ע"א 628/19 ענבל ביטון נ. מדינת ישראל

1.

האם חלה חובת תשלום אגרה בערעור אזרחי המוגש על החלטת חילוט רכוש על-ידי מי שהיה נאשם בהליך פלילי? שאלה זו עלתה בבקשה שלפניי.

2.

המערער 2 (להלן: המערער ) הורשע בפסק-דין של בית המשפט המחוזי. לאחר הרשעתו, ומאחר שהיה עצור לפרק זמן ניכר, הורה בית המשפט המחוזי כי בקשה לחילוט רכוש שהגישה המדינה בעניינו תידון במסגרת הליך אזרחי וזאת על-מנת שלא לעכב את שמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר הדין. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.12.2018 (ת"פ 33180-08-16; כבוד השופט

צ' גרופינקל ; להלן: החלטת החילוט ) הורה בית המשפט על חילוט רכוש בהתאם להוראות חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ).

3.

הערעור שבכותרת, המופנה כנגד החלטת החילוט, הוגש הן על-ידי המערער והן על-ידי בת-זוגו, המערערת 1 (להלן: המערערת ), הטוענת לזכויות ברכוש המחולט. למען שלמות התמונה אציין כי המערער הגיש ערעור לבית משפט זה – שעודנו תלוי ועומד –על הרשעתו וגזר-דינו (להלן: ע"פ 5727/18 ).

4.

בבקשות שלפניי עותרים המערערים למתן פטור מתשלום אגרה ולשמיעת הערעור שבכותרת יחד עם ע"פ 5727/18. לטענת המערערים, יש לפטור אותם מתשלום אגרה בשים לב לכך שהליך החילוט הוא פלילי במהותו, ולכך שהוכרע במסגרת דיונית אזרחית רק כדי להימנע מעיכוב במתן גזר-דינו של המערער. המדינה, מצדה, מסכימה לאיחוד הדיון בערעור עם ע"פ 5727/18, אך מתנגדת למתן פטור מתשלום אגרה. לטענתה, ערעורה של המערערת – המצויה במעמד של טוענת לזכויות ברכוש – הוא ערעור אזרחי המחויב בתשלום אגרה כדין.

5.

לצורך ההכרעה בשאלת הפטור מאגרה אקדים ואתייחס למהותו ולמאפייניו המיוחדים של הליך החילוט.

6.

ככלל, בקשות לחילוט רכוש בהליך פלילי מכוח חוק איסור הלבנת הון נידונות במסגרת ההליך הפלילי עצמו, זאת גם במקרים שבהם נשמעות טענותיו של צד שלישי – שאינו חלק מן ההליך הפלילי – לזכויות ברכוש המיועד לחילוט

(ראו: ע"א 325/12 רוזנבלט נ' מדינת ישראל , פסקאות 14-13 (21.1.2013); רע"א 1290/16 רביזדה נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (11.4.2016)) . בקשת החילוט תידון בשלב שלאחר הכרעת הדין ולפני הטיעון לעונש. יחד עם זאת, לבית המשפט סמכות לקבוע שהדיון בשאלת החילוט יהיה במסגרת הליך אזרחי במקרה שבו מי שאינו נאשם בהליך טוען לזכות ברכוש וראה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, כי בירור הטענות עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי (ראו: סעיף 21(ה) לחוק איסור הלבנת הון. להרחבה ראו: יעל גרוסמן, רוני בלקין וסאלי ליכט

איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה 145-144 (מהדורה שניה, 2013) (להלן: גרוסמן, בלקין וליכט )).

7.

בערכאת הערעור הדרכים מתפצלות – בעוד שנאשם שרכושו חולט במסגרת גזר הדין רשאי להגיש ערעור על החלטת החילוט במסגרת ערעורו על גזר הדין, הטוען לזכות ברכוש רשאי להשיג על החלטת החילוט על דרך של ערעור אזרחי (ראו: סעיף 36ה לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ) החל מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון. להרחבה ראו: ע"פ 9009/18 "בשביל הכבוד" בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקאות 11-9 (4.2.2019) (להלן: עניין בשביל הכבוד ); ע"פ 8988/18 גבריאל נ' מדינת ישראל , פסקאות 7-5 (5.2.2019), וההפניות שם (להלן: עניין גבריאל )). במקרה שבו החלטת חילוט נכללת בגזר הדין והן הנאשם והן הטוען לזכות ברכוש מעוניינים לערער עליה – עליהם לפצל את ערעורם כך שערעור הנאשם יוגש במסגרת ערעורו הפלילי ואילו הטוען לזכות ברכוש יגיש ערעור אזרחי (ראו: ע"א 7929/12 מוראידי נ' מדינת ישראל , פסקה 1 (27.1.2013)).

8.

כזכור, במקרה שלפניי הורה בית המשפט המחוזי לאחר מתן הכרעת הדין כי בקשת החילוט תידון במסגרת הליך אזרחי על-מנת שלא לעכב את שמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר הדין בעניינו של המערער (בהתאם לאפשרות הנתונה לו בסעיף 21(ה) לחוק איסור הלבנת הון, כאמור לעיל). בהתאם לכך, החלטת החילוט ניתנה במסגרת הליך אזרחי. בנסיבות אלה הגישו המערערים – נאשם וטוענת לזכות ברכוש – ערעור אזרחי משותף על החלטת החילוט.

