פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
6373/14
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 14.9.2014 בעמ"ש 6483-09-14 שניתנה על-ידי כבוד
סגנית הנשיא ש' דברת
בשם המבקש:
עו"ד הדר גבאי, עו"ד יצחק שטרית
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 14.9.2014 (עמ"ש 6483-09-14, סגנית הנשיא ש' דברת ). בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע מיום 23.6.2014 (תמ"ש 13251-03, השופט י' טישלר ).
רקע והליכים קודמים
2.
הבקשה דנן היא חלק מפרשה רבת הליכים אשר משתרעת על פני כעשור. על כן, אתאר את השתלשלות העניינים בפרשה זו, ככל שהיא רלוונטית לדיון שבפני, בתמצית.
3.
המבקש והמשיבה נישאו בשנת 1985 והתגרשו בשנת 2005. ההליכים המשפטיים ביניהם החלו כבר בחודש ספטמבר 2003 עם הגשתה של תובענה לאיזון משאבים על-ידי המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע. ביום 5.4.2005 חתמו הצדדים על הסכם ממון וגירושין שקיבל תוקף של פסק דין. לצורך הכרעה במחלוקות שלא הוסדרו בהסכם זה (שעיקרן נגע לזכויות פנסיה שצבר המבקש במסגרת שירותו בצה"ל) מונה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה אקטואר אשר הגיש בעניין זה שתי חוות דעת – מיום 7.12.2010 ומיום 18.12.2010 (ששתיהן יחד יכונו להלן: דו"ח האקטואר ).
4.
בדיון שהתקיים ביום 27.12.2010 בבית המשפט לענייני משפחה טען המבקש כי דו"ח האקטואר מקפח אותו. בתום הדיון איפשר בית משפט השלום למבקש להמציא תוך 30 יום מסמכים לצורך הוכחת טענותיו. הוא הוסיף וקבע כי אם המבקש לא יעשה כן יינתן פסק דין על-סמך החומר הקיים בתיק. ככל הנראה, המבקש לא המציא כל מסמך כאמור. מכל מקום, הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה חודשו באמצע שנת 2012.
5.
בדיון שהתקיים ביום 11.6.2012 הבהירו באי-כוחם של הצדדים כי מוסכם על-ידם שדו"ח האקטואר מחייב אותם. על כן, בתום הדיון הורה בית המשפט לענייני משפחה כי הצדדים יגישו פסיקתה משותפת לחתימה, וככל שלא יצליחו לעשות כן יגיש כל אחד מהם פסיקתה המשקפת את מצב הדברים לשיטתו.
6.
בהמשך לכך, הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה שתי הצעות לפסיקתה – מטעם כל אחד מן הצדדים. ביום 19.11.2012 בית המשפט לענייני משפחה נתן פסק דין על-פי הפסיקתה שהגיש המבקש, בסוברו שזוהי פסיקתה המוסכמת על שני הצדדים. מאוחר יותר התברר לבית המשפט לענייני משפחה כי למעשה הוגשו שתי פסיקתות שונות על-ידי באי-כוח הצדדים. בית המשפט לענייני משפחה החליט אפוא לתקן את הפסיקתה שנתן, וביום 23.12.2012 אימץ את הפסיקתה שהגישה המשיבה
(להלן: הפסיקתה המתוקנת ). בהמשך לכך, נפתחו נגד המבקש הליכי הוצאה לפועל.
7.
המבקש הגיש בקשה לביטולה של הפסיקתה המתוקנת, ובית המשפט לענייני משפחה נעתר לה. לצורך הבקשה שבפני אין צורך לפרט את כל השתלשלות העניינים בין הצדדים בשלב זה. די אם אציין כי בסופו של דבר הוגש ערעור בעניין זה לבית המשפט המחוזי, אשר הורה ביום 18.12.2013, בהסכמת הצדדים, כי התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לצורך "מתן פסק דין או לניסוח פסיקתה, לאחר שמיעת הצדדים". לצד זאת, עוכבו הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המבקש על בסיס הפסיקתה המתוקנת.
8.
