רע"א 1290/16 בנימין רביזדה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן ) מיום 17.1.2016, בה דחה בית המשפט את עמדת המבקשים להורות כי הליך החילוט בעניינם ייערך בהתאם לסעיף 22 ל חוק איסור הלבנת הון , התש"ס-2000 (להלן: החוק ).

תמצית הרקע העובדתי והחלטת בית המשפט המחוזי

1.

בחודש יוני 2002 הוגש כתב אישום נגד המבקשים - בנימין רביזדה ושתי חברות שהיו בשליטתו (להלן בהתאמה: רביזדה ו- החברות ) בפרשה שהייתה אחד מספיחיה של מעילת הענק בבנק למסחר (לפירוט הרקע העובדתי ראו ע"פ 5529/12 רביזדה נ' מדינת ישראל (9.11.2014)). כתב האישום כלל 12 אישומים בהם יוחסו למבקשים מספר רב של עבירות, ובהן שותפות וכן נטען כי רביזדה ביצע עבירות לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון. עוד כלל כתב האישום בקשה לחילוט רכושו של רביזדה (להלן: הרכוש ) לפי סעיף 21 לחוק (הליך חילוט פלילי). סמוך לאחר הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי על תפיסת רכושו של רביזדה. ביום 18.4.2012 הרשיע בית המשפט המחוזי את רביזדה, בין היתר, בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע וכן בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק, החברות ורביזדה הורשעו בעבירות על פקודת מס הכנסה ועל חוק המע"מ (ת"פ 40183/02; להלן: ההליך בבית המשפט המחוזי ). בהחלטה נפרדת מאותו יום התייחס בית המשפט המחוזי לבקשת החילוט של המדינה וקבע כי:

"בנסיבות הקיימות, ובשל סד הזמן שבמסגרתו פועל הח"מ [השופט א' שהם-א.ח.], מן הראוי כי בשלב הטיעונים לעונש תידון הבקשה, ככל שהדברים יהיו מוסכמים על ב"כ הנאשמים, וככל שמדובר בעניינים שנויים במחלוקת, מן הראוי לפנות להליך האזרחי, שבגדרו תוגש בקשה מחודשת ומעודכנת על-ידי התביעה. במסגרת זו, תינתן אפשרות לטוענים לזכות לגבי הרכוש, להשמיע את טיעוניהם באמצעות תצהיר ולהופיע לחקירה [...]" (להלן: ההחלטה מאפריל 2012 ).

ביום 23.4.2012 הציע בית המשפט המחוזי לצדדים להגיע להסכמות בעניין החילוט, וציין כי "ככל שלא תוצג עמדה מוסכמת, יידון נושא החילוט בהליך אזרחי [...]". הצדדים לא הגיעו להסכמות בנוגע לחילוט. ביום 30.5.2012 גזר בית המשפט המחוזי את דינם של המבקשים בגין העבירות שבהן הורשעו.

2.כשלושה חודשים לאחר מכן הגישה המדינה במסגרת ההליך הפלילי "בקשה מחודשת ומעודכנת למתן צו סופי לחילוט רכוש" וביום 12.10.2012 העביר בית המשפט ( השופט

ע' מודריק ) את הטיפול בבקשה להליך אזרחי (ת"א 26254-10-12). הן המבקשים והן המדינה הגישו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הליך החילוט הושהה בינתיים עד להכרעה בערעורים, ולאחר שביום 9.11.2014 נדחה מרבית ערעורם של המבקשים (ע"פ 5529/12 לעיל) שבה המדינה חידשה את הליכי החילוט על ידי פתיחה בהליך אזרחי חדש (ת"א 2116-08-15) במסגרתו הגישה ביום 2.8.2015 "בקשה לצו חילוט פלילי סופי" לפי סעיף 21(ה) לחוק (להלן: בקשת החילוט החדשה ). ביום 4.8.2016 ונוכח מחלוקת בין הצדדים, ביקש בית המשפט המחוזי את התייחסותם לשאלת

אופי ההליך בו תידון בקשת החילוט החדשה. המדינה טענה כי מדובר בבקשה לחילוט רכוש בהליך פלילי לפי סעיף 21 לחוק; ואילו המבקשים סברו מצידם כי בשים לב להחלטה מאפריל 2012 בה נקבע כאמור כי ככל שישנם עניינים השנויים במחלוקת ראוי לפנות להליך אזרחי, ניתן לנקוט בהליך חילוט אזרחי בלבד לפי סעיף 22 לחוק.

