ע"א 5547/16שרון כוכבי נ. עיריית רחובות

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שפסר ), בתיק ה"פ 11058-10-15, מיום 22.6.2016, עד להכרעה בערעור, אותו הגישה המבקשת על פסק הדין.

Law

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

בשנת 2009, נקלע דן כוכבי (להלן: החייב ) להליכי פשיטת רגל, במסגרת תיק פש"ר 1125/09 המתנהל בבית משפט המחוזי בתל אביב, וביום 19.3.2009, ניתן נגדו צו כינוס נכסים (להלן: צו הכינוס ).

3.

בבעלות החייב דירה המצויה ברח' שער הגיא 7 ברחובות, הידועה כגוש 3658, חלקה 124 (להלן: הדירה ). שרון כוכבי (להלן: המבקשת ) והחייב הינם בני זוג הנשואים זה לזו, והמתגוררים בדירה ביחד עם ילדיהם.

4.

במסגרת הליכי פשיטת הרגל, הגישה עיריית רחובות (להלן: המשיבה או העירייה ), תביעת חוב לנאמן ע"ס של 568,819.99 ₪, בגין תשלומי מיסים עירוניים (ארנונה ומים), אשר צבר החייב עד למועד צו הכינוס (להלן: תביעת החוב ).

5.

ביום 2.10.2013, הגישה העירייה בקשה לרישום שעבוד על הדירה, לצורך גביית חובותיו של החייב, אשר נצברו טרם מועד צו הכינוס, ולאחריו. ביום 9.10.2013, נרשם בלשכת רישום המקרקעין שעבוד לטובת המשיבה על הדירה (להלן: השעבוד ).

6.

ביום 23.12.2013, הגישה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה בקשה למימוש השעבוד. במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 20-18601-13-0,

נדרש החייב לפנות את הדירה, בהתאם לאזהרה שהומצאה לו, ביום 23.2.2014.

7.

במקביל, הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, למתן

פסק דין הצהרתי, לפיו השעבוד תקף רק ביחס לחובות אשר נצברו לאחר צו הכינוס. בתובענה זו, התבססה המבקשת על שלוש טענות עיקריות: תביעת החוב לא כללה התייחסות לשעבוד כלשהו; בהחלטה שניתנה ביום 26.8.2014, על ידי בית המשפט המחוזי שדן בהליך פשיטת הרגל של החייב, נקבע כי השעבוד חל רק ביחס לחובות שנוצרו לאחר צו הכינוס; ובהתאם לדיני פשיטת הרגל, שעבוד שנרשם לאחר מועד צו הכינוס יכול לחול רק ביחס לחובות שנוצרו ממועד צו הכינוס, ולאחריו.

8.

ביום 2.5.2016, נעתר בית משפט קמא לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע הליכי מימוש השעבוד בהוצאה לפועל, עד למתן פסק הדין בתובענה שהוגשה על-ידה.

9.

ביום 22.6.2016,

ניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפניי, במסגרתו נדרש בית משפט קמא להכריע בשאלה " האם כטענת העירייה, השעבוד חל גם על חובות שקדמו למועד מתן צו הכינוס כנגד החייב או שמא, כטענת המבקשת, העירייה יכולה לפעול במסגרת הליכי הוצל"פ למימוש השעבוד אך ורק ביחס לחובות שהצטברו לאחר מתן צו הכינוס ולא קודם להם ".

תחילה, עמד בית משפט קמא על טענת המבקשת – לפיה מאחר שתביעת החוב לא כללה התייחסות לשעבוד כלשהו, הרי שהשעבוד אינו יכול לחול על חובות שנצברו טרם מועד צו הכינוס – ודחה אותה, בקובעו, כי:

"אכן, על פני הדברים טענת העירייה לפיה השעבוד חל גם ביחס לחוב שנוצר לפני צו הכינוס והינו 'חוב בר תביעה' (שבגינו אף הגישה העירייה תביעת חוב) מעורר קשיים בעמדת העירייה. אולם, משעה שאין מחלוקת כי פעולת העירייה לגבות את החוב המובטח בשעבוד אינה 'מכוח צו הכינוס' אלא מכוח השעבוד שנרשם אחריו, יוצא כי לכל היותר ניתן לומר כי נפל פגם בתביעת החוב שהגישה העירייה במסגרת הליך פשיטת הרגל (להבדיל מהשעבוד עצמו)...

ככל שאכן נפל פגם בתביעת החוב...הרי שהסנקציה על הפרת החובה לנהוג כאמור אינה 'בטלות' חלק מהשעבוד כפי שעותרת המבקשת אלא הסנקציה קבועה בסעיף 90 לפקודה, ולפיו 'נושה מובטח שהפר הוראה מהוראות סימן זה לא יהא זכאי להשתתף בחלוקת הדיבידנד'..."

