רע"א 5154/18 דן כוכבי נ. עוד יואב שרון (הנאמן)

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' שילה ) בפש"ר 1125/09 מיום 2.7.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת 2 (להלן: המבקשת ) לפדות את חובו של בן זוגה, הוא המבקש 1 (להלן: החייב ), כלפי עיריית רחובות, היא המשיבה 3 (להלן: העירייה ), ולעכב את הליכי מימוש השעבוד הרשום לטובת העירייה על נכס הממוקם ברחובות ובו מתגוררים המבקשים (להלן: הנכס ).

לצד בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, וזאת, בין היתר, בטענה כי טרם נמצא עבורם דיור חלופי. בהחלטתי מיום 8.7.2018 ניתן צו ארעי לעיכוב פינוים של המבקשים מהנכס. כמו כן, יצוין כי המבקשים הגישו בקשה לאיחוד הדיון בבקשה דנן עם תיקים נוספים הנדונים בבית משפט זה בעניינו של החייב (להלן: הבקשה לאיחוד תיקים ).

רקע בתמצית

2.

ביום 19.3.2009 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לבקשתו, וזמן קצר לאחר מכן מונה המשיב 1 לנאמן על נכסיו (להלן:

הנאמן ). ביום 21.6.2011 הוכרז החייב פושט רגל. עוד יצוין כי החייב הוא בעליו של הנכס, בו הוא מתגורר יחד עם המבקשת וילדיהם המשותפים, ואשר משועבד, כאמור, לטובת העירייה. בהחלטה מיום 8.9.2014 הורה בית המשפט המחוזי על מימוש זכויות החייב בנכס על-ידי הנאמן, ובהחלטה מיום 3.3.2015 נקבע כי העירייה תממש את הנכס, בשיתוף פעולה עם הנאמן. ואולם, ביצוען של החלטות אלה עוכב מעת לעת בשל הליכים שהתנהלו בנדון. בתוך כך, המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לעיכוב מימוש הנכס, יחד עם בקשה לאישור פירעון חובו של החייב כלפי העירייה שבגינו נוצר השעבוד.

3.

בהחלטה מיום 2.7.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת, בקבעו כי ההחלטות המורות על מימוש השעבוד הרשום על הנכס – חלוטות זה מכבר. עוד נקבע כי למבקשת אין זכויות קנייניות בנכס, וכי אף אם היא תפרע את מלוא חובו של החייב לעירייה, ממילא יהיה צורך לממש את הנכס לצורך פירעון יתר חובותיו. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי שאלת המדור החלופי תידון על-ידי לשכת ההוצאה לפועל, במסגרת הליכי המימוש.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

4.

המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה עת דחה את בקשת המבקשת, שכן היא מחזיקה בנכס, ולכן שותפה לחובו של החייב כלפי העירייה, אשר נובע מאי-תשלום מסים עירוניים. משכך, נטען כי אין מניעה שהמבקשת תפרע את החוב האמור, ותיכנס בנעלי העירייה כנושה מובטחת, וכך לא ניתן יהיה לממש את הנכס במסגרת הליך פשיטת הרגל. עוד נטען כי מאז שהורה בית המשפט המחוזי על מימוש השעבוד בנכס, נותרו בהליך פשיטת הרגל אך שתי תביעות חוב שאינן שנויות במחלוקת, וכי המבקשים פועלים ישירות מול הנושים על מנת לפרוע אותן. שינוי נסיבות זה, כך נטען, מצדיק את קבלתה של בקשת רשות הערעור.

5.

המשיבים סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. בתוך כך, הנאמן טוען כי במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו של החייב, אושרו שמונה תביעות חוב, אשר שבע מתוכן הפכו לחלוטות, וביניהן תביעת החוב של העירייה. נוכח האמור, נטען כי לבד מפירעון חובה של העירייה, מימוש הנכס נדרש אף לשם פירעון יתר חובותיו של החייב. כמו כן, הנאמן טוען כי המבקשת עצמה טענה במסגרת הליכים אחרים שהתנהלו בין המבקשים לבין העירייה כי אין לה כל מעמד בנכס; וכי אף אם המבקשת אכן שותפה לחובו של החייב כלפי העירייה, הרי שפירעונו של חוב זה לא יהפוך אותה לנושה מובטחת, בין היתר כיוון שעסקינן בשעבוד סטטוטורי מכוח פקודת המסים (גביה). אשר לטענות המבקשים בעניין היעדרו של דיור חלופי, טוען הנאמן כי ניתן להעמיד לטובתם דירה בשכירות, או לאפשר להם להתגורר בדירה נוספת המצויה בבעלותם, אשר ערכה נמוך משמעותית מהנכס מושא הבקשה דנן.

כונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 2, כמו גם העירייה, מצטרפים לתשובת הנאמן, על נימוקיה. העירייה מוסיפה וטוענת, בין היתר, כי המבקשים לא הציגו כל תימוכין בדבר יכולתה של המבקשת לפרוע את חובו של החייב כלפי העירייה.

6.

בתשובה לבקשה לאיחוד תיקים, נטען כי דינה להידחות, שכן אין קשר בין התיקים הנוספים המתנהלים בעניינו של החייב לבין בקשת רשות הערעור דנן.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובבקשה לאיחוד תיקים, כמו גם בתשובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות, כמפורט להלן.

יצוין כבר עתה כי יש להצר על אופן ניסוחה של הבקשה דנן, בגדרה נוקטים המבקשים בלשון בוטה ומשתלחת.

8.

מרבית טענות המבקשים בבקשה דנן הועלו על-ידם ואף נדחו פעם אחר פעם במסגרת הליכים רבים נוספים, אשר יזמו השניים, בין היתר, על-מנת לדחות את מועד מימוש הנכס (וראו למשל: ע"א 8011/13 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 18 (25.1.2016); ע"א 5547/16 כוכבי נ' עיריית רחובות , פסקה 4 (22.11.2017); והשוו: ה"פ (מחוזי מרכז) 4468-02-18 כוכבי נ' המוסד לביטוח לאומי (7.3.2018); ת"א (מחוזי מרכז) 23089-03-18 כוכבי נ' רשות מקרקעי ישראל מחוז מרכז (26.3.2018)). למעלה מן הצורך, אבהיר כי אף אני סבורה שההחלטות בדבר מימוש הנכס חלוטות זה מכבר, וכי לא עלה בידי המבקשים להצביע על טעם מבורר לשנות מהן או לעכב את מימושן.

9.

לא זו אף זו, המבקשת סומכת את בקשתה לפירעון החוב, בין היתר, על טענת קיזוז, תוך שהיא מבצעת חישובים שונים להקטנת החוב, ואינה מצביעה על דרך קונקרטית שבה היא מתכוונת לפרוע את החוב. על כל פנים, כפי שהטעים בית המשפט המחוזי בהחלטתו, מימוש הנכס נדרש לשם פירעון תביעות החוב הנוספות העומדות לחובת החייב (טענותיו כי יתר החובות שנויים במחלוקת כבר נדונו ונדחו על-ידי בית משפט זה, וראו: ע"א 8011/13, פסקה 17). לכן, לא מצאתי כי יש ממש בבקשה לפדיון השעבוד על הנכס.

זאת ועוד, לא מצאתי ממש אף בטענה כי ככל שהמבקשת תפרע את החוב כלפי העירייה היא תהפוך לנושה מובטחת. בתוך כך, יודגש כי המבקשים אינם יכולים לפסוח על שתי הסעיפים, ולטעון מחד גיסא כי המבקשת שותפה לחובות של החייב, ומאידך גיסא כי היא "פודה" עבורו את השעבוד בהתאם לאמור בסעיפים 14-13 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967. אף מבלי לעמוד על ההבחנות בין שעבוד מכוח חוק המשכון לבין שעבוד סטטוטורי של רשות מינהלית מכוח פקודת המסים (גביה), ברי כי טענות המבקשים בעניין זה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

10.

לעניין הדיור החלופי, שוכנעתי מן האמור בתשובת הנאמן, כי ישנן חלופות העומדות לרשותם של המבקשים לאחר שיפונו מהנכס. מכל מקום, ברי כי פינוי הנכס יתבצע בכפוף להוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

11.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי. ממילא מבוטל אף הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 8.7.2018.

כמו כן, לא ראיתי להיעתר לבקשה לאיחוד תיקים, מכיוון שהעניינים הנדונים בתיקים הנוספים המתוארים בבקשה זו אינם רלוונטיים למקרה דנן.

אך לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.