פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
4955/13 - י'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערערים:
1. סמירה חגולי
2. ציון חגולי
נ ג ד
המשיבה:
עיריית ראשון לציון
בקשה להורות על שחרור יתרת כספי עירבון
החלטה
1.
המערערים הפקידו בהליך זה עירבון בסך של 30,000 ש"ח. ביום 29.12.2014 הסתיים ההליך בפסק דין בו חוייבו המערערים בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ש"ח, ומשכך חולטה מחצית סכום העירבון והועברה לידי המשיבה. ואולם, יתרת סכום העירבון לא הושבה למערערים בשלמות וזאת נוכח עיקול שהוטל על כספי המערער 2, עיקול אשר "תפס" את מחצית הסכום (כיוון שהוטל על כספי אחד מן המערערים בלבד). סך של 7,500 ש"ח (בתוספת ריבית) הושב אפוא לידי המערערים והיתרה נותרה בקופת בית המשפט.
מכאן בקשתם של המערערים להשבת יתרת כספי העירבון לידיהם. על פי הטענה העיקול שהוטל כאמור על כספי המערער 2 לא "תפס" את כספי העירבון שכן מדובר בסכום שהופקד בהמחאה מטעם בא-כוחם, לאחר שהסכום הועבר לחשבונו למטרה זו על ידי חברה, א.צ.ח השקעות בע"מ (להלן: החברה ). לטענתם יש להשוות מצב דברים זה למצב בו הופקדה ערבות בנקאית, דהיינו כי אין לראות בכספי העירבון נכס של המערערים אלא של צד שלישי-החברה.
2.
לאחר שעיינתי בטענות המערערים ושקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לה.
הכלל, אשר לא מצאתי טעם לסטות ממנו בענייננו, הוא כי כאשר מופקד בבית המשפט כסף מזומן, הגורם שעומד מול בית המשפט - הן בשלב ההפקדה והן בשלב ההחזר - הוא יוזם ההליך. בפסיקה הודגש בהקשר זה כי גם אם יוזם ההליך הסתייע בצד שלישי לשם הפקדת כספי העירבון, אין בכך כדי לשנות ממהות העירבון כסכום שהופקד על ידי יוזם ההליך לשם הבטחת הוצאות הצד שכנגד. על כן ככלל אין מקום להתחקות אחר מקורם של כספי העירבון שהופקדו מטעם יוזם ההליך, וממילא אין בידי צד שלישי שסייע לו לפי הטענה בגיוס כספי העירבון כדי לבקש את השבת הכספים ישירות לידיו (ראו החלטת כב' השופט נ' סולברג שניתנה לאחרונה: רע"א 674/15 דוידוב נ' עו"ד ניר שדה - בתפקידו כמנהל מיוחד , פסקה 7 (19.5.2015) (להלן: עניין דוידוב )). כן ראו: ע"א 4606/08 צ.א.מ.א. הובלות דקל בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (24.10.2010); ע"א 144/14 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (17.8.2014); עע"מ 2411/09 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' עיריית לוד (4.10.2011); ע"א 2242/09 נאמן נ' כונס הנכסים הרשמי (3.1.2011)). כאמור לא מצאתי כי הונחה בבקשה תשתית המצדיקה לסטות מכלל זה.
עוד אדגיש כי ההשוואה אותה מבקשים המערערים לערוך בין ערבות בנקאית, אשר אינה מהווה נכס של הלקוח או של הנערב, ועל כן אינה ניתנת לעיקול (ראו ע"א 2082/06 בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר - מפרק החברה (18.6.2007)), לבין סכום כספי במזומן שהופקד בידי יוזם ההליך לאחר שזה ניתן לו או הולווה לו לפי טענתו בידי מאן דהוא אחר, אין לה כל עוגן בפסיקה (ראו למשל עניין דוידוב , פסקה 7).
אשר על כן ונוכח העיקול שהוטל על כספי המערער 2, הבקשה להשבת יתרת סכום העירבון נדחית, וזו תיוותר בקופת בית המשפט עד להחלטה אחרת.
ניתנה היום, כ"ז בסיוון תשע"ה (14.6.2015).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת