ע"א 6635/13 סופר רחל (פושטת רגל) נ. ארז איתן עו"ד נאמן לנכסי רחל סופר

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ו' אלשייך ) מיום 31.7.2013, וכן פסיקתא מיום 7.8.2103, שניתנו בהליך פש"ר 1381/09 ואשר מאשרות את מכר המשק מושא בקשה זו ומורות על העברת הזכויות בו למשיבים 5,6 (להלן: הרוכשים ). זאת, עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על החלטות אלו, כמו גם על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.8.2013 שלא לעכב ביצוע ההחלטה והפסיקתא במעמד צד אחד.

רקע והליכים

1.

ענייננו במשק המוכר כמשק 5 במושב גיתית (להלן: המשק או הנכס ), אשר היה בבעלות המבקשים, בני זוג, במשך שנים רבות ועד למועד בו אושרה עסקת המכר הנ"ל לרוכשים. דומה כי לכל הפחות בשנים האחרונות לא שימש המשק את המבקשים למגורים: חלקו אינו בשימוש כלל וחלקו מושכר לשימוש חקלאי. ההליך דנן נסוב על עסקת המכר האמורה.

2.

בשנת 2009 נפתח נגד המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) הליך פשיטת רגל. ביום 30.11.2011 הכריז בית המשפט קמא על המבקשת כפושטת רגל, והמשיב 1 (להלן: המשיב ) מונה לנאמן על נכסיה. ביום 13.5.2012 ניתנה החלטה בבית המשפט קמא, וביום 16.5.2012 ניתנה פסיקתא בהתאם להחלטה האמורה, לפיהן אישר בית המשפט את מימוש הנכס לטובת קופת פשיטת הרגל של המבקשת, כאשר מחצית מתמורת המכר תיזקף לזכות המבקש 2 (להלן: המבקש ). ביום 22.7.2013 קיים המשיב התמחרות, אשר בסופה נחתמה עסקת המכר בינו לבין הרוכשים להם נמכר הנכס תמורת 1,030,000 ₪. אשר למבקש, בשלב חתימת ההתמחרות היה אף הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל. ביום 31.7.2013 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי המאשרת את עסקת המכר לרוכשים וביום 7.8.2013 נחתמה פסיקתא בהתאם.

3.

המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על ההחלטה מיום 31.7.2012 ועל הפסיקתא מיום 7.8.2013, כמו גם על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.8.201 שלא להוציא צו לעיכוב ביצוע החלטות אלו במעמד צד אחד. יצוין כי בהחלטה זו האחרונה, ביקש בית המשפט את תגובת המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לפניו, אולם בטרם ניתנה החלטה בעניין, הוגשה הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוען של ההחלטות.

4.

בבקשתם טוענים המבקשים כי הנכס נמכר במחיר נמוך משמעותית מערכו האמיתי (1,030,000 ₪ שמהווים שמינית משוויו), כלשונם "בנזיד עדשים". נטען כי המחיר נקבע באמצעות הערכה בלתי מקצועית של שמאי שאינו מומחה בתחום המשקים החקלאיים, בעוד שלדבריהם מצויה בידם שמאות של מומחה בתחום (הכוללת את הקבועים וציוד המיטלטלין החקלאי שישנם במקרקעין), משנת 1997, המעמידה את שווי המשק על 8,562,910 ₪. כמו כן הועלתה שורת טענות נוספות נגד חוות דעתו של השמאי מטעם המשיב, אופן עריכתה ואופן הגשתה. בהמשך לכך, טוענים המבקשים כי המשיב התרשל בתפקידו כאשר לא מילא אחר חובתו כנאמן לנכסי המבקשת, לתפוס את המשק ולתחזקו באופן שממקסם את הרווח שניתן יהיה להפיק ממנו לטובת קופת פשיטת הרגל. כן טוענים המבקשים כי אישור המכר חייב להיעשות לאחר מתן תגובת בעלי הזכויות במשק, ואילו עמדתם של המבקשים לא נשמעה, ולא ניתנה להם כל זכות טיעון בטרם חתימת ההתמחרות. כך, נטען כי המבקשים הוזמנו להשתתף בהתמחרות כמשקיפים בלבד. באותו הקשר, נטען כי הודעות בדבר הגשת בקשה לאישור המכר נשלחו אליהם באיחור, ובשל כך נמנעה מהם האפשרות להגיש תגובתם על כך לבית המשפט בטרם מתן ההחלטה בבקשה. יתר על כן, נטען כי הליך המכר נעשה בניגוד לחוזה המכר, וכי הרוכשים הפרו הפרה יסודית את החוזה בכך שהתשלום עבור המשק לא הושלם תוך 7 ימים מיום חתימת העסקה. בנוסף, מפנים המבקשים טענות כלפי המשיב 2 אשר לדבריהם לא ביצע את חובותיו בדבר פיקוח על המשיב ועל התנהלות הליך הכינוס.

