פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
7960/13 - ב'
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלונית
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.11.13 בת' 6133-11-13 שניתנה על ידי השופט סובל
בשם המבקש:
עו"ד משה חן
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט סובל) בת' 6253-11-13 מיום 6.11.13, שבגדרה נדחתה בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט פלקס) בתמ"ש 6133-07-12 מיום 29.9.13, שבמסגרתו הוגדל שיעור המזונות שעל המבקש לשלם, בשל צרכי מדור.
רקע
ב.
המבקש והמשיבה נישאו בשנת 2005, ולהם שני ילדים (להלן הקטינים). השניים נפרדו בשנת 2008, והמבקש חויב (תמ"ש 19730/07 מיום 25.11.08 מפי השופט גרינברגר (להלן פסק הדין המקורי )) במזונות הקטינים בסך 2,700 ש"ח לחודש, וכן במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות אשר אינן מכוסות על ידי קופת חולים. מעת בגירת הקטינים או גיוסם יחויב המבקש בתשלום שליש השיעור האמור עד תום שירותם הצבאי או הגיעם לגיל 21, לפי המוקדם.
ג.
המשיבה פנתה בתביעה להגדלת חיוב המבקש במזונות הקטינים ל-6,000 ש"ח לחודש. כן ביקשה לחייב את המבקש בעלות מדור הקטינים, בהוצאותיהם הרפואיות והחינוכיות, במחצית מעלות הגנים והצהרונים וכן במלוא עלות החוגים. בית המשפט דחה את התביעה למעט בסוגיית המדור. צוין, כי "עסקינן בדוגמא מובהקת לתביעה מופרזת, אשר לצערי שכיחה במקומותינו. הכיצד זה מהינה התובעת לטעון, כי על הנתבע לשלם מידי חודש דמי מזונות בשיעור השווה להכנסתו החודשית? זאת כאשר התובעת אינה טורחת כלל לפרט, ולמעשה ספק אף אם הינה טוענת, כי בידי הנתבע להשתכר סכום העולה על זה אותו הוא משתכר כיום". צוין, כי המשיבה לא הצביעה על שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי החיוב שנפסק בפסק הדין המקורי. אשר לטענת המשיבה, שכיון שהמבקש אינו מקיים את הסדרי הראיה, יש להגדיל את שיעור חיובו במזונות, צוין, כי שעה שניתן פסק הדין למזונות לא ידע בית המשפט מהם הסדרי הראיה הנוהגים, ולפיכך אי קיומם כנטען אינו מהוה שינוי נסיבות, בודאי לא שינוי מהותי, המצדיק שינוי שיעור המזונות. נאמר, כי המשיבה גם לא הצביעה על שינוי ניכר בהכנסות הצדדים המצדיק שינוי בחיוב המזונות, וככל שקיים שינוי, מדובר בשינוי לטובה בהכנסת המשיבה. הוסבר, כי הנסיבה היחידה שנשתנתה היא מעבר המשיבה והקטינים להתגורר בשכירות. בית המשפט בא למסקנה כי בפסק הדין המקורי לא הובאו בחשבון הוצאות דיור של הקטינים, שכן הם התגוררו עם המשיבה בבית הוריה. הוגדל איפוא חיוב המזונות, והמבקש חויב ב-30 אחוזים משכר הדירה שמשלמת המשיבה, אך לא יותר מאלף ש"ח בחודש (בית המשפט לקח בחשבון שבדירה מתגורר גם בן זוגה הנוכחי של המשיבה), זאת ממועד הגשת התביעה. בית המשפט הטיל על המשיבה הוצאות בגובה 2,000 ש"ח בשל תביעתה המופרזת.
ד.
על ההחלטה הוגש ערעור שטרם נדון. בקשה לעיכוב ביצוע נדחתה בבית המשפט המחוזי (השופט סובל) ביום 6.11.13: "הבקשה נדחית בלא צורך בתשובה. בהתחשב בסכום המזונות הבסיסי שהוטל בשעתו על המערער (1,350 ש"ח לכל ילד), המבטא את סכום המינימום המקובל בפסיקה לילד ללא הוצאות מדור, אין לומר כי תוספת בגין מדור בסך מרבי של 500 ש"ח לכל ילד מקימה סיכוי טוב לערעור עד כדי שיש בה להצדיק סטייה מהכלל הבסיסי שלפיו אין מקום לעכב את ביצועם של חיובים כספיים פסוקים. כך במיוחד שעה שעסקינן בתשלום מזונות, שאי קבלתו במועד עלולה לחבל בקיום השוטף של הילד הזכאי למזונות".
