בע"מ 7935/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט שוחט) מיום 30.10.14 ברמ"ש 47256-10-14, שבגדרה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (סגן הנשיאה שילה) מיום 21.9.14

בת' 14205-01-11 לאישור הסכם מכר דירה. לבקשה צורפה בקשה למתן סעד ארעי עד למתן החלטה.

רקע

ב.

המבקש והמשיבה 2 (להלן המשיבה ) נישאו בשנת 1980, ובשנת 2009 התגרשו. השניים בעלים משותפים של דירה ברמת גן. המבקש מתגורר בדירה לבדו מזה מספר שנים, ובפסק דין מיום 7.10.10 (תמ"ש 42620/05) חויב בתשלום דמי שימוש למשיבה החל משנת 2007. ב-9.1.11 הגישה המשיבה תביעה לפירוק שיתוף בדירה. ביום 30.5.11 ניתן פסק דין בתובענה לפירוק שיתוף, שלפיו מונו כונסי נכסים למכירת הדירה, ומונתה שמאית להכנת חוות דעת באשר לשוויה. על פי חוות הדעת, שווי הדירה הוא 1,475,000 ₪. במסגרת התמחרות שנערכה במשרדי כונס הנכסים ביום 27.3.14 זכו בדירה בני הזוג ב', שהציעו לרוכשה בתמורה ל-1,310,000 ₪. ביום 1.4.14 נחתם עמם הסכם מכר, והם הפקידו סך של

436,000

₪. כונס הנכסים הגיש בקשה לאישור הסכם המכר. המשיבה הסכימה, ואילו המבקש התנגד בטענה כי המחיר נמוך מהערכת השמאות וכי יש לאפשר את מקסום הרווח לצדדים.

ג.

ביום 14.5.14 קיים בית המשפט לענייני משפחה דיון בבקשה לאישור הסכם המכר. לדיון התייצב מר ד' שהסכים לרכוש את הדירה תמורת 1,400,000 ₪. בית המשפט אפשר למר ד' לחתום על הסכם מכר עד ליום 18.5.14. המבקש התחייב כי אם מר ד' ייסוג מהצעתו, יבוצע פרסום נוסף, וככל שהמחיר שיושג לאחר הפרסום הנוסף יהיה נמוך מ- 1,310,00, הוא יישא במלוא עלות ההפסד שייגרם למשיבה. מר ד' חזר בו מההצעה, וכונס הנכסים פירסם שנית את הנכס. ביום 7.8.14 נערכה התמחרות נוספת, ושוב הוכרזו בני הזוג ב' כזוכים - הפעם תמורת 1,300,000 ₪. ביום 3.9.14 חתמו הזוכים עם הכונס על הסכם לרכישת הדירה, והכונס הגיש בקשה לאישור ההסכם. המבקש סירב גם הפעם. משתגובת המבקש הוגשה כשאינה חתומה על ידי בא כוחו ומבלי שצורף לה תצהיר, דחה בית המשפט את ההתנגדות ואישר את מכר הדירה לזוג ב', שזכה בהתמחרות תמורת 1,300,000 ₪.

ד.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור (תוך מחלוקת האם מדובר בערעור או בבקשת רשות ערעור, שאליה איננו צריכים להידרש) כלפי ההחלטה המורה על אישור המכר והפסיקתא שנחתמה בעקבותיה, ופנה בבקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. נקבע, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. נומק, כי רכישת חלקה של המשיבה בדירה על ידי המבקש לא עמדה על הפרק עקב חסרון כיס, "כך שפינויו מהבית היא