את טענותיהם מסכמים המבקשים בכך שהותרת עסקת המכר תסב להם נזק חסר תקנה, בעוד שביטולה לא יגרום כל נזק למשיב ולנושים, שכן מכירת הנכס תמורת שוויו האמיתי על בסיס שמאות מקצועית תעשיר את קופת הכינוס באורח משמעותי. אשר על כן נוטה מאזן הנוחות באופן ברור לטובת ביטול עסקת המכר. לכך מוסיפים המבקשים כי מדובר בנכס ייחודי באופן שמצדיק את עיכוב הביצוע על אף שלא מדובר בבית מגוריהם. אציין כי בתגובה נוספת שהגישו המבקשים הועלו טענות רבות כלפי הרוכשים (בנוגע למצבם הכלכלי ולמניע לרכישת המשק הספציפי), אשר הרלוונטיות שלהן לדיון אינה ברורה, איני רואה לפרטן.

6.

המשיב טען בתגובתו, בראש ובראשונה, כי מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של מעשה עשוי. לטענתו, ההחלטה והפסיקתא שעיכובם מתבקש כבר הושלמו שכן נעשו פעולות למימוש עסקת המכר. בהבהרה שנתבקשה בהחלטתי מיום 28.10.2013 פירט המשיב את הפעולות שהושלמו בטרם הגשת הבקשה דנן, ולאחריה. בין היתר, עולה כי התמורה בגין הנכס שולמה, והוא, כמתחייב מתפקידו, שילם את שומת המס שעמדה למבקשת במלואה. כמו כן, עיקולים שהיו על הנכס לטובת נושי המבקשת הוסרו, הרוכשים לקחו משכנתא לצורך תשלום עבור המשק, עברו ועדת קבלה ליישוב ומילאו את חובות הדיווח שלהם לרשויות המס כדין. עוד נטען כי במקביל לערעור שברקע בקשה זו הגישו המבקשים בקשה לביטול עסקת המכר לבית המשפט המחוזי, והיא תלויה ועומדת. רק מטעם זה לבדו, טוען המשיב, סיכויי הערעור בהליך דנן הם אפסיים. לכך מצטרפת העובדה כי המבקשים לא מעלים בערעור הנוכחי כל טענה חדשה, טענותיהם נבחנו ונבדקו על ידי בית המשפט המחוזי אשר הכריע בעניינם תוך קביעת ממצאים עובדתיים בהם יכולת התערבותה של ערכאת הערעור מוגבלת ממילא.

לגופו של עניין, נטען כי ההחלטה מיום 13.5.2012 המתירה את מימוש המשק לטובת קופת פשיטת הרגל, היא החלטה חלוטה. המבקשים נמנעו במשך למעלה משנה מלהעלות טענותיהם באשר לשווי הנכס ולצרף את חוות הדעת השמאית משנת 1997, אותה ביקשו להציג רק לאחר שהמכר כבר הושלם (ולעמדת המשיב כלל אינה רלוונטית כיום). במהלך זמן זה, פעל המשיב להכנת שמאות ופרסם מודעות נרחבות המזמינות את הציבור להציע הצעות מחיר, אך קולם של המבקשים לא נשמע. גם להתמחרות שנערכה ביום 22.7.2013, אליה הוזמנו המבקשים מבעוד מועד, בחרו שלא להתייצב. המשיב סבור כי בכך ויתרו המבקשים על זכותם לטעון לעניין ההתמחרות ותוצאותיה. המשיב מוסיף כי בסופה של ההתמחרות נמכר המשק במחיר גבוה ממחיר השמאות. לשם השלמת התמונה מוסיף המשיב כי המבקשים עשו רבות כדי לסכל את הליך המכר של המשק, וזאת לאחר שהסתירו במשך שנים רבות תקבוליהם מהשכרתו ועשו כל שביכולתם למנוע מהמשק להיתפס ולהיות ממומש לצורך פירעון חובותיה של המבקשת.