הבקשה
ה.
לטענת המבקש, אין לחייבו בדמי מזונות שהם מעבר ליכולתו. הוסבר, כי המבקש מנהל אורח חיים חרדי ולומד מדי יום בכולל בנוסף לעבודתו, וכי הסכום המצטבר שהוטל עליו מגיע לכדי כ-80% מגובה הכנסתו. עוד נטען, כי דמי המזונות שנקבעו בפסק הדין המקורי כללו דמי מדור, וכי יש להביא בחשבון שהכנסת המשיבה גדלה. נטען, כי פסק הדין אינו ישים בהתחשב בגובה הכנסתו והוצאותיו הנוספות של המבקש. הודגש, כי במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג, חיו בצמצום, ואין סיבה כי משחיים הקטינים כעת ברווחה, ייאלץ לשאת בהוצאות אלה. מתבקש עיכוב ביצועה של ההחלטה עד להכרעה בערעור לבית המשפט המחוזי.
הכרעה
ו.
אין בידי להיעתר למבוקש. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. באשר לאמת המידה לפיה יש לבחון בקשות כגון דא לאחר התיקון לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013 (ק"ת 7231 (תשע"ג) 868)), כבר צוין כי יש לנהוג לפי אמת המידה הדיונית שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), בכפוף להגמשה במקרים חריגים ( רע"א 3663/13
ה.י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ' ג'י.אל.אי - מרכז רוטשילד בע"מ
(25.6.13),
בפסקה ח'; כן ראו רע"א
4924/13 צמח נ' טיב הולדינגס בע"מ
(15.7.13)). במובהק אין מקרה זה – שעניינו יישום הלכות מוכרות בדבר התנאים לעיכוב ביצועו של פסק דין – בא בכלל אלה, שהרי בסופו של יום הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ואין בה נסיבות מיוחדות אחרות. בבקשה כגון זו – ובעיכוב הביצוע עסקינן – יבחן בית המשפט שניים אלה: האחד: מהי מידת סיכוייו של המבקש להצליח בערעורו, והשני: מאזן הנזקים והנוחות, והתוצאות שייגרמו לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה. אשר לסיכויי הערעור, דומה, מבלי לטעת מסמרות, כי על המבקש יהיה לחלוף על פני משוכה שאינה נמוכה. כידוע, קביעת גובה מזונות הוא עניין הנגזר מנסיבותיו של המקרה הקונקרטי, ולפיכך ההתערבות הערעורית בהחלטות הערכאות הדיוניות, אשר להן הכלים לבחון סוגיות מעין אלה, מצומצמת (בע"מ 9369/05 פלוני נ' פלונית (2006)). במסגרת ההחלטה בעניין שיעור המזונות, צריך שתינתן הדעת לצרכי הילדים וליכולתם הכלכלית של שני בני הזוג (בע"מ 2433/04 ג' צ' נ' ד' צ' (2005)); כאשר האיזון בין אלה אינו ראוי, תתערב ערכאת הערעור. בנדון דידן נתן בית המשפט לענייני משפחה דעתו לטענות המבקש בדבר אורח חייו, השתכרותו והשתכרות המשיבה, ושיקול הדעת בביקורת הכרעתו נתון כמובן לערכאת הערעור. אשר למאזן הנוחות, כלל נקוט בידינו, כי כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא אין נטיה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, למעט מקרים שבהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור (עע"מ 5098/05 חברה אחוזה 8 בגוש 6603 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת-השרון (2005)). אינני מקל ראש בסכום המזונות שעל המבקש לשאת, ואכן משכורתו צנועה ובית המשפט לענייני משפחה קבע כי המשיבה הפריזה בדרישותיה, אולם לא נטען כי אם יזכה המבקש בערעור, קיים חשש שלא יוכל להיפרע; דומה כי בהתחשב בגובה הסכום הנוסף ומשנשקלו השיקולים שהעלה המבקש, אין מקום להתערבות בגלגול שלישי לעניין העיכוב גם בהיבט זה.
ז.
אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.
ניתנה היום, כ"ג בכסלו התשע"ד (26.11.2013).
ש ו פ ט