3.בית המשפט המחוזי (השופט ד' רוזן ) דחה את עמדת המבקשים בציינו כי תכליתו של סעיף 21(ה) לחוק היא ליתן מענה למצב בו ריבוי נאשמים או טוענים לזכות עלול לגרום לסרבולו ולהתמשכותו של ההליך הפלילי וזאת בשים לב לכך שברגיל דיון בבקשת החילוט נערך בשלב הטיעונים לעונש. במקרים כאלו, כך נקבע, רשאי בית המשפט להעביר מיוזמתו את המשך בירור ההליך להליך אזרחי. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין המדובר בהליך חילוט אזרחי לפי סעיף 22 לחוק, הנפתח על ידי פרקליט מחוז ומוגבל לשני מצבים בלבד - כאשר הנאשם אינו בישראל או שלא ניתן לאתרו וכן כאשר הרכוש שמתבקש חילוטו התגלה לאחר ההרשעה. עוד נקבע כי אימוץ פרשנות המבקשים לפיה החלטה לפי סעיף 21(ה) לחוק משמעה ניהול הליך חילוט אזרחי אך ורק לפי סעיף 22 לחוק תביא לריקון הוראות סעיף 21 לחוק מתוכן בכל אותם המקרים בהם מתעורר קושי פרוצדורלי בקיום המשך הדיון בבקשת החילוט במסגרת ההליך הפלילי המקורי וכי פרשנות זו אינה מתיישבת עם תכלית החוק.

טענות הצדדים

4. המבקשים

מלינים על קביעתו של בית המשפט המחוזי וטוענים כי משהפנה בית המשפט בהחלטתו מאפריל 2012 את הדיון בבקשת החילוט להליך אזרחי לפי סעיף 21(ה) יש לנהל את הדיון בבקשה לפי סעיף 22 לחוק שכותרתו "הליך אזרחי". לגישת המבקשים הוראת סעיף 22 לחוק אינה מוגבלת רק לשני מצבים, כפי שנקבע, ולגישתם פרשנותם מתיישבת עם לשון החוק ועם תכליתו, בין היתר, נוכח הזהות בין הוראות סעיפים 22-21 לחוק ובין סעיפים 36א-36ט לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן:

הפקודה ) , שם נקבע כי הליך חילוט פלילי שהוסב להליך חילוט אזרחי יתנהל כהליך אזרחי לכל דבר ועניין.

5.המדינה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי ומדגישה כי קבלת הפרשנות המוצעת על-ידי המבקשים עשויה להביא לתוצאה בלתי סבירה בה יימלט עבריין מההסדר הפלילי המחמיר, רק משום שבית המשפט בחר להעביר מטעמי יעילות את הליך החילוט הפלילי לבירור במסגרת הליך אזרחי. המדינה מוסיפה וטוענת כי בהשהותו את הליך החילוט לפי סעיף 21(ה) לחוק בהחלטתו מאפריל 2012, לא התכוון בית המשפט המחוזי להקנות למבקשים יתרון מהותי באשר לרכוש שחילוטו מתבקש, אך הלכה למעשה עותרים המבקשים לקבל יתרון זה באמצעות אימוץ פרשנותם לסעיף 21(ה) לחוק. לבסוף מציינת המדינה כי ככל שתינתן במקרה דנן רשות ערעור אין לראות בתגובתה כסיכומים מטעמה.

דיון והכרעה

6. לאחר

שעיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בחוקקו את החוק לאיסור הלבנת הון התגייס המחוקק הישראלי למאבק בתופעת הלבנת ההון המתנהל כחלק ממלחמה חובקת עולם נגד הפשיעה המאורגנת. התכליות שביקש החוק להשיג פורטו בתמצית בדברי ההסבר, שם צויין כי: "השקעת אמצעים לנטרול יסוד הרווח מעסקות עברייניות משרתת תוצאה כפולה: האחת – הון המוצא מן המחזור לא ניתן לשימוש חוזר לצורך מימון עסקאות עברייניות נוספות; והשנייה - מניעת הרווח מן העבריין מבטלת את התמריץ לעבור עבירה" ( דברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט-1999, ה"ח 2809, 421-420).

לשם השגת תכליות אלה קבע החוק, בין היתר, מנגנונים לחילוט. החילוט הינו אחד האמצעים המרכזיים במאבק נגד הלבנת הון והוא מיועד לפגוע ביכולתו של העבריין לעשות שימוש בפירות שהושגו כתוצאה מן העבירות הפליליות שביצע (ראו: ע "פ 8265/13 מלכיאל נ' מדינת ישראל , פסקאות מ-מא (10.3.2016) ; ע"פ 8325/05

בלס נ' מדינת ישראל , פסקה 20 (2007); ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל , פסקאות 90-89 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן ( 29.12.2015) ;

ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל , פ"ד נט (5) 397, 421 (2005); גיל עשת "הלבנת הון: הזיקה לעברת-המקור והוכחתה לנוכח העיקרון של הליך ראוי" משפט ועסקים

יא 299, 306 (2009) ; יעל גרוסמן, רוני בלקין וסאלי ליכט איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה 4-2 (מהדורה שניה, 2013) (להלן: גרוסמן בלקין וליכט ); יהודה שפר "העברות שבחוק איסור הלבנת הון – המאבק הבינלאומי בהלבנת הון במציאות הישראלית" המשפט יא 555, 557 (2005)).

