בע"מ 7081/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ח' שרעבי ) בעמ"ש 38959-09-14 מיום 21.10.14, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת

ע' קצב-קרן ) בת"ע 51880-02-14 ות"ע 54341-06-14 מיום 8.9.14. בצידה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. עניינה של הבקשה – התדיינות באשר לאופן מימוש צוואתה של פלונית ע"ה (להלן המנוחה ), ובפרט בשאלת מינויו של המבקש כמנהל זמני בעזבונה.

רקע והליכים

ב.

ביום 11.2.14 נפטרה המנוחה. בצוואתה מיום 26.11.09 בצירוף תוספת מיום 5.10.11 (להלן הצוואה ), הורישה המנוחה את רכושה לנכדיה, המשיבים 4-1, וכן לשלושת ניניה, ילדי המשיבה 1 המשמשת להם כאפוטרופסית. כן ציותה המנוחה בסעיף 8 לצוואה על מינוי המבקש, עו"ד יואל גולדברג, כמנהל עזבונה על מנת שיפעל לביצוע האמור בצוואה. לאחר שהודיעה המשיבה 2 למבקש על דבר פטירתה של המנוחה, נפגשו השניים ביום 24.2.14. אירועי פגישה זו שנויים במחלוקת בין הצדדים.

ג.

למחרת הפגישה, ביום 25.2.14, הגיש המבקש לרשם לענייני ירושה בקשה (נשוא התיק ת"ע 51880-02-14) להתמנות כמנהל עיזבון זמני. לבקשה זו צורפה בקשה לקיום צוואה בשמה של המשיבה 2, וכן תצהיר בשמה ובחתימתה המעיד על הסכמתה למנות את המבקש כמנהל זמני בעזבון המנוחה. לטענת המבקש, המשיבה 2 חתמה על מסמכים אלה מרצונה בפגישה שקיימו השניים ביום 24.2.14. ואולם, בהודעת הבהרה שהוגשה מטעם המשיבים ביום 13.3.14 נטען, כי בקשת המבקש לא הומצאה לידיהם ולא הוגשה על דעתם ואף לא על דעתה של המשיבה 2; כן הוסיפו וציינו, כי הם מתנגדים למינוי המבקש כמנהל העיזבון, כי מינוי זה אינו נחוץ ובכוחם לבקש צו קיום צוואה בלעדיו. בתגובתם מיום 31.3.14 לבקשת המבקש הוסיפו וטענו, כי המבקש פעל בחוסר תום לב ובאמצעים פסולים – ובין היתר זיוף חתימתה של המשיבה 2 על גבי מסמכים והטעייתה באשר למשמעות מסמכים אחרים – על מנת ליצור מצג שווא לפיו היא מצטרפת לבקשה למנותו כמנהל זמני בעיזבון ולפעול יחד עמו למימוש הצוואה. בתשובתו מיום 10.4.14 טען המבקש, כי המשיבה 2 אינה דוברת אמת, כי חתמה על הבקשה ועל התצהיר בדבר מינויו כמנהל עיזבון מרצונה וכאשר הבינה את תוכנם, וכי אבי המשיבים הוא העומד למעשה מאחורי התנערותה. במקביל, ביום 9.4.14 הגישו המשיבים הודעה לרשם לענייני ירושה (נשוא התיק ת"ע 54341-06-14), במסגרתה הביעו התנגדותם לבקשה למתן צו קיום הצוואה שהוגשה מטעם המבקש ביום 25.2.14. ביום 15.5.14 נדחתה בקשת המבקש מיום 13.4.14 למנותו כמנהל העיזבון, וזאת עד לקיומו של דיון. בקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו נדחתה ביום 15.7.14 (רמ"ש 41188-05-14, השופט ס' ג'יוסי ). ביום 8.7.14 קבע בית המשפט, כי שני תיקי העיזבון יידונו יחדיו.

ד.