ביום 23.6.2014 נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין נוסף, על בסיס כתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים לאחר החזרת הדיון אליו (להלן: פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ). בפסק דין זה נדרש בית המשפט לענייני משפחה לטענתו של המבקש לפיה החזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה חייבה לקיים הליך הוכחות חדש במתכונת מלאה הכוללת תצהירים, חקירות וחקירות נגדיות. בית המשפט לענייני משפחה דחה טענה זו של המשיב. הוא הצביע על כך שהצדדים הסכימו ביום 11.6.2012 כי דו"ח האקטואר הוא הדו"ח המחייב בעניינם, וכי הסכמה זו קיבלה ביטוי בהחלטתו מאותו מועד. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי גם בדיונים קודמים שהתקיימו לאורך ההליך כולו הציגו שני הצדדים עמדות שמהן עלה כי המחלוקות ביניהם מצומצמות וכי ההכרעה בהן תיעשה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה לפי החומר שבפניו. לבסוף, בית המשפט לענייני משפחה עמד על כך שהמבקש לא ניצל הזדמנות שניתנה לו להגיש מסמכים שמוכיחים את טענותיו ביחס לדו"ח האקטואר. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי, למעשה, המבקש מנסה לחזור בו מהסכמות דיונית שאליהן הגיע בעבר, וכי אין לאפשר לו לעשות כן. בסופו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה קבע שהמבקש לא הציג טעמים טובים התומכים בכך שהדיון יתחיל מראשיתו. על כן, ובשים לב לשיקולים של יעילות, חיסכון בזמן שיפוטי וצמצום הפגיעה בצדדים עצמם, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ההכרעה בתיק תיעשה על בסיס טענותיהם של הצדדים ביחס לדו"ח האקטואר.
9.
לגופם של דברים, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הטענות שהגיש המבקש בכתב אינן משקפות את ההסכמות שהושגו, וכי טענותיו של המבקש חורגות מגדר המחלוקת שהובאה להכרעתו של האקטואר. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי הוא שוכנע כי הפסיקתה שהוגשה מטעם המשיבה היא הנכונה, ועל כן הוא הורה שאיזון המשאבים ייערך כמפורט בה.
10.
בהמשך לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ולבקשתה של המשיבה, ביום 11.8.2014 נתן בית המשפט לענייני משפחה פסיקתה נוספת, הזהה בתוכנה
לפסיקתה שהוגשה על-ידי המשיבה עוד בשנת 2012, ובה פירוט של החיובים שבהם חב המבקש כלפי המשיבה. במסגרת כך, בית המשפט לענייני משפחה הורה גם על ביטול עיכובם של הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המבקש בתוך 50 יום ממועד מתן הפסיקתה.
11.
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור – שכוון כנגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (והתייחס גם לפסיקתה). בד בבד עם הגשת הערעור הוא עתר גם לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בערעור טען המבקש כי בית המשפט לענייני משפחה שגה כשאימץ באופן מלא את הפסיקתה שהוגשה מטעם המשיבה. הוא הדגיש כי הוא לא נתן את הסכמתו לאמור בפסיקתה זו, וכי בנסיבות העניין היה צורך לקיים את ההליך מראשיתו, ובכלל זה להורות על הגשת תצהירים, קיום חקירות והגשת סיכומים. בבקשה לעיכוב ביצוע טען המבקש כי סיכויי הערעור שהגיש להתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהקשר זה, הוא הצביע על כך שפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הורה על חיובו בסכום של כחצי מיליון שקל וכי מימוש של חיוב זה יגרום לו נזק בלתי הפיך. המבקש הוסיף וטען כי חוסנה הכלכלי של המשיבה אינו ידוע לו וכי לא מן הנמנע כי בסופו של דבר, אם הסכום יועבר למשיבה וחרף זאת יזכה המבקש בדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
12.
ביום 14.9.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה שהוגשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שככלל אין לעכב ביצועו של פסק דין כספי, וכי המקרה דנן אינו מצדיק חריגה מכלל זה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי סיכויי הערעור בשלב זה אינם ברורים, אך בכל מקרה הם אינם עומדים בדרישותיו של הרף הגבוה הנדרש לשם הטיית הכף לטובת עיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי הוסיף עוד כי הוא לא שוכנע שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם פסק הדין לא יעוכב. לבסוף, בית המשפט המחוזי עמד על כך שטענת המבקש לפיה ייגרם לו נזק בלתי הפיך נטענה בעלמא ומבלי שפורט בה אילו נכסים עשויים להיות ממומשים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו. בית המשפט המחוזי הורה אפוא על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, בכפוף לכך שלא יימכרו נכסי מקרקעין לצורך מימוש פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.
