רע"א 2441/16 טיוטו אלן נ. רשות הפיתוח

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' ברנר ) מיום 8.3.16 בע"א 42943-01-16, בה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (השופטת ל' ביבי ) מיום 7.8.15 בת"א 12534-04-09. במוקד הבקשה – עיכוב ביצוע לפינוי מדירה בגדרי ערעור.

רקע והליכים קודמים

ב.

ביום 24.10.1957 נחתם בין רשות הפיתוח (להלן המשיבה) לבין הגב' שושנה דרחי, שנפטרה ביום 12.2.1999, חוזה לשכירות מוגנת בדירה נשוא הבקשה. בעת פטירת הגב' דרחי, התגורר עמה בנה, מר רחמים דרחי. ביום 17.6.1999 נשלח לבן מכתב מאת המשיבה בו הכירה בזכויותיו כדייר מוגן תוך ציון כי "אין במכתב זה ו/או ברישום בספרינו כדי להכיר בזכויות שעפ"י דין אינך זכאי להן". ביום 15.11.2001 נישאו המבקשת ומר דרחי, ומעלייתה ארצה, ביום 30.4.2002, עד לפטירתו, ביום 19.10.2007, התגוררה עמו בדירה, והיא מתגוררת בה עד היום.

ג.

ביום 24.7.2009 הגישה המשיבה, באמצעות חברת "עמידר", תביעה לפינוי וסילוק יד כנגד המבקשת. ביום 17.8.15 קיבל בית משפט השלום בהרצליה את התביעה, וקבע, כי המשיבה היא הבעלים הרשומים של הנכס נשוא התביעה וכי חברת "עמידר" מייצגת אותה כדין. בנוסף נקבע כי על פי דרישות החוק להגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972

(להלן החוק) כפי שפורש ברע"א 1711/98 שפי נ' עיזבון המנוחה שושנה שדז'ונסקי ז"ל , נד(1) 394 (2000), כדי לקבל זכויות בדירה היה על המבקשת לגור בדירה עם הדייר המקורי – הגב' דרחי המנוחה, במקרה זה – דבר שלא אירע מעולם. עוד קבע בית המשפט כי אין לקבל את טענת המבקשת שהמשיבה הציגה לה מצג שווא, עליו הסתמכה, לפיו בעת פטירת בעלה יעברו אליה זכויותיו כדייר מוגן. לבסוף נקבע כי לא יינתן למבקשת סעד מן הצדק בהתאם להוראות סעיף 28(א) לחוק, כיון שעל פי הפסיקה יינתן סעד זה רק כשהמבקש גר תקופה מסוימת עם הדייר המקורי בדירה, דבר שכאמור, לא התקיים במקרה דנא.

ד.

המבקשת הגישה ערעור נגד פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ועמו בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 8.3.16 נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, ונקבע כי הגם שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, הבקשה נדחית בשל הסיכויים הנמוכים להצלחה, שכן פסק דינו של בית משפט השלום נסמך על קביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. לפנים משורת הדין האריך בית המשפט את עיכוב הביצוע הזמני, שניתן ביום הגשת הבקשה עד למתן החלטה בה, ב-60 יום (עד ליום 8.5.16). מכאן הבקשה.

בקשת רשות הערעור

ה.המבקשת טוענת, כי היה על בית המשפט לקבל את בקשתה גם אם סבר שסיכוייה של התביעה נמוכים, כיון שבמקרה זה מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה, הואיל ומדובר בפינוי דירת מגורים שבלעדיה תישאר ללא קורת גג. בנוסף טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט בקביעת סיכויי הערעור. לתמיכת דבריה חוזרת המבקשת בתמצית על טענות הערעור, על פיהן שגה בית משפט השלום – בין השאר – בקביעתו כי המבקשת הודתה בדבר היות המשיבה בעליה הרשומים של הדירה ובדבר ייצוגה על ידי "עמידר", וכן לעניין מצג שווא. לבסוף נטען, כי דחיית הבקשה עלולה להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי ולכן על בית משפט זה לקבלה.