(כך במקור- א"ר ) עובדה מוגמרת". הוסבר, כי מקום שבו האינטרס של בעל המקרקעין הוא כלכלי בלבד, אין לומר כי המכירה גורמת לנזק בלתי הפיך; בפרט אמורים הדברים מקום שההפרש בין המחיר שבו הסכים המבקש למכור את הנכס למחיר המכר שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה, נמוך. הודגש, כי אין כל ודאות שגם אם תתקבל ההשגה, תתקבל הצעה גבוהה יותר. לבסוף סבר בית המשפט כי המבקש פעל במכוון לעיכוב הליכי מכר הדירה, והוא עשה כן על חשבון אינטרס המשיבה והזוכים בהתמחרות; זאת - בפרט נוכח הזמן הרב שחלף מאז התגרשו הצדדים, מתן פסק הדין לפירוק השיתוף והליכי הכינוס. צוין בהקשר זה, כי המבקש אינו משלם בינתיים דמי שימוש, ואלה צפויים להיות מקוזזים מחלקו בדירה לאחר מכירתה. הוסף, כי ככל שיימצא בטענות המבקש, שעניינן התנהלות לא תקינה של הכונס והמשיבה, ממש - יוכל לזכות בפיצוי.

הבקשה

ה.

בבקשה נטען, כי המבקש מתקיים מקצבת הביטוח הלאומי, וכי מצבו הכלכלי, כמו גם מצבו הרפואי, אינם מאפשרים את פינויו. הוסבר, כי למבקש בעיות רפואיות (לא נפרט בשל פרטיותו). עוד נטען, כי נגרם למבקש עיוות דין משבית המשפט לענייני משפחה לא דן בהתנגדותו לאישור המכר ודחה אותה על הסף. הוסף, כי הכספים שהמבקש אמור לקבל מחלקו במכירת הדירה, ישמשו אותו למציאת דיור חלופי, וכי מכירת הדירה במחיר מופחת תותירו חסר כל.

הכרעה

ו.

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. באשר לאמת המידה שלפיה יש לבחון בקשות מעין זו, לאחר התיקון לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התשע"ג-2013 (ק"ת 7231 (תשע"ג) 868)), ציינתי במקום אחר כי יש לנהוג לפי אמת המידה הדיונית שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, בכפוף לריכוך מסוים במקרים חריגים (רע"א 3663/13 ה. י.ע.ם יזום והשקעות בע"מ נ' ג'י.אל.אי - מרכז רוטשילד בע"מ (2013), בפסקה ח'; כן ראו רע"א 4924/13 צמח נ' טיב הולדינגס בע"מ (2013)). אין מקרה זה, שעניינו יישום הלכות מוכרות בדבר התנאים לעיכוב ביצוע, בא בכלל אלה, שהרי בסופו של יום אין

הבקשה מעלה שאלה משפטית או כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ואין בה נסיבות מיוחדות אחרות.

ז.

כידוע, הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שעליו משיגים. עיכוב ביצועו של פסק דין ייעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, סיכויי הערעור גבוהים; השני, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בין שני תנאים אלה ישנה מקבילית כוחות. אכן, לא אחת נוטים בתי המשפט לעכב ביצועם של פסקי דין שעניינם פינוי מדירת מגורים (ראו רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001); רע"א 11880/04 פלונית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2009)), אולם אין מדובר בכלל בל יעבור (ראו ע"א 6573/12 חליווה נ' בלביץ (2012)). בנדון דידן באשר לסיכויי הערעור, נראה כי על המבקש יהא לחצות משוכה גבוהה ביותר, נוכח הליכי ההתמחרות בעבר, ומשטענותיו בנוגע לתמחור הנכס נדונו בהליך אישור הסכם המכר בפעם הראשונה. אשר למאזן הנוחות, כמותי כבית המשפט המחוזי סבורני, כי זה נוטה

במובהק לטובת המשיבה והזוכים בהתמחרות. למבקש, כפי שציין בית המשפט המחוזי, אין אפשרות לרכוש את חלקה של המשיבה בדירה, כך שהישארותו בה אינה עומדת על הפרק, ועל כן לאמיתו של דבר לא בפסק דין של פינוי פשוטו כמשמעו עסקינן, אלא במכירת הנכס שאין עוררין על הצורך בה. אף קשה מאוד להניח כי התמחרות נוספת תניב פרי טוב יותר, ומנגד יתכן עיכוב נוסף בדרכם של המשיבה והזוכים למימוש זכייתם.

ח.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.