בדיון בבית המשפט לענייני משפחה מיום 7.9.14 טען המבקש, כי יש לכבד את רצון המנוחה, שהורתה במפורש בצוואתה על מינויו כמנהל עיזבון זמני. כן טען, כי קיים צורך במנהל עיזבון כדי לפקח על ביצוע מדויק של הצוואה, וזאת בשל המורכבות הטמונה בהוראותיה. אשר להתנגדות המשיבים למינויו טען, כי אין הוא זקוק לשיתוף הפעולה שלהם, וכי כל פעולותיו בעיזבון תתבצענה תחת פיקוחו הצמוד של בית המשפט. המשיבים טענו, כי המבקש אינו ראוי לשמש מנהל עיזבון. כן טענו, כי בנסיבות הענין אין צורך במינוי מנהל עיזבון, כיון שהוראות הצוואה פשוטות לביצוע, ואף הוסכם בין המשיבים למנות את המשיבה 2 לפעול מטעמם לצורך כך. מטעם היועץ המשפטי לממשלה נמסר, כי מאחר שהזוכים הם בגירים וכשירים (למעט הקטינים המיוצגים על ידי אמם המשיבה 1), אין אינטרס ציבורי בפיקוח על העיזבון, ואין צורך במעורבותו.

ה.

בית המשפט לענייני משפחה דחה בפסק דינו את בקשת המבקש למינויו כמנהל עיזבון; כן נתן בית המשפט צו קיום צוואה. לגופם של דברים נאמר, כי אף שבדיני ירושה נקודת המוצא היא כיבוד רצון המת ובכלל זה רצונו במינוי מנהל עיזבון, על פי סעיף 81 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 מינוי זה מסור לשיקול דעתו של בית המשפט המוסמך, אשר מטעמים מיוחדים שיירשמו, רשאי הוא לדחותו. הודגש, כי בית המשפט יבחן בכל מקרה האם המינוי נחוץ, ובפרט האם העלות הכרוכה בכך אינה עולה על התועלת. בית המשפט ציין את התנגדות המשיבים למינוי ואת החשש כי הצדדים לא יוכלו לפעול במשותף למימוש הצוואה נוכח היחסים הקשים השוררים ביניהם. כן נאמר, כי היקף העיזבון אינו מורכב באופן המצריך מנהל עיזבון, וכי אף אין בנסיבות הענין צורך בהגנה מיוחדת על אינטרסים של זוכים חסויים שאינם מוגנים, כפי שמסר בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בעמדתו.

ו.

המבקש הגיש ביום 16.9.14 ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אליו צורפה בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתו מאותו יום הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע עד להחלטה אחרת, תוך שנתבקשה תגובת המשיבים לבקשה (לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 14.10.14 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין לבית המשפט לענייני משפחה, אולם בקשה זו התייתרה נוכח החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.9.14). בהחלטתו מיום 21.10.14 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע. נאמר, כי סיכויי הערעור של המבקש אינם גבוהים, שכן מדובר בעיזבון שאינו גדול, קיימת הסכמה בין כלל המשיבים לקיום הוראות הצוואה, וכן כי היחסים בין הצדדים אינם תקינים, ואף קשים. כן שוכנע בית המשפט, כי מאזן הנוחות בנסיבות נוטה במובהק לטובת המשיבים.

הבקשה

ז.

מכאן בקשת רשות הערעור, ובצדה בקשה למתן צו ארעי כנגד קיום הצוואה. לטענת המבקש, התנגדותם של המשיבים למינויו נולדה על רקע רצונם לחסוך בעלויות, ולא בשל מתיחות נטענת בין הצדדים, שכן מלבד המשיבה 2 לא בא המבקש במגע עם המשיבים. בהקשר זה חזר המבקש על טענתו, לפיה המשיבה 2 פעלה יחד עמו למינוי כמנהל עיזבון עד שלפתע, בין היתר בשל השפעתו הלא חיובית של אביה, "הפכה את עורה". כן טוען המבקש, כי סיכויי ערעורו גבוהים, שכן משמעות פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה היא כי יוכלו הזוכים על פי צוואה להתנגד למינוי מנהל עיזבון שמונה על ידי המצוה, אך בשל הטענה כי היחסים ביניהם אינם תקינים, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה. אשר למאזן הנוחות נטען, כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע מרוקנת את ערעורו מתוכן, שכן ככל שיפעלו המשיבים לממש את הצוואה ייגרם נזק בלתי-הפיך לעיזבון. כן חוזר המבקש על טענתו, כי המנוחה מינתה את המבקש – ולא את המשיבה 2, עורכת דין במקצועה – כמנהל העיזבון, בשל מורכבות צוואתה, ויש לכבד רצונה זה.

