רע"א 674/15 שמריאל דוידוב נ. עו"ד ניר שדה

1.

עניינה של הבקשה בגורלם של כספי ערבון שהופקדו בקופת בית המשפט.

2.

בעקבות בקשתו, הוכרז המבקש כפושט רגל, ניתן נגדו צו כינוס נכסים, הוטלו עליו הגבלות על-פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ובין היתר הוּצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.

3.

לדברי המבקש, בהיותו אלוף ישראל בריקודים לטינו-אמריקאיים, כמי שזכה במדליות ובגביעים בענף ספורט זה, ובייצגו את מדינת ישראל בתחרויות בארץ ובחו"ל, הגיש בקשה לביטול עיכוב היציאה מן הארץ, על מנת להשתתף באליפות רוסיה הפתוחה לריקודים. בהחלטה מיום 19.10.2014, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו (תיק פש"ר 55018-05-14). ביום 21.10.2014 הגיש המבקש בקשה לבית משפט זה למתן רשות ערעור (רע"א 6975/14), ועל-פי החלטת מזכירות בית המשפט נקבע כי עליו להפקיד ערבון בסך של 10,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים. מועד התחרות קרב לבוא ולכן לא היה סיפּק בידי המבקש, לדבריו, להגיש בקשה לפטור מערבון, והוא פעל במשך לילה שלם בקדחתנות לאיתור מלווים לצורך הפקדת הערבון. למחרת הלוותה לו חברתו סך של 10,000 ₪ לצורך הפקדה כערבון, ובו ביום הפקיד המבקש סכום כסף זה בקופת בית המשפט, בהבטיחוֹ לחברתו להחזיר לה את כספה. בהחלטה מיום 22.10.2014 נדחתה בקשת הרשות לערער.

4.

ביום 12.11.2014 הגיש המנהל המיוחד בקשה לבית המשפט המחוזי למתן הוראות להעברת כספי הערבון הנ"ל לקופת הכינוס של נכסי המבקש. ביום 23.11.2014 הגיש המבקש תגובה ובה ציין כי כספי הערבון ניתנו לו כהלוואה מאת חברתו. ביום 26.11.2014 הגיש המנהל המיוחד את תשובתו לתגובת המבקש בציינוֹ כי פּׂעלו של המבקש בהגשת הבקשה לביטול עיכוב היציאה מן הארץ היה לקוי. בהחלטה מיום 31.12.2014 קבע בית המשפט המחוזי כי כספי הערבון הופקדו על-ידי המבקש, הם מוחזקים עבורו, ומשום שניתן להשיבם אליו – "תפס" העיקול. לפיכך נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המנהל המיוחד.

5.

בבקשתו למתן רשות ערעור טוען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי חסרה התייחסות לראיות מטעמו על דבר מתן ההלוואה על-ידי חברתו. עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי הסתמך בטעות על מחדליו של המבקש לגבי מועד הגשת הבקשה לביטול עיכוב היציאה מן הארץ. המבקש טוען כי אותם ליקויים הופנמו על-ידו ותוקנו זה מכבר. הוא אף הגיש בקשה לביטול קבוע של צו עיכוב היציאה מן הארץ, והמנהל המיוחד אישר אותה, בכפוף לקיום תנאים מסויימים.

6.

שקלתי את נימוקי הבקשה והחלטתי לדחותהּ. באשר לליקויים בהגשת בקשת הרשות לערער על ההחלטה לדחות את בקשת המבקש לביטול עיכוב היציאה מן הארץ: כזכור, רק ימים ספורים לפני המועד המבוקש ליציאתו מן הארץ הגיש המבקש בשעתו את בקשתו. לא היתה כל הצדקה לכך, ולא היה מקום לחזור עתה (בסעיף 5 לבקשה) על נימוקים שנדחו (סעיף 7 להחלטה ברע"א 6975/14 מיום 22.10.2014). טוב שאותם ליקויים "הופנמו", כדברי ב"כ המבקש, אך אין בכך כדי לרפא את פגמי העבר.

7.

דרך הכלל היא זו: בעל דין שהפקיד ערבון בקופת בית המשפט ובגמר ההליך המשפטי לא חוייב בהוצאות, יוחזר לוֹ הערבון. ברי כי אין ניתן להטיל על מזכירות בית המשפט להתחקות אחר מי שנתן מכספו לבעל הדין המפקיד, והאם היתה זו מתנה או הלוואה או הענקה מסוג אחר. כזכור, מדובר בענייננו בכסף מזומן; לא בערבות בנקאית, לא בערבות צד ג', שדינן שונה. לא חברתו של המבקש הפקידה את הערבון, אלא הוא עצמו. גם אם ישנם חריגים נדירים לכלל הנ"ל, הרי שאינם חלים בענייננו, משום שהמבקש לא נשא בנטל הנדרש לשם כך (ראו: ע"א 4606/08 צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (24.10.2010)).

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.