רע"א 5642/14 דנס מנופים בע"מ נ. טופ 10ייזום ובנייה בע"מ

1.

לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 27.7.2014 (ע"א 60078-06-14, השופטת ר' לבהר-שרון ). בהחלטתו הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 19.5.2014 (ת"א 55549-10-13, השופטת ה' פלד ).

2.

המבקשת היא חברה העוסקת, בין היתר, בהשכרת מנופים. המשיבה היא חברה העוסקת בתחום הבנייה. ראשיתה של פרשה זו בתביעה בסדר דין מקוצר של המבקשת נגד המשיבה שהוגשה ביום 27.10.2013 לבית משפט השלום בתל אביב-יפו. בתביעה נטען כי המשיבה לא שילמה למבקשת חוב בגין שכירת עגורן ושירותי תיקונים לעגורן, חוב אשר עמד במועד הגשת התביעה על 90,582 שקל. המשיבה הגישה בקשת רשות להתגונן, ובגדרה היא טענה כי העגורן שסופק למשיבה על-ידי המבקשת לא היה בגובה מתאים לצרכיה וכי הוא אף הושבת למשך תקופה ארוכה עקב תקלות ותחזוקה לקויה של המבקשת.

3.

ביום 30.3.2014, לאחר שנערך דיון במעמד הצדדים, נעתר בית משפט השלום לבקשת הרשות להתגונן שהגישה המשיבה, בכפוף לכך שהיא תפקיד פיקדון במזומן בגובה סכום התביעה בתוך 14 ימים ממועד מתן החלטתו. בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי טענות ההגנה שהציגה המשיבה לא היו מפורטות כל צורכן, ועל כן הוא ראה מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאי של הפקדה כאמור.

4.

המשיבה לא עמדה בתנאי שקבע בית המשפט בנוגע להפקדה של סכום התביעה. תחילה, הוארך לבקשתה המועד להפקדת הפיקדון עד ליום 30.4.2014. בהמשך לכך, ביום 7.5.2014 נדחתה בקשתה לעיון חוזר בהחלטה בדבר ההפקדה. על כן, ומשלא עמדה בתנאי ההפקדה, ביום 19.5.2014 נתן בית משפט השלום פסק דין המחייב את המשיבה בתשלום של מלוא סכום התביעה.

5.

ביום 30.6.2014 הגישה המשיבה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. בד בבד עם הגשת הערעור עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצועו של התשלום שבו היא חויבה בפסק דינו של בית משפט השלום (להלן: הבקשה לעיכוב ביצוע ). בבקשתה צוין כי ביצועו של פסק הדין עלול לגרום למבקשת לקשיי נזילות, בהיותה חברה פרטית קטנה.

6.

ביום 27.7.2014 קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את הבקשה לעיכוב ביצוע בהחלטה קצרה במתכונת של "פתקית". בית המשפט המחוזי המחוזי הצביע על כך שככלל אין מקום לעכב פסק דין כספי, אך הוא הוסיף כי בנסיבות העניין יש לתת משקל לעובדה שטענותיה של המשיבה טרם נשמעו לגופן. על כן, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע של התשלום בגובה של מחצית מהסכום שנפסק על-ידי בית משפט השלום.

7.

הבקשה שלפני נסבה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. המבקשת תוקפת את ההחלטה לעכב את התשלום בגובה של מחצית הסכום הפסוק. היא טוענת כי בית המשפט המחוזי סטה מן ההלכה הנוהגת לפיה לא יעוכב ביצועו של פסק דין כספי אלא בנסיבות מיוחדות. המבקשת מוסיפה וטוענת שבית המשפט המחוזי לא נדרש בהחלטתו לשיקולים המנחים החלים על בחינת בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין, היינו לשאלה של מאזן הנוחות ולסיכויי הערעור.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה אני סבורה שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובתה של המשיבה.

9.

עוד בטרם אדון בבקשה גופה, אעמוד על אמת המידה שלפיה יש לבחון בקשה הנסבה על החלטה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין של בית משפט השלום שהוגשה במישרין לבית המשפט המחוזי (לפי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בנוסחה העדכני). באופן יותר ספציפי, השאלה המתעוררת בהקשר זה היא האם ובאיזה אופן יש להחיל על בקשה כזו את אמות המידה שהותוו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה) . שאלה זו אכן טרם הוכרעה באופן מחייב בפסיקה (ראו: בע"מ 4284/14

פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (3.8.2014)). עם זאת, כפי שציינתי בהחלטתי ברע"א 3779/13 יעקובי נ' תעשה (28.7.2013) דומה שאף אם

הלכת חניון חיפה אינה חלה במישרין על בקשות מסוג זה (בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי הוא הערכאה הראשונה שדנה בבקשה לעיכוב ביצוע), בית המשפט יגלה ריסון בקבלתן, ויעשה זאת אך במקרים שבהם מתעורר צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין ( שם , בפסקה 11. ראו והשוו: רע"א 3663/13 ה.י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ' ג'י.אל.אי-מרכז רוטשילד בע"מ , פסקה ח' (25.6.2013) (להלן: עניין ה.י.ע.ם יזום ); בע"מ 586/14 פלוני נ' פלוני , פסקה ז' (2.2.2014); רע"א 6072/13 סגל נ' מסעי בני ישראל בע"מ , פסקה ח' (8.9.2013)).

10.

יישומה של אמת מידה זו על ענייננו מוביל למסקנה שאין הצדקה לקבל את הבקשה. לא התרשמתי כי למבקשת ייגרמו עוול או נזק בלתי הפיך כתוצאה מהשארתה של ההחלטה על עיכוב הביצוע החלקי על כנה. כזכור, הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שהגישו המשיבים התקבלה באופן חלקי, במובן זה שעוכבה רק מחצית מהתשלום שנפסק בבית משפט השלום, בסך של כ-50,000 שקל. המבקשת לא הצביעה על קיומו של נזק חמור שנגרם לה בגין עיכובו של סכום זה, אלא מיקדה את בקשתה בטענה כי בית המשפט המחוזי סטה מן ההלכה הנוהגת לעניין עיכוב ביצועו של פסק דין כספי. זוהי טענה ערעורית מובהקת שאין בה די כדי להצדיק הענקתה של רשות ערעור. על כך יש להוסיף, כי בית המשפט המחוזי היה ער להלכה האמורה, ועם זאת סבר שהמקרה דנן מצדיק חריגה מן הכלל בשים לב לכך שטענותיה של המשיבה טרם נבחנו שלא במסגרת בקשת הרשות להתגונן. בנסיבות העניין, אפילו היה טעם בטענת המבקשת כי מסקנה זו שגויה, לא היה בכך כדי להצדיק את קבלתה של הבקשה, גם לפי אמת המידה המרוככת שהוזכרה לעיל (ראו למשל: עניין ה.י.ע.ם יזום , בפסקה ט').

11.

בשולי הדברים, אוסיף כי במבט הצופה פני עתיד ראוי אכן להציג באופן רחב יותר את השיקולים המנחים את בית המשפט המחוזי בקבלת החלטה על עיכוב ביצוע או עיכוב ביצוע חלקי, בהתייחס לסיכויי הערעור ומאזן הנוחות, ובפרט בשים לב להלכה לפיה ככלל לא מעוכב ביצועם של פסקי דין שעניינם חיוב כספי (שאף בית המשפט המחוזי עצמו היה מודע לה).

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.