8.

בתגובת הרוכשים נטען כי הללו רכשו את המשק בתום לב, בעקבות פרסום מודעה בעיתון. הרוכשים מטעימים כי ביטול עסקת המכר, בפרט בשלב זה לאחר שבוצעו פעולות רבות מצידם לקידום שימושם בנכס, יגרום להם נזקים כבדים על לא עוול בכפם, כך לשונם. נטען כי בהסתמך על אישור עסקת המכר חדלו מחיפוש אחר משקים לרכישה והחלו להיערך למעבר למגורים במשק. עוד מפרטים הרוכשים את המשאבים הרבים שהשקיעו במשק ובתהליך רכישתו, בין היתר הלוואות שנאלצו לקחת לצורך הרכישה, כספים שהושקעו בשיקום המשק שמצבו רע ודמי שכירות אותם נאלצים לשלם עבור דירת מגורים זמנית. אשר למחיר ששילמו הרוכשים עבור המשק מדווחים הרוכשים כי היוועצות עם שמאי ובעלי ידע נוספים, העלתה כי מדובר במחיר העולה על מחיר השוק ובוודאי כשמדובר ברכישה במסגרת הליך כינוס.

הכרעה

9.

לאחר עיון בכתובים שהגישו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ככלל, הגשת ערעור כשלעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה אשר בבסיס הערעור, אלא אם הוכיח המבקש כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא יינתן הסעד, הוא בלתי הפיך (ע"א 2469/06

סויסה נ' חברת זאגא

בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (21.5.06)). בענייננו, לא עמדו המבקשים בנטל השכנוע המוטל עליהם.

10.

לא אחת נקבע על ידי בית משפט זה, כי התנאי העוסק במאזן הנוחות הוא התנאי המרכזי מבין השניים (בש"א 219/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (8.2.96); בש"א 3215/06 הממונה על הגבלים עסקיים נ' דור אלון אנרגיה בישראל

1988 בע"מ (26.4.06); ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני (10.12.06)). על כן, אפנה ראשית לבחינת תנאי זה. המבקשים לא הציגו ולא הוכיחו נזק בלתי הפיך שייגרם להם אם לא יעוכב ביצוע ההחלטה והפסיקתא המאשרות את עסקת המכר. כל שנטען בהיבט הנזק הוא שהנכס נמכר במחיר נמוך מאוד מערכו, כך לעמדת המבקשים, וכי יש בכך לפגוע הן במבקשים עצמם, שמחזיקים בבעלות בנכס, והן בנושים בשל ההפסד, לכאורה, של קופת הכינוס. מבלי להיכנס לטענה זו גופה אבהיר כי גם לו הייתה מתקבלת, אין די בכך כדי להגשים את תנאי מאזן הנוחות, שכן לא הוכח כי מדובר בנזק בלתי הפיך. ככלל, נטיית הפסיקה היא להיענות לבקשות עיכוב ביצוע שעניינן בנכסי מקרקעין מסוימים, כגון דירות מגורים, בשל ההשלכות הקשות של פינוי אדם מביתו. ואולם, במקרה שלפניי, הנכס מושא הבקשה שימש את בעליו לצרכי השקעה בלבד, אם בכלל, וכעת משמש לפירעון חובותיה של המבקשת.