9.

האם במקרה דנן, שבו החלטת החילוט ניתנה במסגרת הליך אזרחי מטעמים פרקטיים גרידא, תחול חובת תשלום אגרה? הכלל המנחה במתן תשובה לשאלה זאת הוא כי לא ניתן לתת פטור מתשלום אגרה אלא לפי מקור בדין (ראו: סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה; ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט , פ"ד נט(4) 104, 109 (2005); רע"א 9567/08 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (בפירוק) , פסקה 19 (5.1.2011); בג"ץ 25/19 אברג'יל נ' פרקליטות מחוז תל אביב , פסקה 4 (30.1.2019)). לפיכך, יש לבחון האם חל על המקרה שלפנינו אחד מן הפטורים הקבועים בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות ). באופן ספציפי יש לבחון האם הוראות תקנה 20(8) לתקנות המקנות פטור ב "בקשה או ענין במשפט פלילי, וכן ערעור פלילי ובקשה לדיון נוסף בענין פלילי" חלות בענייננו.

10.

בעבר נקבע כי נוכח פרשנותה המילולית של תקנה 20(8) לתקנות האגרות, לא ניתן להחילה על ערעור אזרחי המופנה כנגד החלטת חילוט הגם שהוא הוגש על-ידי נאשם (ראו החלטתה של כבוד הרשמת (כתוארה אז) ש' ליבוביץ ' בע"א 10319/06 נורדן נפט (1998) בע"מ נ' מדינת ישראל (17.4.2007) (להלן: עניין נורדן )). זאת, כך נקבע, משום ש "פורמאלית לפחות, ההליך שבכותרת אינו 'ערעור פלילי' אלא אזרחי, ואיני סבורה שניתן לפרוץ את גבולות לשונה המילולית של תקנה 20(8) הנ"ל כך שההליך שבכותרת, המסווג על פי חוק מאבק בארגוני פשיעה

כ'עניין אזרחי', יוגדר כ'ערעור פלילי' לצורך התקנה" ( שם , בפסקה 7; השוו גם:

ע"א 6365/05 תאפל נ' מדינת ישראל (7.9.2005); ע"א 6897/06 בודגזר נ' מדינת ישראל (19.12.2006); ע"א 11141/08 יונה נ' מדינת ישראל , פסקה 14 (19.5.2009) (להלן: עניין יונה ) ). יחד עם זאת מצאה הרשמת ליבוביץ' לנכון לקרוא למחלקת החקיקה במשרד המשפטים להסדיר סוגיה זו בדין (עניין נורדן , פסקה 9).

11.

לא למותר לציין כי קריאה למשרד המשפטים להסדיר את סוגיית האגרה והעירבון בהליכים אזרחיים בעלי מאפיינים פליליים עלתה בהקשרים נוספים בגדר החלטותיו של בית משפט זה (ראו: בש"א 803/07 בודגזד נ' מדינת ישראל (23.09.2007); עניין יונה , בפסקאות 11-10), ואולם מאז לא חל שינוי בדין (לשינוי נקודתי ראו תקנה 5א לתקנות האגרות (תקנות בתי המשפט (אגרות)(תיקון), התשע"ד-2014)).

12.

כשלעצמי, סבורני כי חיוב בתשלום אגרה של מי שהיה נאשם בהליך בבית המשפט המחוזי ומגיש ערעור על החלטת חילוט – מעורר קושי, וכי פרשנות תכליתית של הוראות סעיף 20(8) לתקנות עשויה להוביל למתן פטור מתשלום אגרה במקרים אלה. כפי שצוין לעיל, ככל שבקשת החילוט הייתה נידונה במסגרת גזר הדין, היה המערער רשאי להשיג עליה במסגרת ערעורו הפלילי אשר פטור מתשלום אגרה מכוח תקנה 20(8) לתקנות האגרות. לשיטתי, העברת הליך החילוט למסלול אזרחי על-ידי בית המשפט המחוזי מטעמים פרקטיים, אינו צריך להוביל להצבת חסמים דיוניים כתשלום אגרה והפקדת עירבון בפני נאשם, שעה שבמצב דברים רגיל היה הוא פטור מהם.

13.

