ע"א 7766/21משה שמואל נ. מדינת ישראל

1.

הערעור שבכותרת הוגש על-ידי טוען לזכות ברכוש נגד החלטה לחילוט רכוש מכוח סעיפים 36א(א) ו-36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ) וסעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי ). משכך, יש לסווג את הערעור כ-"אזרחי" לרבות החלת הוראות פרק י"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), בשינויים המחוייבים (ראו: סעיף 36ה לפקודת הסמים המסוכנים; תקנה 13 לתקנות הסמים המסוכנים (סדרי דין לענין חילוט רכוש), התש"ן-1990; ע"א 6892/16 כהן נ' מדינת ישראל

(28.5.2017) (להלן: עניין כהן ); ע"פ 8988/18 גבריאל נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (5.2.2019), וההפניות שם (להלן: עניין גבריאל )). מתוך נקודת הנחה זו אפנה לבחינת שתי הבקשות שבפניי: האחת, למחיקתו של הערעור על הסף בשל איחור שנפל בהגשתו; והשנייה, למתן פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה.

2.

הבקשה למחיקת הערעור על הסף – כאמור, יש להחיל בענייננו את תקנות סדר הדין האזרחי, לרבות באשר למועדים להגשתו של הערעור. עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 7.7.2021, עליה נסב ההליך שבכותרת, הומצאה לידי בא-כוח המערער באמצעות "הודעה באתר" ביום 8.7.2021 (ובנוסף ישנו תיעוד על צפייה יזומה בהחלטה ביום 8.7.2021). משכך, המועד האחרון להגשתו של ההליך שבכותרת הוא יום 1.11.2021, כך שבהגשתו של הערעור ביום 14.11.2021 נפל איחור. מדובר באיחור ניכר, אולם לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, אני סבורה כי יש להורות על הארכת המועד להגשתו של הערעור, מכמה טעמים מצטברים שיפורטו להלן.

3.

ראשית, עסקינן בערעור בזכות על החלטה שבגדרה הורה בית המשפט על חילוט דירה בבעלות המערער בסכום של עד 100,000 ש"ח. אכן, ככלל, הפן האזרחי בערעור המוגש על-ידי הטוען לזכות ברכוש על החלטת חילוט יהיה הפן הדומיננטי. אולם, בשים לב למאפיינים העונשיים בהחלטות חילוט אף מנקודת מבטו של הטוען לזכות ברכוש (ראו: בש"פ 6159/01 אבו עמר נ' מדינת ישראל , פ"ד נו (3) 817, 828-827 (2001); בש"פ 7440/05 פלוני נ' מדינת ישראל , בפיסקה 9 (29.12.2005)), אני סבורה כי יש לנקוט בגישה מקלה יותר בבחינת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על החלטת חילוט. שנית, יש לתת משקל לכך שבענייננו החילוט הוטל על יחידת דיור בחלקו התחתון של ביתו של המערער (השוו: בש"א 932/18 פלונית נ' פלוני , פיסקה 14 (16.6.2019)). שלישית, יש לתת משקל למצבו הבריאותי של המערער והתמודדותו עם קשיים בתחום בריאות הנפש וכן לפערי הכוחות בין הצדדים; רביעית, המשיבה לא העלתה טענת הסתמכות או טענה לנזק קונקרטי שייגרם לה כתוצאה מהארכת המועד.

משכך, לא ראיתי להורות על סילוק הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו.

4.

בקשה למתן פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה – אין לקבל את טענות המערער כי הוא פטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה נוכח מהות ההליך. סעיף 36ה לפקודת הסמים המסוכנים קובע כי ערעור של מי שטוען לרכוש שחולט בהליך פלילי יהיה "בדרך שמערערים על החלטה בעניין אזרחי". לפיכך, ערעורים שהוגשו לבית משפט זה על החלטות חילוט על-ידי מי שטוען לזכות ברכוש – בין אם לפי פקודת הסמים המסוכנים, לפי לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 או לפי סעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי – סווגו כערעורים אזרחיים, והוחלה עליהם חובת תשלום אגרה והפקדת ערובה (ראו: עניין כהן ; עניין גבריאל , בפיסקה 5, וההפניות שם; ע"א 628/19 ביטון נ' מדינת ישראל , פיסקה 15 (25.2.2019)).

5.

לא מצאתי אף כי יש לפטור את המערער מחובת תשלום אגרה והפקדת ערובה מחמת מצבו הכלכלי. עיון בבקשה ובתגובה לתשובה שהגיש המערער ובנספחים שצורפו להן, מעלה כי המערער לא הניח תשתית עובדתית מלאה באשר למצבו הכלכלי. בכלל זה המערער לא פירט אודות הכנסותיו, הוצאותיו ונכסיו, בצירוף אסמכתאות מתאימות כגון תדפיסי חשבון בנק. לא למותר לציין את התרשמותו של בית המשפט המחוזי לפיה המערער "מנהל רמת חיים גבוהה במיוחד, ללא הסבר משכנע" (ראו פיסקה 41 לפסק הדין מיום 7.7.2021).

יחד עם זאת, נוכח מהות ההליך – ערעור על ידי מי שטוען לזכות ברכוש נגד החלטת חילוט – יש להורות על הפחתתה של הערובה (ראו והשוו: ע"א 3343/05 טאהא נ' מדינת ישראל (11.7.2005); ע"פ 9009/18 "בשביל הכבוד" בע"מ נ' מדינת ישראל , פיסקה 14 (4.2.2019); עניין גבריאל , בפיסקה 11 (5.2.2019)).

6.

על כן, אני מורה כי הערובה תעמוד על סכום מתון של 8,000 ש"ח.

האגרה תשולם והערובה תופקד עד ליום 12.6.2022, אחרת עשוי ההליך להימחק ללא צורך במתן הודעה נוספת.