רע"א 7065/16 רע"א 7065/16

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.8.2016 (ע"א 28229-06-16, השופטת ח' וינבאום וולצקי ). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי בקשה לעיכוב ביצוע שנסבה על פסק דינו של בית המשפט השלום מיום 5.5.2016 (תא"ק 5189-06-12, השופט י' קורן ).

2.מקורה של הבקשה שבפני הוא בתביעה לפינוי וסילוק יד ממקרקעין המצויים מצפון מערב למחלף גהה (להלן: המקרקעין ) שהוגשה נגד המבקשים ואחרים (להלן יחד: הנתבעים ). המקרקעין שייכים ברובם למדינה ולרשות הפיתוח, וחלקה אחת הכלולה בהם היא בבעלותה של עיריית בני ברק.

3.בית משפט השלום קיבל את התביעה בקבעו כי הנתבעים פלשו למקרקעין לפני עשרות שנים שלא כדין ומאז הם מחזיקים בהם שלא כדין. בית משפט השלום קבע כי הנתבעים הקימו במקרקעין מבני מגורים ותעשיה ואף השכירו חלק מהמקרקעין לצדדים שלישיים.

4.בית משפט השלום הורה לנתבעים ולמחזיקים מטעמם לפנות אותם שטחים במקרקעין שאינם משמשים למגורים לא יאוחר מיום 10.9.2016. בית משפט השלום הוסיף והורה כי לפנים משורת הדין הנתבעים יפנו את השטחים במקרקעין המשמשים למגוריהם עד ליום 10.11.2016.

5.המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ובד בבד עמו הגישו בקשה לעיכוב הביצוע של פסק הדין.

6.בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לעיכוב ביצוע בחלקה. בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי הערעור אינם גבוהים נוכח הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט השלום. באשר למאזן הנוחות נקבע כי הוא נוטה לטובת המבקשים רק בכל הנוגע למבנים המשמשים אותם למגורים. לעומת זאת, באשר ליתרת השטחים המשמשים את המבקשים למסחר נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לקבלת הבקשה שכן אם יתקבל ערעורם של המבקשים ניתן יהיה לפצותם על כך בכסף. על כן, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע של צו הפינוי שעניינו מבני המגורים של המבקשים, בכפוף להפקדה של 100,000 שקל במזומן או בערבות בנקאית להבטחת נזקי המשיבה. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע באשר ליתר השטחים.

7.המבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור שבפני על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. הבקשה הונחה על שולחני אתמול, ביום 20.9.2016.

8.המבקשים מעלים טענות רבות נגד קביעותיו של בית משפט השלום. בין השאר, נטען כי התביעה הוגשה כתוצאה משינוי מדיניות של רשות מקרקעי ישראל שלא בא לידי ביטוי בכתב ולא ברור מה הרקע לו; כי המדינה החכירה את המקרקעין או רובם לצדדים שלישיים ולכן אין יריבות בינה לבין המבקשים; כי לבית משפט השלום אין סמכות עניינית לדון בתביעה; כי קיים מעשה בית דין המחייב את הצדדים בקשר למקרקעין; וכן כי המבקשים זכאים לפיצוי שכן ישיבתם במקרקעין הייתה מכוח התחייבות שלטונית. עוד נטען כי בית משפט השלום שגה כשהסמיך את המדינה או מי מטעמה לפנות את המקרקעין ללא פיקוח של רשות האכיפה והגבייה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי פינוים מהמקרקעין לא יאפשר את השבת המצב לקדמותו ויגרום להם לנזקים כספיים, משפחתיים ונפשיים. המבקשים מוסיפים כי למדינה לא ייגרם כל נזק מעיכוב הביצוע המבוקש בהתחשב בכך שהערעור עתיד להישמע בחודש מרץ 2017.

9.לאחר שעיינתי בבקשה ובחומרים שצורפו לה, הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

10.הבקשה שבפני היא למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה שהוגשה אליו לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. כפי שציינתי בעבר, קבלת בקשות מסוג זה אמורה להיעשות במשורה, כשהעיקרון המנחה החל על כך אמור להיות מניעת עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (ראו: רע"א 3779/13 יעקובי נ' תעשה , פסקה 11 (28.7.2013); רע"א 5642/14 דנס מנופים בע"מ נ' טופ 10 ייזום ובנייה בע"מ , פסקה 9 (9.9.2014); רע"א 476/15 פלונית נ' פלונית , פסקה 13 (9.2.2015); רע"א 2983/15 בוסקילה נ' מנהל מקרקעי

ישראל - מחוז תל אביב , פסקה 14 (20.5.2015)).

11.יישום אמות מידה אלה מוביל למסקנה כי יש לדחות את הבקשה שבפני. החלטתו של בית המשפט המחוזי תואמת את ההלכות שניתנו על-ידי בית משפט זה באשר לעיכוב ביצוע של פסק דין המורה על פינוי נכס שאינו משמש למגורים אלא לצרכים מסחריים. הנחת המוצא במקרים אלה היא כי הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מפינויו של הנכס ניתן לפיצוי (ראו למשל: רע"א 1188/13 כהן נ' רחימוב , פסקה 5 (18.2.2013);

ע"א 7769/15 אנקורי נ' גל-ער , פסקה 7 (3.12.2015)). בענייננו, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין לעכב את פינויים של המבקשים מהשטחים במקרקעין שאינם משמשים לצרכי מגורים. טענתם של המבקשים לפיה הפינוי לא יאפשר את השבת המצב לקדמותו נטענה בעלמא ללא כל תימוכין או ביסוס. מנגד, יש לזכור, עומדת הפגיעה הנמשכת בקניין הציבור.

12.אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות.