עע"מ 7491/14 עיריית כפר סבא נ. גיא בן גל ו - 3 אחרים

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן ) בת"מ 131/08 אשר פסק למשיבים גמול ושכר טרחת עורך דין בגין תובענה ייצוגית שניהלו נגד המבקשת.

1.

המשיבים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת (להלן: עיריית כפר סבא או העירייה ) בה עתרו להשבה של אגרת שמירה שגבתה העירייה מכוח חוק עזר לכפר-סבא (שירותי שמירה ואבטחה), התשס"ג-2002. ביום 8.8.2011 קיבל בית המשפט את הבקשה ואישר את הגשת התובענה הייצוגית. על החלטה זו הגישה עיריית כפר סבא בקשת רשות ערעור (בר"מ 6752/11) וביום 28.10.2012 חזרה בה העירייה מהבקשה והיא נמחקה. ביום 13.7.2014 אישר בית המשפט קמא הסדר פשרה בין המשיבים לעירייה לפיו העירייה לא תמשיך לגבות את אגרת השמירה למשך שנה, וביום 15.9.2014 פסק לטובת כל אחד מהמשיבים גמול של 37,500 ש"ח (150,000 ש"ח בסך הכל) בגין הגשת התביעה הייצוגית ושכר טרחת עורך דין בסך 400,000 ש"ח.

2.

בית המשפט קמא עמד בהחלטתו על כך שבהליך שניהלו המשיבים נגד העירייה הושקעה עבודה לא מעטה וכי הבקשה לאישור התובענה כייצוגית התנהלה עד מתן החלטה בה ואף הוגשה על אותה ההחלטה בקשת רשות לערער על ידי העירייה. כמו כן, קבע בית המשפט קמא כי יש להניח שהעובדה שהעירייה לא גבתה את אגרת השמירה בין השנים 2011 ו- 2013 נובעת לפחות בחלקה מהגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית על ידי המשיבים. עוד ציין בית המשפט קמא כי הגשת התובענה על ידי המשיבים הועילה גם בכך שכתוצאה ממנה פתחה העירייה חשבון בנק נפרד לניהול כספי האגרה. כמו כן, קבע בית המשפט קמא כי העובדה שהוגשה תביעה ייצוגית באותו נושא נגד עיריית נס ציונה (ת"מ (ת"א) 139/08 איצקוביץ' נ' עיריית נס ציונה (7.7.2014); להלן: עניין איצקוביץ' ) ונדחתה, אין משמעותה כי התובענה שהגישו המשיבים הייתה תביעת סרק ויש בכך כדי להעיד על הסיכון שלקחו על עצמם המשיבים בהגשת התובענה. בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי על אף שיש לקחת בחשבון כי הסכומים שישולמו למשיבים יגרעו מתקציב שנועד לשרת את כלל תושבי העיר כפר סבא המיוצגים על ידם, אין מקום להקטנה משמעותית של סכום התגמול ושכר טרחת עורך הדין לו הם זכאים. הטעם לכך הוא כי בפסיקת הגמול יש להביא בחשבון גם את האינטרס הציבורי בדבר הרתעת הרשות מפני הפרת הדין בעתיד.

3.

העירייה הגישה ערעור על גובה הגמול ושכר הטרחה שפסק בית המשפט קמא לטובת המשיבים. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה העירייה בקשה לעיכוב ביצוע התשלומים האמורים. לטענת העירייה סיכויי הערעור גבוהים.

נטען כי בית המשפט קמא התעלם בהחלטתו משיקולים כבדי משקל להפחית את גובה הפיצוי, כגון: העובדה שהעירייה הגיעה לפשרה עם המשיבים ובכך נחסך זמן שיפוטי רב; העובדה שהתשלום למשיבים יבוא מתוך תקציב העירייה שנועד לרווחת התושבים אותם הם מייצגים; העובדה שהפגם החוקי בגביית האגרה שאת השבתה תבעו המשיבים היה מינורי; העובדה שהעירייה חדלה מגביית האגרה עוד בשנת 2011 וכי התובענה הייצוגית שהוגשה נגדה בנושא זה לא הייתה הטעם העיקרי לכך; העובדה שהתמשכות ההליך נבעה מכך שהוא נוהל בצורה בלתי רציפה; העובדה שהמשיב 1 מצוי בניגוד עניינים בשל היותו חבר מועצת העיר כפר סבא; והעובדה שהבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה בשיהוי רב. כמו כן נטען כי שכר טרחת עורך הדין שנפסק למשיבים הוא חריג וגבוה לאין שיעור משכר הטרחה שנפסק במקרים דומים. עוד נטען כי בית המשפט קמא לא פירט מה הסכום שנחסך לתושבי כפר סבא כתוצאה מהגשת התובענה הייצוגית ומאיזה סכום נגזר הגמול שנפסק למשיבים. בנוסף, נטען כי שגה בית המשפט קמא משפסק למשיבים גמול גם בשל העובדה שבעקבות הגשת התובענה החלה עיריית כפר סבא לנהל את כספי האגרה בחשבון בנק נפרד. לטענת העירייה, כלל לא ניתן לעתור לסעד מעין זה במסגרת תובענה ייצוגית ועל כן אין מקום לפסוק בגינו גמול. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המשיבים הם אנשים פרטיים שנפסקו לטובתם סכומי כסף גבוהים ועל כן יש חשש כי לא ניתן יהיה להיפרע מהם במידה ויתקבל הערעור. מנגד, העירייה היא רשות ציבורית שאין חשש כי לא תוכל לשלם את הסכומים שנפסקו לחובתה במידה וערעורה יידחה. לפיכך, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב ביצוע תשלום הגמול ושכר הטרחה.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו ואין לעכב ביצועו של פסק דין אלא אם עלה בידי המבקש לשכנע כי סיכויי ערעורו טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו. בהקשר זה רובץ על המבקש את עיכוב הביצוע להניח תשתית איתנה לכך שלאחר ביצוע פסק הדין יתעורר קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. דברים אלה נכונים ביתר שאת מקום שבו מדובר בחיוב כספי ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בחיוב לתשלום הוצאות (ראו, עע"ם 10710/06 מקדונלד בורשה נ' משרד הפנים

(4.3.2007)). במקרה דנן, אף מבלי להביע דעה בנוגע לסיכויי הערעור, לא הניחה העירייה כל תשתית ראייתית שיש בה להראות כי תתקשה להיפרע מהמשיבים במידה ויתקבל הערעור והיא מודה כי מצבם הכלכלי כלל אינו ידוע לה. לטענתה, די בעובדה שמדובר באנשים פרטיים אשר נפסקו לטובתם סכומי כסף גבוהים כדי לקבל את הבקשה. ואולם, כבר נפסק כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו להשיב את אשר זכה בו אם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו, ע"א 7017/12 סיגמא וויב בע"מ נ' אנקום גרופ בע"מ

(2.12.2012) ; ע"א 6635/13 רחל נ' עו"ד איתן ארז (18.3.2014) ; ע"א 303/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' דניאל (13.2.2000)). משטענת העירייה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה אינה נתמכת בראייה כשלהי, אין מקום לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.