בהתייחס להחלטה מיום 26.8.2014, עליה ביקשה המבקשת להסתמך, נקבע, כי " משעה שההחלטה בפש"ר הינה החלטת ביניים אשר ניתנה בכפוף לנכונות עמדת העירייה כפי שהוגשה לתיק הפש"ר, ומשעה שמטענות העירייה בתיק זה קיימת אי-בהירות (לכל הפחות) ביחס לעמדת העירייה – לא ניתן להסתמך על ההחלטה בפש"ר לצרכי ההכרעה כאן ".

בהמשך, דחה בית משפט קמא את טענת המבקשת, כי " על-פי דיני פשיטת הרגל, יכול השעבוד המאוחר לצו הכינוס לחול רק על חובות מיום צו הכינוס ואילך ", וקבע, בהקשר זה, כי המבקשת לא העלתה " טעם שיש בו כדי להצדיק את בטלותו של השעבוד ככל שזה רלוונטי לגביה ", בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980.

לנוכח האמור לעיל, דחה בית משפט קמא את התובענה, תוך ביטול החלטתו, מיום 2.5.2016, לעיכוב ביצוע הליכי מימוש השעבוד, ותוך חיוב המבקשת בתשלום הוצאות העירייה בסך של 15,000 ₪.

10.

במסגרת הליכי מימוש השעבוד המתנהלים בהוצאה לפועל, ביום 28.6.2016,

ניתן כנגד החייב צו לפינוי הדירה, עד ליום 8.8.2016 (להלן: צו הפינוי ).

הבקשה לעיכוב ביצוע

11.

ביום 12.7.2016,

הגישה המבקשת לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי מימוש השעבוד המתנהלים בהוצאה לפועל, עד להכרעה בערעור.

12.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, משום שלדידה, הפרשנות הראויה שיש ליתן " לדיני הגבייה המנהליים ודיני פשיטת הרגל ודיני השעבוד " מובילה למסקנה אחת, לפיה השעבוד תקף אך ורק ביחס לחובות שצבר החייב, מיום מועד צו הכינוס. בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבורה המבקשת שזה נוטה לטובתה, שכן ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור – לא

ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. נטען, לעניין זה, כי הדירה משמשת כקורת גג יחידה למבקשת, לחייב ולילדיהם, לרבות, בנם המשרת בשירות חובה בצה"ל, אשר מתגורר בדירה, ומצוי, בימים אלה, בתהליך החלמה כתוצאה מפגיעה במהלך שירותו הצבאי. משכך, טענה המבקשת, כי מימוש הדירה יותיר אותה ואת משפחתה ללא קורת גג, ו" ישליכם לרחוב ".

תגובת המשיבה

13.

המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע, בטענה, כי המבקשת ובעלה, החייב, מתנהלים בחוסר תום לב, תוך שהם מנסים, באופן כושל, " לדחות את הקץ על חשבון אי תשלום חובותיהם לעירייה ". לגישתה של המשיבה, סיכויי הערעור נמוכים, שכן בתי המשפט בערכאות השונות דנו בטענותיה של המבקשת מספר רב של פעמים, ודחו אותן אחת לאחת. אשר למאזן הנוחות, נטען על-ידי המשיבה, כי זה אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן ביום 9.5.2007, העידה המבקשת, במסגרת דיון שהתקיים בבית משפט השלום בפתח תקווה, בבקשת רשות להתגונן שהגישה המבקשת בתביעה בסדר דין מקוצר שהוגשה על-ידי העירייה (להלן: ת"א 5164/06 ), כי היא " תחזור לדירה שלה ברח' מנשה כפרה ". מעבר לכך, טענה המשיבה, כי לא עולה כל חשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, שכן בפסק הדין שניתן על-ידי כבוד השופטת לושי-עבודי איריס במסגרת ת"א 5164/06, צוין כי המבקשת טענה כי אין לה מעמד בדירה.

תשובת המבקשת לתגובת המשיבה

14.

ביום 22.8.2016, נעתרתי לבקשת המבקשת להשיב לתגובת המשיבה. במסגרת תשובתה, הבהירה המבקשת, בין היתר, כי אין בבעלותה כל דירה נוספת, וכי הדירה הנזכרת בתגובת המשיבה נמכרה בשנת 2009, בהתאם להסכם מכר אשר צורף כנספח א' לתשובתה של המבקשת לתגובת המשיבה. נטען בנוסף, כי בניגוד לטענת המשיבה, בפסק הדין שניתן ב ת.א. 5164/06, נקבע כי יש למבקשת מעמד בדירה, שכן היא וילדיה מתגוררים בדירה, ממועד נישואיה לחייב ועד היום.

דיון והכרעה

15.

