ע"א 4931/16נרקיס שלמה נ. דודאי אסתר

בפסק דין מיום 5.4.2017 נמחקו הערעור והערעור שכנגד ללא צו להוצאות.

בהמשך לכך עותרת המשיבה להשבת העירבון אותו הפקידה בערעור שכנגד. המשיבה מדגישה כי העירבון הופקד עבורה על ידי בנה, ויש, כך נטען, להשיבו לידיו.

לא ניתן להיעתר לבקשה זו. בדיקת המזכירות העלתה כי על כספי העירבון שהפקידה המשיבה (כמערערת שכנגד) הוטל עיקול. משהוטל עיקול על כספי העירבון המופקדים בבית המשפט אין בידי בית המשפט, אשר הוא במעמד של "מחזיק", להשיבם לידי המשיבה. בהתייחס לטענה כי העירבון הופקד על ידי בנה של המשיבה (והגם שהדבר לא נטען במפורש יש להניח כי המשיבה מכוונת לטענה כי בנסיבות אלו העיקול לא "תפס" את הכספים), אזכיר כי "הגורם שעומד מול בית המשפט - הן בשלב ההפקדה והן בשלב ההחזר - הוא יוזם ההליך" וכי ככלל אין מקום להתחקות אחר מקור כספי העירבון שהופקדו ( ע"א 4955/13

חגולי נ' עיריית ראשון לציון ( 14.6.2015) והאסמכתאות המובאות שם). עוד אדגיש כי ככל שבפי המשיבה טענה כי העיקול אינו חל על כספי העירבון המקום לבירור טענותיה אלו הוא בלשכת ההוצאה לפועל (ראו: רע"א 7197/12

ג.טלי עד שינוע בע"מ (באמצעות מנהלה אבי דביר) נ' חב' נמל אשדוד בע"מ (3.2.2013); בש"א 6799/12

נמרוד נ' גזברות בית המשפט העליון

(6.11.2012)).

מטעמים אלו הבקשה נדחית.