הכרעה

ח.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה אין בידי להיעתר לה. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. כבר צוין, כי בבקשות מסוג זה יש לנהוג ככלל לפי אמת המידה הדיונית שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), בכפוף להגמשה במקרים חריגים (בע"מ 7960/13 פלוני נ' פלוני

(2013); רע"א 3663/13 ה.י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ' ג'י.אל.אי - מרכז רוטשילד בע"מ (2013), בפסקה ח'; ע"א 4924/13 צמח נ' טיב הולדינגס בע"מ

(2013)). המקרה שבפנינו אינו נמנה על חריגים אלה, שכן עניינו יישום הלכות מוכרות בדבר התנאים לעיכוב ביצועו של פסק דין, ואף אין מתקיימות נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות התערבות בגלגול שלישי.

ט.

כידוע, בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע יבחן בית המשפט שניים אלה: ראשית, סיכויי הערעור; ושנית , מאזן הנזקים והנוחות, דהיינו התוצאות לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה. אשר לסיכויי הערעור דומה – מבלי לטעת מסמרות – כי על המבקש לעבור משוכה שאינה נמוכה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, צוואת המנוחה אינה מורכבת; המשיבים מתחייבים ומסכימים ביניהם לקיים את הוראותיה ולשם כך מינו את המשיבה 2 כמיופת כוחם. ועוד, כפי שעולה מקריאת הבקשה וכתבי הטענות בערכאות הקודמות, היחסים בין הצדדים להתדיינות זו הם ממילא קשים, באופן שמטיל ספק ביכולתם לפעול במשותף לקיום הצוואה. אוסיף, מבלי לטעת מסמרות לגבי הערעור כמובן, כי נקודת המוצא בדיני הירושה היא אכן כיבוד רצון המת (ע"א 724/87 גולד נ' גולד , פ"ד מח(1), 28,22 (1993), השופט מלץ ), ודברים אלה בחינת פשיטא ("מצוה לקיים דברי המת" בבלי גיטין י"ד ע"ב ועוד, ראו גם בן ציון גרינברגר "מצוה לקיים דברי המת – הכלל והשלכותיו",

פרשת השבוע (א' הכהן ומ' ויגודה – עורכים), בראשית 368); אך עיקרון זה אינו מוחלט ולעתים הדבר איננו אפשרי (ראו, לאחרונה, בע"מ 3872/14 פלונית נ' פלוני

(8.9.14)). יתכן, והדברים נאמרים על דרך הכלל, כי בכגון דא יש להבחין בין ליבת הצוואה, קרי, מי יזכה ברכוש, לבין שוליה, כגון מינוי מנהל עיזבון, מבלי להקל ראש בנושא אחרון זה; וכשהדבר נתון לכאורה בקשיים של יחסים לא טובים, עשויה הכף לנטות לעבר הפתרון הפרגמטי, שלעתים יהא אף חסכוני. על פי הדין, מקום שהשתכנע בית המשפט כי היחסים בין הממונה בצוואה לבין היורשים משובשים ביותר, יטה שלא למנות, וזאת במסגרת סמכותו מכוח סעיף 81 לחוק הירושה, שלכך, בין השאר, נועד; כותרת הסעיף היא "הוראת המוריש", ונאמר כי "קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית המשפט... אותו אדם כמנהל עזבון, זולת... שבית המשפט... משוכנע מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו". כאשר מוסכם בין היורשים כי אינם מעוניינים במינוי מנהל לעיזבון, "בית המשפט יטה להיעתר לבקשתם אף אם המוריש קבע בצוואתו שפלוני יתמנה כמנהל עזבונו" (שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה 1965 כרך ג 140 (תשס"ב – 2002)); טעמים אלה, בין היתר, הם שעמדו בבסיס החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, וכמובן ייבחנו בערעור ובית המשפט שלערעור יחליט כטוב בעיניו. אשר למאזן הנוחות, לא שוכנעתי כי בנסיבות הענין ייגרם נזק בלתי-הפיך לעיזבון ולימים יתקבל ערעורו של המבקש; זאת, שכן אם יפעלו המשיבים, עובר למתן פסק הדין, לממש את הצוואה, יעשו זאת על פי הוראותיה, שאילולא כן יוכלו המעוניינים להשיג על הנעשה, ודלתי בית המשפט לא ננעלו.

י.

בשולי הדברים אציין, כי הבקשה הוגשה בשם העזבון, אך שאלתי עצמי אם לעת הזאת בידי המערער לייצג את העיזבון, אלא שההכרעה בכך אינה נחוצה נוכח התוצאה.

כללם של דברים

יא.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע.