פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3793/16
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערערת:
ענבל אור גרינפלד
נ ג ד
המשיבים:
1.
עו"ד איתן ארז בתפקידו כמפרק זמני
2. בנק מזרחי טפחות בע"מ
3. כונס הנכסים הרשמי - מחוז תל אביב והמרכז
בקשות לעניין העירבון
החלטה
1.בהתאם להחלטה מיום 6.12.2016 הועבר למשיבים הסכום אשר נפסק לטובתם בהחלטה מיום 26.5.2016 מתוך כספי העירבון.
נותרו על הפרק בקשות הצדדים בנוגע ליתרת העירבון בסך של 15,000 ש"ח - בקשת המשיב 1 לחילוט הסכום ובקשת המערערת להשבתו. בבקשת המערערת טוענת היא כי העירבון הופקד עבורה על ידה אמה, ועל כן יש להשיבו לידיה (ולחלופין עתרה להעברת הסכום להליך אחר, בקשה אליה התייחסתי בהחלטה קודמת).
2.לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת המערערת להשבת העירבון, וכי בשלב זה יש להותיר את יתרת העירבון בקופת בית המשפט.
הטעם לכך הוא שביום 8.12.2016 הוטל עיקול על כספי העירבון. משהוטל עיקול על הכספים, לא ניתן בשלב הנוכחי להשיבם.
אציין כי לאחר שהמשיב 1 הודיע על הטלת העיקול שבה המערערת וביקשה להשיב את הכספים לידי אמה. ממבוקשה זה ניתן, כך נראה, ללמוד כי לעמדתה העיקול לא "תפס" את הכספים. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הנוהגת. בהחלטה בע"א 4955/13 חגולי נ' עיריית ראשון לציון ( 14.6.2015) עמדתי על הכלל לפיו:
"כאשר מופקד בבית המשפט כסף מזומן, הגורם שעומד מול בית המשפט - הן בשלב ההפקדה והן בשלב ההחזר - הוא יוזם ההליך. בפסיקה הודגש בהקשר זה כי גם אם יוזם ההליך הסתייע בצד שלישי לשם הפקדת כספי העירבון, אין בכך כדי לשנות ממהות העירבון כסכום שהופקד על ידי יוזם ההליך לשם הבטחת הוצאות הצד שכנגד. על כן ככלל אין מקום להתחקות אחר מקורם של כספי העירבון שהופקדו מטעם יוזם ההליך, וממילא אין בידי צד שלישי שסייע לו לפי הטענה בגיוס כספי העירבון כדי לבקש את השבת הכספים ישירות לידיו (ראו החלטת כב' השופט נ' סולברג רע"א 674/15 דוידוב נ' עו"ד ניר שדה - בתפקידו כמנהל מיוחד , פסקה 7 (19.5.2015) (להלן: עניין דוידוב )). כן ראו: ע"א 4606/08 צ.א.מ.א. הובלות דקל בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (24.10.2010); ע"א 144/14 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי (17.8.2014); עע"מ 2411/09 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' עיריית לוד (4.10.2011); ע"א 2242/09 נאמן נ' כונס הנכסים הרשמי (3.1.2011)) [ההדגשות הוספו].
אעיר כי בהחלטה מיום 28.11.2016 הפניתי את המערערת, אשר כאמור ביקשה להשיב את הסכום לאמה, להחלטה הנזכרת, אך היא נמנעה מלהתייחס בכתבי הטענות שהגישה לפסיקה הנוהגת ולתחולתה על עניינה. ממילא לא הוכיחה המערערת כי קיים טעם מבורר המצדיק לסטות במקרה דנן מן הכלל האמור שנקבע בפסיקה (השוו עניין
דוידוב , פסקה 7).
3.מטעמים אלו ונוכח העיקול שהוטל על כספי העירבון אין מקום בשלב זה להשיבם. הכספים ייוותרו אפוא בקופת בית המשפט, עד להחלטה אחרת.
ניתנה היום, י"ב
בטבת התשע"ז (10.1.2017).
ליאת
בנמלך
ר
ש מ ת