דומה כי אף היבטיו הפליליים ותכליותיו העונשיות של הליך חילוט מכוח חוק הלבנת הון מנקודת מבטו של הנאשם (ראו: רע"א 4096/04 בוטח נ' מדינת ישראל פרקליטות מיסוי וכלכלה , פ"ד נט(1) 913 (2004) (להלן: עניין בוטח ); ע"פ 7646/07 כהן נ' מדינת ישראל , פסקה ח(9) (20.12.2007); גרוסמן, בלקין וליכט , בעמ' 131-130; לתכליות נוספות של הליך חילוט בהתאם לחוק הלבנת הון, ראו: ע"פ 8312/17 בנימין נ' מדינת ישראל , פסקה 36 (17.4.2018)) מצדיקים את החלתו של הפטור המוקנה בתקנה 20(8) לתקנות האגרות. כידוע, פטור זה נובע מכך שהליכים פליליים נוגעים לשלילת חירות או קניין, מפערי הכוחות המובנים בין המדינה לנאשם והרצון שלא לחסום את זכות הערעור של מורשע בפלילים בשל דרישות סף כלכליות (ראו: בשג"ץ 6470/09 פלד נ' מדינת ישראל-שב"ס - כלא מעשיהו , פסקה 6 (11.9.2011); עניין יונה , פסקה 13 )). דומה כי תכליות אלה רלוונטיות גם לענייננו.

14.

בנוסף, יש לזכור כי על-פי פסיקתו של בית משפט זה, מאז חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש מקום ליתן פרשנות ליברלית לתקנות האגרות באופן המקל עם המתדיין (ראו: בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית באר-שבע 1998 , פ"ד נה(3) 869, 872 (2001)).

15.

ואולם, איני נדרשת להכריע בשאלה זו על כל היבטיה במסגרת ההליך שלפניי. זאת, משום שההליך חייב בתשלום אגרה נוכח העובדה שגם המערערת – טוענת לזכות ברכוש – נמנית עם יוזמיו. מנקודת מבטה של המערערת, שמעמדה בגדר הערעור הוא של טוענת לזכות ברכוש, מדובר בערעור אזרחי על כל המשמעויות הנובעות מכך, לרבות תשלום אגרה (עניין גבריאל , בפסקה 5, וההפניות שם ). כפי שציינתי בהקשר אחר, ככלל, בערעור על החלטת חילוט המוגש על-ידי טוען לזכות ברכוש, הפן האזרחי יהיה הפן הדומיננטי (ראו: עניין בשביל הכבוד , פסקה 9). נוכח האמור, אף אם הייתי סבורה כי יש מקום לפטור את המערער מתשלום אגרה נוכח מעמדו בהליך, הרי שאינני סבורה כך בכל הנוגע למערערת. על כן, איני רואה להורות על קבלת הבקשה למתן פטור מאגרה, והיא נדחית.

16.

משדנתי בשאלת האגרה, ראיתי לנכון לקבוע גם את העירבון בהליך. המערערת – כאמור, טוענת לזכות ברכוש – חייבת בהפקדת עירבון בהליך, אף אם בסכום מתון (ראו: ע"א 6702/04 מאזן נ' מדינת ישראל (9.9.2004); ע"א 3343/05 טאהא נ' מדינת ישראל (11.7.2005); עניין בשביל הכבוד , פסקה 14; עניין גבריאל , פסקה 11). לעומת זאת, את המערער, שהורשע בדין, יש לפטור מהפקדת עירבון, וזאת נוכח מאפייניו הפליליים של ההליך מנקודת מבטו של המערער עליהם עמדתי לעיל (ראו: עניין בוטח , והשוו: עניין נורדן , פסקאות 9-8; בשג"ץ 6470/09 פלד נ' מדינת ישראל-שב"ס - כלא מעשיהו , פסקאות 8-7 (11.9.2011). לגישה שונה ראו: ע"א 5942/06 בוטח נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (5.12.2006)).

17.

בנסיבות אלה, באתי לכלל מסקנה כי נכון יהיה לקבוע עירבון בסך של 5,000 ש"ח, ולהורות כי חובת הפקדתו תהיה מוטלת לפתחה של המערערת . לא נעלם מעיניי הכלל שלפיו חובת הפקדת העירבון חלה על כל יוזמיו של הליך ביחד ולחוד (ראו: ע"א 8603/17 חסון נ' סאלח (28.6.2018); בש"א 1112/19 כוכבי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 6 (17.2.2019)), ואולם סבורני כי נסיבותיו המיוחדות והקונקרטיות של המקרה שלפניי מצדיקות סטייה מכלל זה.

18.

טרם סיום ונוכח הקשיים עליהם הצבעתי בהחלטתי זו, אציין גם אני כי טוב יעשה משרד המשפטים אם יידרש לשאלת תשלום האגרה בהליכים אזרחיים בעלי מאפיינים פליליים, ככל שהדבר טרם נעשה.

19.

סוף דבר: הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה נדחית. העירבון יעמוד על סך של 5,000 ש"ח. האגרה תשולם והעירבון יופקד – על-ידי המערערת – עד ליום 10.3.2019, אחרת תימחק המערערת מן ההליך והוא יימשך בנוגע לטענותיו של המערער בלבד.

בהסכמת הצדדים, אני מורה כי הערעור שבכותרת יישמע יחד עם ע"פ 5727/18. אף אני מסכימה לכך ששמיעת הערעורים יחדיו עשויה להביא ליעילות דיונית, ואציין כי כך נהג בית משפט זה בעבר (ראו: עניין גבריאל , בפסקה 8, וההפניות שם ).

החלטה זו תובא לידיעת יומן בית המשפט ותתויק בתיקי השופטים (הן בערעור שבכותרת והן בע"פ 5727/18).