מרכז רוטשילד בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת שבח) מיום 22.4.13 שניתנה בגדר ע"א 21483-04-13, בה עוכב פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (השופט ד"ר אבינור) מיום 5.3.13 בת"א 4406-02-08. המבקשת מלינה על עיכוב הביצוע שניתן בבית המשפט המחוזי.

רקע

ב.

המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיבה על סך 2,500,000 ש"ח. כעולה מפסק דינו של בית משפט השלום, התביעה נסבה על הפרות נטענות של שני הסכמים שנכרתו בין הצדדים – הסכם שכירות, מכוחו שכרה המבקשת שטח בקניון בראשון לציון בו החזיקה המשיבה לצורך הפעלת משחקיה, והסכם פיקוח, בגדרו התחייבה המבקשת לתת למשיבה שירותי פיקוח וניהול על עבודות הקמה של מועדון כושר בקניון.

ג.

בפסק דינו מיום 5.3.13 דחה בית משפט השלום (השופט ד"ר אבינור) את התביעה בעניין הסכם השכירות, ונעתר חלקית לתובענה בעניין הסכם הפיקוח. בכל הקשור להסכם השכירות נקבע, בין היתר, כי יש להעדיף את עדויות עדי המשיבה על פני עדותו של מנהל המבקשת (פסקה 62), וכי "הסכם השכירות והתוספת להסכם השכירות בוטלו בהתנהגות הצדדים" (פסקה 69). באשר להסכם הפיקוח נקבע (פסקה 85), כי זה "קובע באופן ברור וחד משמעי שדמי הפיקוח המגיעים לתובעת מורכבים הן מתשלום קבוע והן מתשלום משתנה, אשר אינם נכללים במסגרת תקציב עבודות ההקמה של מועדון הכושר ... לפיכך, כיוון שהנתבעת שילמה לתובעת רק את התשלום הקבוע, עליה להוסיף ולשלם לתובעת את התשלום המשתנה". נקבע (פסקה 87), כי על המשיבה לשלם למבקשת סך של 1,002,473 ש"ח (לא כולל מע"מ). כן חויבה המשיבה בתשלום הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.

ד.

המשיבה הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (ע"א 21483-04-13), ובמקביל עתרה לעיכוב ביצועו של פסק הדין (מכתחילה הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט השלום, אולם נוכח הוראת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 נמחקה בקשה זו, והמשיבה הגישה את בקשתה בבית המשפט המחוזי). בבקשה לעיכוב ביצוע נטען, בין היתר, כי "המשיבה [המבקשת דהכא – א"ר] איננה פעילה במשך שנים רבות" (סעיף 56), וכי אין לה "כל פעילות עסקית בשנים האחרונות" (סעיף 58). על כן נטען, כי סיכוייה של המשיבה להיפרע מן המבקשת ככל שתזכה בערעורה "הינם סיכויים קלושים ביותר" (סעיף 63).

ה.

בהחלטה מיום 11.4.13 (השופטת שבח) נאמר, כי "הגם שמדובר בחיוב כספי, שההלכות לגביו ידועות, אבקש את תגובת המשיבה לנטען בבקשה בנוגע למאזן הנוחות, דהיינו לטענה כי מדובר בחברה בלתי פעילה, וכי לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו בהינתן זכיה בערעור". ביום 18.4.13 הוגשה תגובת המבקשת לבקשה לעיכוב ביצוע, וביום 22.4.13 הגישה המשיבה תשובה לתגובה זו.

ו.

בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.4.13 נקבע, כי "הגם שמדובר בחיוב כספי, אני מורה על עיכוב ביצוע ביחס למחצית הסכום הפסוק, כנגד הפקדת המחצית האחרת בקופת בית המשפט תוך 30 יום".

הבקשה

ז.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהורותו על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. נטען (סעיף 8), כי בית המשפט המחוזי "צמצם את מבחן עיכוב הביצוע לשאלה אחת בלבד – האם המבקשת הינה חברה פעילה או לא"; בהקשר זה נטען (פרק ד' לבקשת רשות הערעור), כי המשיבה לא הניחה כל תשתית עובדתית לפיה המבקשת אינה פעילה. עוד נטען (סעיף 9), כי בית המשפט המחוזי התעלם משני תנאים נוספים החייבים להתקיים בד בבד עם שיקולי מאזן הנוחות – סיכויי הערעור של המשיבה, והנזק שעלול להיגרם למבקשת אם יעוכב ביצועו של פסק הדין. נטען (פרק ו'), כי "נזקה של המשיבה באם לא יעוכב פסק הדין לא יעלה על נזקה של המבקשת", וכי "אין כל סיכוי לערעור המשיבה" (סעיף 43).

