פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6976/13
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. שוקיר ויסאם
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
נ ג ד
המשיב:
חסאן פרהוד
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.9.2013 בתיק
ע"א
013627-08-13, שניתנה על-ידי
השופט קיסרי
בשם המבקשים:
עו"ד דלית סוקול
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט קיסרי) מיום 9.9.13 שניתנה בגדר ע"א 13627-08-13, בגדרה נדחתה עתירתם של המבקשים לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט בחיפה (השופטת לפין-הראל) מיום 19.6.13 בת"א 6372/04 ות"א 1932/06.
ב.
בפסק דינו של בית משפט השלום חויבו המבקשים לשלם למשיב סך של 1,495,000 ש"ח בגין תאונת דרכים בה נפגע. נקבע, כי מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל בסך 407,000 ש"ח. המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 13627-08-13), בו נטען כי מן הסכום שנפסק למשיב יש לנכות סך של 591,785 ש"ח בגין תגמולי מל"ל. במקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע חלקי על סך 184,785 ש"ח (ההפרש בין הניכוי למל"ל בפסק הדין לניכוי המל"ל הראוי לפי הנטען בערעור). המשיב מצדו הגיש ערעור שכנגד.
ג.
ביום 9.9.13 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע. נאמר, כי אף אם סיכויי הערעור גבוהים, הנה מדובר בפסק דין כספי שביצועו יעוכב אך במקרים חריגים, והמבקשים לא הראו שמאזן הנוחות נוטה לטובתם. הם הסתמכו על תצהיר המשיב בערכאה הדיונית לעניין מצבו הכלכלי הלא טוב, אך בינתיים קיבל סכום כסף ניכר.
ד.
מכאן בקשת רשות הערעור, שהוגשה ביום 16.10.13, בה נטען כי סיכויי הערעור (בבית המשפט המחוזי) גבוהים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים ובחינתו אינה מסתכמת אך בבחינת השבת המצב לקדמותו, וכי בית המשפט המחוזי התעלם מקשרי הגומלין שבין סיכויי הערעור למאזן הנוחות ("מקבילית הכוחות"). ביום 29.10.13 הוגשה "בקשה בהולה לעיכוב ביצוע". אציין, בלא קשר לתוצאות ההליך, כי משניתנה החלטתו של בית המשפט קמא לעניין עיכוב הביצוע ב-9.9.13, וגם אם היתה פגרת חג ביני לביני, ראוי שלא להעמיד בית משפט זה בסד זמנים "בהול", כאילו יושב הוא וממתין לבקשה זו ואין לו עיסוק זולתה.
ה.
לגופם של דברים, לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. אדרש ראשית לטענתם הדיונית של המבקשים, לפיה אין לבחון את הבקשה באמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. על אמת המידה הדיונית שלאורה יש לבחון בקשות כגון דא, לאחר התיקון לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013 ( ק"ת 7231 (תשע"ג) 868)), הבעתי דעתי לאחרונה ברע"א 3663/13 ה.י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ' ג'י.אל.אי - מרכז רוטשילד בע"מ (25.6.13):
"השאלה היא האם על בקשות רשות ערעור כגון דא יש להחיל את אמת המידה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, קרי, הידרשות אליהן כאשר יש בהן עניין ציבורי או משפטי שמעבר למקרה הקונקרטי, או במקרים של תחושת אי צדק. בשכבר הימים, ברע"א 11706/05
גבעת נילי כפר שיתופי בע"מ נ' חיון (2006), נדרשתי לשאלה דומה (בהקשר של בקשה להוספת ראיות), וציינתי כי 'גם נושא שהוכרע לראשונה במסגרת ערעור אינו מוציא עצמו ככלל ממכלול המסכת הערעורית שהוכרעה'. דעה מגמישה הובעה לא מכבר על-ידי ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי (מה' 3, 2012) 222; ראו גם רע"א 2108/13 אלבז נ' מיטל
(21.4.13), בפסקה ו' והאסמכתאות שם. בעניין אלבז ציינתי, כי 'יתכן שבנסיבות חריגות יהא מקום לגמישות מסוימת ברוח זו, אך אין
לפתוח את הדלת לרווחה, בודאי לא בעומס שעל בתי המשפט, וגם אז אך בנושא שנדון לפני כן רק בערכאת הערעור ' (הדגשות במקור); עוד ראו רע"א 3709/13 ליפסקי נ' לויטה (6.6.13) בהקשר של עיכוב ביצוע. אכן, עם התיקון הנזכר לתקנות סדר הדין האזרחי הופך עיכוב ביצוע, בערעור מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, את בית המשפט המחוזי לערכאה ראשונה המחליטה בעניין זה. אין להתעלם מכך. ואולם, בית משפט זה, במטלות שעליו שאין להן אח ורע בבתי משפט מקבילים בעולם, צריך לנהוג איפוק בהפעלת רשות הערעור בהחלטות בדבר עיכוב ביצוע, כדי שלא להציפו עד כדי טביעה, ולהגבילו בעיקר למקרים של טעות קשה וגרימת עוול".
עיון בבקשה מלמד, כי זו אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, והיא תחומה למערכת העובדות והנסיבות הקונקרטית, ואף אין בה טענה בדבר עיוות דין; די בכך שלא להיעתר לה.
ו.
ואולם, גם לגוף הדברים לא נמצא מקום להיעתר לבקשה. הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים, ובפרט כשעסקינן בפסק דין כספי, ואיני סבור כי המקרה דידן בא בגדר החריגים לכלל זה. לפי הנטען בבקשה (סעיף 28), המבקשים – בהם חברת ביטוח – העבירו למשיב משכבר סך של 927,000 ש"ח. הערעור בבית המשפט המחוזי נסב על סכום של 184,785 ש"ח. משאלה פני הדברים, קיים קושי בטענה לפיה "המשיב יבזבז לידיו את סכומי העתק שנפסקו לו בפסק הדין" (סעיף 24 לבקשה), וטענה זו בודאי אינה יכולה לעלות עדי קביעה כי יש לעכב את העברת הסכום הנזכר, וכמות שכתב בית המשפט המחוזי, גם אם היה מצבו הכלכלי של המשיב בלא טוב מתחילה, עתה נשתנה הדבר בעקבות קבלת סכום כסף ניכר. על כך יש להוסיף כי הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי קבוע ליום 7.11.13, עובדה המעיבה אף היא על הטענה בדבר קיומו של קושי עתידי בהשבת המצב לקדמותו.
ז.
נוכח האמור, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ה בחשון התשע"ד (29.10.2013).
ש ו פ ט