כלומר, משמעות הנכס היא כספית בלבד ועל פניו הנזק שעלול להיגרם למבקשים בקבלת ערעורם הוא אך כספי כתוצאה, לכאורה, מתמחור חסר של הנכס. נזק מסוג זה ניתן לתיקון ולפיצוי, ומשכך הנטייה היא ככלל שלא לעכב את פסק הדין שכל משמעותו היא כספית, אלא במקרים חריגים (ראו ע"א 4705/06 אטלנוב נ' חורש (1.8.06). (להלן: עניין אטלנוב ); והשוו בש"מ קטימורה בע"מ נ' רשות השידור (4.4.01); עע"מ 5265/04 א.י.ל סלע (1991) בע"מ נ' חברת נתיבי איילון בע"מ (24.6.04); עא 214/88 כהן טוויל

נ' דויטש פ"ד מד(3) 752, 754 (1988)). בענייננו, לא הובאה כל ראיה ולא הועלתה כל טענה בדבר התקיימות אותם החריגים המצדיקים עיכוב ביצוע במקרה כזה, וכאמור לא הוכח כי למבקשים ייגרם נזק שלא ניתן יהיה לפצות בגינו אם יתקבל ערעורם. בהקשר זה יצוין כי טענת המבקשים, לפיה על אף שלא מדובר בבית מגורים מדובר בנכס מיוחד אשר לקיחתו מידיהם כשלעצמה גוררת נזק בלתי-הפיך, נטענה בעלמא וללא כל נימוק בבסיסה.

11.

לעומת זאת, עיכוב עסקת המכר עלול לגרום לקופת הכינוס ולרוכשים נזק בלתי הפיך, כטענת המשיב. בית המשפט קמא, היושב כבית משפט של פשיטת רגל בעניינה של המבקשת, ומתוקף תפקידו זה מצוי בחובותיה ובנכסיה, הביע דעתו כי "עיכוב התמחרות שכבר נחתמה עשוי להסב הן לרוכשים והן לקופה נזק כבד אשר אין בטוח כלל ועיקר כי ניתן יהיה לשפות עליו" (ראו החלטתו מיום 25.8.2013). אם כן, גם אם הנזק שעשוי להיגרם לקופת הכינוס ולרוכשים הוא כספי בלבד, הרי שיכולתם להיפרע מהמבקשים אם ידחה ערעורם – מוטלת בספק. ויודגש: הרוכשים ביצעו פעולות רבות המקרבות את עסקת המכר לכדי סיום. הרוכשים החלו בהליך בקשת משכנתא, העסקה דווחה לרשויות המס ושולם המס הנדרש בגינה. ימים ספורים בלבד לאחר הגשת הבקשה דנן הושלמה העברת התמורה עבור העסקה וחלק מהסכום מומש כנגד חובות המבקשת. ככל שעבר זמן מיום אישור עסקת המכר, השקיעו הרוכשים משאבים רבים יותר במשק ובהליכים הנלווים לרכישתו, תוך הסתמכות על אישור העסקה.

12.

לסיכום, נוכח הנזק שעשוי להיגרם לרוכשים ככל שמתעכב ביצוע המכר, נזק שעליו כנראה יהיה קושי לפצות, ומבלי שמנגד הוכח חשש כי ייגרם למבקשים נזק בלתי ניתן לפיצוי, מאזן הנוחות מחייב את דחיית הבקשה ופתיחת הדלת בפני הרוכשים למימוש זכויותיהם במשק. לפיכך, אינני נדרשת לדון בשאלת סיכויי הערעור. למעלה מן הצורך אציין, מבלי לטעת מסמרות, כי גם במסגרת הערעור לא ניתן יהיה להתעלם מהסתמכות הרוכשים ומהנזקים שיגרמו כתוצאה מביטול המכר.

13.

לפני סיום ברצוני להביע מורת רוחי מהתנהלות הצדדים בהליך שלפניי. מבלי להיכנס לגופם של דברים, אבהיר כי ניסיון של מי מהצדדים להכשיל את חברו, בדרך של מניעה או עיכוב במסירת מסמכים הנוגעים להליכים המשפטיים המתנהלים ביניהם או בכל דרך אחרת, הוא בלתי ראוי וזאת בלשון המעטה. אין לי אלא להצר על כך.

ככל הנראה אין מנוס מלהורות לצדדים את המובן מאליו – להימנע מהתנהלות מעין זו מכאן ואילך.

הבקשה, אפוא, נדחית. צו עיכוב הביצוע הארעי, שניתן בהחלטתי מיום 28.10.2013 – מבוטל. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 4,000 ₪, ובהוצאות הרוכשים (יחדיו) בסך של 4,000 ₪.