הכרעה

ח.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. אדרש תחילה לאמת המידה הדיונית, שלאורה יש לבחון את הבקשה. כזכור, עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר ניתנה במסגרת ערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום (וזאת לאחר שנכנס לתוקפו, ביום 12.4.13, תיקון לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013 ( ק"ת 7231 (תשע"ג) 868), לפיו לאחר הגשת ערעור מצויה הסמכות לעכב ביצועו של פסק דין בידי ערכאת הערעור). השאלה היא האם על בקשות רשות ערעור כגון דא יש להחיל את אמת המידה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, קרי, הידרשות אליהן כאשר יש בהן עניין ציבורי או משפטי שמעבר למקרה הקונקרטי, או במקרים של תחושת אי צדק. בשכבר הימים, ברע"א 11706/05 גבעת נילי כפר שיתופי בע"מ נ' חיון (2006), נדרשתי לשאלה דומה (בהקשר של בקשה להוספת ראיות), וציינתי כי "גם נושא שהוכרע לראשונה במסגרת ערעור אינו מוציא עצמו ככלל ממכלול המסכת הערעורית שהוכרעה". דעה מגמישה הובעה לא מכבר על-ידי ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי (מה' 3, 2012) 222; ראו גם רע"א 2108/13 אלבז נ' מיטל (21.4.13), בפסקה ו' והאסמכתאות שם. בעניין אלבז ציינתי, כי "יתכן שבנסיבות חריגות יהא מקום לגמישות מסוימת ברוח זו, אך אין

לפתוח את הדלת לרווחה, בודאי לא בעומס שעל בתי המשפט, וגם אז אך בנושא שנדון לפני כן רק בערכאת הערעור " (הדגשות במקור); עוד ראו רע"א 3709/13 ליפסקי נ' לויטה (6.6.13) בהקשר של עיכוב ביצוע. אכן, עם התיקון הנזכר לתקנות סדר הדין האזרחי הופך עיכוב ביצוע, בערעור מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, את בית המשפט המחוזי לערכאה ראשונה המחליטה בעניין זה. אין להתעלם מכך. ואולם, בית משפט זה, במטלות שעליו שאין להן אח ורע בבתי משפט מקבילים בעולם, צריך לנהוג איפוק בהפעלת רשות הערעור בהחלטות בדבר עיכוב ביצוע, כדי שלא להציפו עד כדי טביעה, ולהגבילו בעיקר למקרים של טעות קשה וגרימת עוול. מכל מקום סבורני, כי גם במשקפי הגישה המקלה אין מקום להתערבות במקרה דנא, וזאת אף אם מתחילה ניתן היה להגיע למסקנה שונה ממסקנתו של בית המשפט המחוזי, ואף היא היתה במתחם משפטי לגיטימי.

ט.

אכן, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים, ובפרט כשעסקינן בפסק דין כספי. בית המשפט המחוזי היה ער להלכה זו, והחליט להורות על עיכוב ביצועו של מחצית הסכום שנפסק ועל הפקדת המחצית האחרת בקופת בית המשפט, בהידרשו לאפשרות השבת המצב לקדמותו, ואיני רואה מקום להידרש לכך עתה באופן שונה. אוסיף, כי לא שוכנעתי, שמעבר לעיכוב בהעברת הכספים כשלעצמו, ייגרם למבקשת נזק. בהקשר זה נטען בבקשה (סעיף 39) אך, כי "אין המדובר בסכום פעוט ... עיכוב תשלומו למבקשת בשעה שקיים פסק דין כספי ברור ומובהק יגרום לה לנזק", הא ותו לא. ברי כי עדיף לכל בעל דין שהכסף יהא בכיסו ולא בכיס הזולת, ואפשר להבין רצון זה, אך בכך לא סגי. בנסיבות אלה אינני סבור, כי עסקינן באחד מאותם מקרים המצדיקים התערבות בהכרעה בדבר עיכוב ביצוע מחמת אי צדק או עיוות דין.

כללם של דברים

י.

נוכח האמור מעלה, לא אוכל להיעתר לבקשה. תרופתה של המבקשת היא, כך יש לקוות, בדיון שלא ירחק בערעור עצמו בבית המשפט המחוזי, ובהכרעה מהירה ככל האפשר שם.