בקשת רשות הערעור
13.
הבקשה שלפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. המבקש שב ומעלה את הטענות שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע. בעיקרם של דברים, המבקש טוען כי הפגמים שנפלו לשיטתו בניהול ההליך על-ידי בית המשפט לענייני משפחה מובילים למסקנה שסיכוייו של הערעור להתקבל גבוהים; כי הוא חויב מכוחו של פסק הדין בסכום כסף משמעותי שקשה לגייסו בזמן קצר; כי קיים חשש שאם סכום זה יועבר לידי המשיבה יהיה קושי להשיבו; וכי בפועל למשיבה לא ייגרם כל נזק אם יעוכב ביצוע פסק הדין.
14.
לבסוף, המבקש מצביע על כך שהערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה קבוע לשמיעה בפני בית המשפט המחוזי במועד קרוב, ה-17.12.2014, וגם מטעם זה אין מקום לבצע את פסק הדין באופן מיידי, ובמיוחד בשים לב לכך שההליכים בעניין זה מתנהלים מזה עשר שנים.
15.
בד בבד עם הגשת הבקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה עד שאתן את החלטתי בבקשת רשות הערעור, בשים לב לכך שבהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, עיכוב הליכי ההוצאה לפועל יבוטל ביום 30.9.2014.
דיון והכרעה
16.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובתה של המשיבה.
17.
בקשה זו נסבה כאמור על החלטה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שהוגשה במישרין לבית המשפט המחוזי. בית משפט זה טרם הכריע באופן מחייב בשאלה איזו אמת מידה צריכה לחול על בחינת בקשות מסוג זה – האם אלה הן אמות המידה שהותוו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור ( הדר חיפה ) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ) או שמא אמות מידה מרוככות יותר. עם זאת, דומה שאפילו הלכת חניון חיפה אינה חלה במישרין על בקשות אלה, יש לגלות ריסון בקבלתן ולעשות כן רק כאשר מתעורר צורך למנוע עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (ראו: רע"א 5642/14 דנס מנופים בע"מ נ' טופ 10 יזום ובנייה בע"מ , פסקה 9 (9.9.2014), וההפניות שם).
18.
אקדים ואציין כי לא התרשמתי שיש בהחלטתו של בית המשפט המחוזי משום גרימת עוול או נזק בלתי הפיך למבקש, וכבר בכך יש כדי לדחות את הבקשה. ראשית , כפי שציין בית המשפט המחוזי עצמו, המדובר בפסק דין כספי שככלל אין לעכבו מן הטעם שמימוש
פסק
דין
לתשלום
כסף
הוא
בדרך
כלל
הפיך
( ראו למשל: ע"א 3827/14 עוז והדר בניה בע"מ נ' מפלס רם בניה ופיתוח בע"מ (3.7.2014) ). שנית , החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה
ניתנה בכפוף לכך שלא יימכרו נכסי מקרקעין בבעלות המבקש, באופן שיש בו כדי להפחית את החשש מגרימת נזק משמעותי למבקש. שלישית , המבקש אף לא הצביע על נזק קונקרטי שעלול להיגרם לו, והסתפק בכך שנפסק לחובתו סכום משמעותי בסך כחצי מיליון שקל. מן הראוי לציין, בהקשר זה, כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת להיקף החיוב של המבקש כלפי המשיבה, להבדיל ממחלוקת בדבר עצם החיוב (בשים לב לכך שעניין לנו בהליך של איזון משאבים). על כן, גם אם יתקבלו טענותיו של המבקש בערעור, הדבר יבוא לידי ביטוי בצמצום היקף החיוב שלו כלפי המשיבה. רביעית , על-סמך העובדה ששמיעת הערעור נקבעה למועד קרוב, ניתן להניח כי עד למועד זה לא יעלה בידי המשיבה לממש נכסים רבים של המבקש.
19.
בשולי הדברים ובמידה רבה אף למעלה מן הצורך, אציין שכאשר טען המבקש לסיכוייו בערעור הוא לא הבהיר כיצד מתיישבות טענותיו עם ההסכמות הדיוניות שעליהן הצביע בית המשפט לענייני משפחה.
20.
סוף דבר: הבקשה נדחית. על כן, מתייתרת אף הבקשה לסעד זמני שהגיש המבקש. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ד' בתשרי התשע"ה (28.9.2014).
ש ו פ ט ת