ו.תגובת המשיבה נתבקשה ביום 27.3.16 והתקבלה ביום 5.4.16. לטענת המשיבה, לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי סיכויי הערעור מספיקים לעיכוב הביצוע ולכן – למרות מאזן הנוחות הנוטה לטובתה – צדק בית המשפט כשדחה את בקשתה. בנוסף נטען כי אין הצדקה לקבל את הבקשה כיון שאינה מעלה שאלה בעלת השלכות ציבוריות החורגות מעניינם של הצדדים. לבסוף טוענת המשיבה כי ניתנה למבקשת שהות ארוכה והיה עליה להיערך לפינוי מן הנכס.

דיון והכרעה

ז.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה, בכפוף לכך שהמשיבה לא תעשה דיספוזיציות בדירה בטרם יוכרע הערעור. כאמור, עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית משפט השלום. נקבע על דרך הכלל, כי במקרים כגון דא, בהם בית משפט זה יושב כערכאה השלישית הנדרשת לסכסוך בצורה כזו או אחרת, גם אם כערכאה השניה הדנה בעיכוב הביצוע, תינתן הרשות לפי אמת המידה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) – קרי, במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים – וזאת תוך גמישות מסוימת בנסיבות חריגות של טעות קשה או גרימת עוול (רע"א 3663/13 ה.י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ' ג'י.אל.אי - מרכז רוטשילד בע"מ

(2013); רע"א 2285/15 אי.די.טי גלובל ישראל בע"מ נ' מדגם יעוץ ומחקר בע"מ

(2015)). אין מקרה זה בא בגדרים חריגים אלה. נזכור כי המבקשת דרה בנכס זו השנה התשיעית לאחר פטירת מר דרחי המנוח, ובית משפט השלום פסק כי מגורים אלה היו שלא כדין.

ח.עיכוב ביצוע בגדרי ערעור נשקל על פי מבחן כפול – סיכויי ערעור, שככל שהם טובים תגבר הנטיה לעיכוב, ומאזן הנוחות בין הצדדים (ראו למשל רע"א 7229/14 אחים נ. נתנאל חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ נ' גבריאלי (2014)), ובין מרכיבים אלה שוררת "מקבילית כוחות", לפיה ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהיפך (רע"א 2285/15 אי.די.טי גלובל ישראל בע"מ נ' מדגם יעוץ ומחקר בע"מ (2015)). כפי שנקבע בפסיקה, חרף הנטיה האנושית לעכב ביצוע מקום בו מדובר בפינוי מדירת מגורים, אין בהכרח "חזקת עיכוב ביצוע" (ע"א 7909/15 לטין נ' פרימיום קרדיט מימון והשקעות בע"מ

(2015)). הדבר נשקל לפי נסיבותיו. במקרה דנא בחן בית המשפט המחוזי את סיכויי הערעור ואת מאזן הנוחות וקבע, כי הגם שהאחרון נוטה לטובת המבקשת, סיכויי הערעור הנמוכים מטים את הכף כנגדה. בזהירות הנדרשת ומבלי לטעת מסמרות לעניין הערעור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. פסק דינו של בית משפט השלום מושתת על ממצאי עובדה, והמשוכה שבפני המבקשת גבוהה. כאמור, לפנים משורת הדין ניתנה למבקשת על ידי בית המשפט המחוזי ארכה של שישים יום למצוא בה דירה חלופית למגורים כדי שלא תישאר ללא קורת גג. בהחלטה זו איני מתערב. עם זאת, כדי שלא תינעל הדלת כליל למקרה של שינוי בעקבות הערעור, לא תעשה המשיבה דיספוזיציות בנכס עד לפסק הדין בערעור, שיש לקוות כי לא ירחק.

ט. בנתון

לאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.