טרם שאכריע בגורל הבקשה, אבהיר, כי עסקינן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור ולא בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין. זאת, מאחר שלא ניתן לבקש עיכוב ביצועו של פסק דין, אשר דוחה תובענה, או של פסק דין שאינו כולל בחובו סעד אופרטיבי כלשהו (ראו: ע"א 1333/14

מיטרי נ' דוברונסקי (13.4.2014); ע"א 6763/13

חוות בי אפ סי בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (14.11.2013)).

16.

לגופה של הבקשה, סבורני כי דינה להתקבל.

ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. בית המשפט שלערעור רשאי להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, וכן על מתן סעד זמני בנוגע לפסק הדין, " למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו " (תקנות 466 ו-467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). על מבקש הסעד הזמני להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות, המתמקד בעיקרו בהשוואת הנזקים שיגרמו לצדדים אם לא ינתן הסעד הזמני,

נוטה בבירור לטובתו, עד כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא תיענה בקשתו (ע"א 3338/14

אפשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי (3.8.2014 ); ע"א 118/14 מכלוף נ' כונס הנכסים הרשמי (18.2.2014)). על בית המשפט הדן בבקשה לסעד זמני לאזן בין השיקולים השונים, כאשר בין השיקול הנוגע ל" סיכויי הערעור " לבין השיקול שעניינו " מאזן הנוחות " קיים יחס הפוך. היינו, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת " מאזן הנוחות ", ולהיפך (ע"א 2745/14 פלוני נ' עו"ד יקיר ניידיק ואח' (28.5.2014)).

17.

עוד יש ליתן את הדעת לעובדה, כי בית משפט זה העניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע או ל מתן סעד זמני לתקופת הערעור (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015); ע"א 6472/14

ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014 )).

18.

ובחזרה לענייננו. אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר, כי בית משפט זה קבע, לא אחת, כי כאשר עסקינן בפסק דין אשר תוצאותיו הן מימוש נכס מקרקעין המשמש למגורים, כבנסיבות דנן, ייטה מאזן הנוחות לטובת מבקש הסעד הזמני, תוך עיכוב ביצוע פסק הדין, ושמירה על המצב הקיים עד להכרעה בערעור. הטעם לכך, הוא שעצם פינויו של בית מגורים נתפס כשלעצמו כגורם נזק בלתי הפיך, הן בשל ההשלכות המיידיות והחמורות של פינוי אדם ממקום מגוריו הקבוע, והן משום שאם יתקבל ערעורו של המבקש, קרוב לוודאי כי הוא לא יוכל לשוב עוד לבית מגוריו, אשר יאוכלס על-ידי אחרים (ע"א 8486/13

מצרי נ' יוסי פאר פנורמה פרויקטים (1987) בע "מ (9.6.2014);

ע"א 6635/13 סופר רחל (פושטת רגל) נ' ארז איתן עו"ד נאמן לנכסי רחל סופר (15.1.2014); ע"א 5511/06

אמינוף נ' לוי השקעות ובנין בע"מ (30.8.2006); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 372 (מהדורה שלישית, 2012)).

ואולם, נקבע כי " אין די בכך שבמוקד פסק הדין שעיכובו מתבקש עומדת דירת מגורים כדי להקים עילת עיכוב 'אוטומאטית' ויש לשקול גם את סיכויי הערעור, את משמעות אי-עיכוב פסק הדין (למשל, האם הדבר יותיר את הצד המבקש בלי קורת גג) ואת השלכות עיכוב הביצוע על הצד השני " (ע"א 5210/13

אלכסנדרו נ' זילברדיק , פסקה 6

(16.9.2013), וראו גם, ע"א 1796/14

חלילה נ' נשר נפתלי עו"ד (17.4.2014); ע"א 2938/12 פארס נ' פארס (10.6.2012)).

19.

בנידון דידן, אין מחלוקת כי המבקשת מתגוררת בדירה עם החייב, ועם ילדיהם. נוסף על כך, מתשובת המבקשת לתגובת המשיבה עולה, בבירור, כי אין למבקשת ולילדיה, כל דירה חלופית אחרת, למגורים. בנסיבות אלו, סבורני כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונה של המבקשת, היות שמימוש הדירה עלול להסב לה נזק בלתי הפיך, וספק אם היא תוכל להשיב את המצב לקדמותו, ככל שתזכה בערעורה. מנגד, המשיבה, אשר מתנגדת לעיכוב הליכי מימוש הדירה, לא הצביעה על כל נזק כבד משקל העשוי להיגרם לה, אם תתקבל הבקשה למתן הסעד הזמני. לפיכך, ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, נראה כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר היענות לבקשה למתן סעד זמני, המעכב את הליכי מימוש הדירה עד להכרעה בערעור.

20.

סיכומם של דברים – דין הבקשה למתן סעד זמני לעיכוב הליכי מימוש הדירה המתנהלים בהוצאה לפועל להתקבל, עד להכרעה בערעור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.