בש"א 1112/19 דן כוכבי נ. כונס הנכסים הרשמי

ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין ברע"א 5154/18 (להלן: ההליך העיקרי ) מיום 31.1.2019, במסגרתה נקבע כי מחצית מכספי העירבון שהפקידו המערערים תועבר לקופת פשיטת הרגל של מערער 1 (להלן: המערער ) ואילו המחצית השנייה תיוותר בקופת בית המשפט ומזכירות בית המשפט תפעל בהתאם לצו העיקול שהטילה משיבה 3 (להלן: העירייה ) על נכסי מערערת 2 (להלן: המערערת ).

1.

ברקע להליך העיקרי, החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נ' שילה ) בפש"ר 1125/09 מיום 2.7.2018, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לפדות את חובו של המערער לעירייה ובכך לעכב את הליכי מימוש השעבוד הרשום לטובת העירייה על בית המערערים. המערערים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה וביום 2.1.2019 דחה בית משפט זה (השופטת י' וילנר ) את הבקשה תוך שקבע כי מרבית טענות המערערים הועלו על ידם מספר פעמים במסגרת הליכים אחרים ונדחו.

2.

ביום 3.1.2019 הגיש משיב 2, עו"ד יואב שרון (להלן: הנאמן ), בקשה לפיה מלוא סכום העירבון שהפקיד המערער בהליך העיקרי יועבר לקופת פשיטת הרגל. לטענתו, מדובר בנכס בר חלוקה ומכוח ההכרזה על המערער פושט רגל הוא מוקנה לנאמן. מנגד, העירייה סברה כי יש להעביר את הכספים לתיק ההוצאה לפועל לטובת העירייה אשר נפתח לאחר שהטילה צו עיקול על נכסי המערערת.

3.

בהחלטתו קבע הרשם כי יש לראות את סכום העירבון כסכום שהופקד שווה בשווה על ידי המערערים יחדיו. לפיכך, נקבע כי מחצית מסכום העירבון תועבר לקופת פשיטת הרגל ואילו המחצית הנותרת תהיה כפופה להוראות צו העיקול שהוטל על נכסי המערערת ביזמת העירייה.

4.

מכאן הערעור שלפנַי. לטענת המערערים אין להעביר את כספי העירבון לידי מי מהמשיבים שכן בהכרזה על המערער פושט רגל דבקה מרמה והיא בטלה מעיקרא. עוד טענו המערערים, כי סכום העירבון ניתן להם כהלוואה מצד ג', ותנאי להלוואה היה שהוא יוּשב אם בית המשפט לא יורה על מימושו. בנוסף, לטענת המערערים יש לקזז את חובות המערערת אשר בגינן הוטל צו העיקול לטובת העירייה עם חובות שחבה העירייה למערערים.

5.

דין הערעור להידחות. למעשה, החלטת הרשם מורה על השבת כספי העירבון למערערים, כאשר בנעלי כל אחד מהם מסיבותיו הוא, ניצב אחר. כך, המערער הינו חייב פושט רגל ועל כן מוקנים נכסיו לנאמן (סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980). בכלל נכסים אלה, גם עירבון שהפקיד בקופת בית המשפט. על נכסי המערערת מנגד, הוטל צו עיקול לטובת העירייה, ועל מזכירות בית המשפט לפעול בהתאם להוראות הצו (בש"פ 4318/14 זלמן נ' מדינת ישראל (21.10.2014)).

6.

אף בנוגע לקביעת הרשם כי סכום העירבון יחולק בין הנאמן והעירייה שווה בשווה, לא ראיתי מקום להתערב. על פי הוראות תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 "המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה". הווי אומר, החובה להפקיד עירבון רובצת על יוזם ההליך. בענייננו, המערערים יזמו יחדיו את ההליך ועל כן חזקה שהם חבים בכל תוצאות ההליך יחד ולחוד (סעיף 54 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). אוסיף כי באין ראיה לסתור, ההנחה היא שסכום העירבון שולם על ידי המערערים שווה בשווה.

7.

באשר לטענה כי סכום העירבון ניתן למערערים כהלוואה מצד ג', המערערים לא טרחו לפרוש תשתית עובדתית התומכת בכך, אך גם לוּ היו עושים כן, אין לקבל טענה זאת. הוראות תקנה 427 שצוינה לעיל מורות מפורשות כי החובה להפקיד עירבון רובצת על יוזם ההליך. אין בעצם העובדה שהמערערים הסתייעו בצד ג' על מנת לגייס את סכום העירבון, דבר אשר לעיתים אף נדרש מהם, כדי לראות באותו צד ג' כמי שזכאי לקבלת כספי העירבון בתום ההליך (רע"א 674/15 דוידוב נ' עו"ד ניר שדה בתפקידו כמנהל המיוחד (19.5.2015)).

8.

לבסוף, לא ראיתי מקום לדון בטענת המערערים לפיה דבקה מרמה בהליכי פשיטת הרגל שהתקיימו בעניינו של המערער, שכן לא קיים כל קשר ענייני בין החלטת הרשם בהליך העיקרי נשוא הערעור ובין טענה זו.

לצד זאת אציין, פעם נוספת, כי סגנון ערעורם של המערערים, זר לבית המשפט ואינו מכבד אותו. אין מקום להאשמות אשר מטיחים המערערים במערכת המשפט ובשופטים הנמנים עליה. על המערערים לחדול מכך. הערעור נדחה אפוא, והמערערים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 750 ש"ח.