7.פרק ו' לחוק מבחין בין שני מסלולים לחילוט רכוש: האחד

הוא הליך פלילי לפי סעיף 21 לחוק והשני

הוא הליך אזרחי לפי סעיף 22 לחוק. לבד מהוראות החוק, חלות בסוגיית החילוט גם תקנות הסמים המסוכנים (סדרי דין לענין חילוט רכוש),

התש"ן-1990 (להלן: תקנות החילוט ), וזאת בשינויים המחויבים וככל שאין בהן סתירה להוראות החוק. כפי שנפסק לא אחת, "דרך המלך" לחילוט לפי החוק היא ההליך הפלילי אשר במסגרתו מחולט רכוש של הנידון, ואם לא נמצא רכוש שלו למימוש מלוא הסכום קמה האפשרות לממש גם רכוש של אדם אחר, בכפוף לסייגים הקבועים בסעיף. במישור הדיוני בקשת החילוט במסגרת ההליך הפלילי מוגשת כחלק מכתב האישום, בית המשפט דן בה לאחר הכרעת הדין וההחלטה בה ניתנת, ככלל, בגזר הדין. חריג לכך הוא המנגנון הקבוע בסעיף 21(ה) לחוק המאפשר לבית המשפט הדן בהליך הפלילי להעביר את הליך החילוט שנדון בפניו להליך אזרחי. סעיף זה עומד במוקד הבקשה דנן ועל משמעותו נעמוד בהרחבה בהמשך. ההליך שאליו מתייחס סעיף 22 לחוק לעומת זאת הוא הליך חילוט המתברר כבר מתחילת דרכו במסלול האזרחי והוא נוגע על פי האמור בו לשני מצבים, האחד - כאשר נדרש חילוט רכושו של אדם שלא ניתן להגיש נגדו כתב אישום, והשני - כאשר הרכוש אותו מבקשת המדינה לחלט התגלה רק לאחר ההרשעה (סעיף 22(א)(1) ו-22(א)(2) לחוק; ראו להרחבה: ע"א 325/12 רוזנבלט נ' מדינת ישראל , פסקאות 14-8 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (21.1.2013); כן ראו: גרוסמן בלקין וליכט בעמ' 146-125).

ההבדל העיקרי בין ההליך הפלילי לפי סעיף 21 לחוק, להליך האזרחי לפי סעיף 22 לחוק נעוץ בהיקף הרכוש הניתן לחילוט. בהליך פלילי ניתן להורות על חילוט רכוש בשווי

הרכוש הקשור בביצוע העבירה, ואילו היקף החילוט בהליך אזרחי על פי סעיף 22 לחוק הוא מצומצם יותר ובמסגרתו מוגבל בית המשפט אך ורק לחילוט רכוש הקשור בעבירה (ראו ההגדרה בסעיף 21(א) אל מול ההגדרה בסעיף 22(א) לחוק; כן ראו: איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה 144-143 ) .

העובדה שהיקף הרכוש הניתן לחילוט בהליך אזרחי לפי סעיף 22 לחוק מצומצם בהרבה מזה שבהליך הפלילי, גורמת מטבע הדברים לכך שבעלי הרכוש הנתון לחילוט מנסים לתעל את הליך החילוט למסלול האזרחי הקבוע בסעיף 22, גם באותם המקרים שבהם הועבר החילוט מהליך פלילי למסלול של הליך אזרחי על פי סעיף 21(ה) לחוק. טענה זו, נדונה ונדחתה לא אחת על ידי בתי המשפט המחוזיים ( איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה 144-143

וההפניות שם; כן ראו: ב"ש (מחוזי תל-אביב) 91405/08 מדינת ישראל נ' גבאי (26.10.2008))

וכך פסק בית המשפט המחוזי גם בענייננו.

על קביעתו זו מלינים המבקשים בפנינו.

8.האם העברת הליך חילוט מן המסלול הפלילי למסלול האזרחי לפי סעיף 21(ה) לחוק, הופכת את הליך החילוט שהחל במסלול הפלילי להליך אזרחי לפי סעיף 22 לחוק, על כל המשתמע מכך ?

סעיף 21 קובע כי:

21.(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא –

(1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך;

(2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.

(ב) ...

(ג) לא נמצא רכוש של הנידון למימוש צו החילוט במלואו, רשאי בית המשפט לצוות על מימושו של הצו מתוך רכוש של אדם אחר, שהנידון מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה; לא יצווה בית המשפט כאמור לגבי רכוש שמימן או שהעביר הנידון לאותו אדם לפני ביצוע העבירה שבשלה הורשע, ושלגביה ניתן צו החילוט .

(ד) ...

(ה) טען אדם שאינו הנידון לזכות ברכוש כאמור בסעיף קטן (ד), וראה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, כי בירור הטענות עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי, רשאי הוא לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי; קבע בית המשפט כאמור, יחולו בהליך האזרחי הוראות סעיף קטן (ג).

(ו) ...

הנה כי כן, סעיף 21(ה) לחוק המצוטט לעיל, מקנה לבית המשפט שיקול דעת אם להפריד את המשך הדיון בבקשת החילוט הפלילי מההליך העיקרי ולהעביר את הדיון בה למסלול אזרחי על מנת שיתנהל בנפרד, באותם המקרים שבהם הוא סבור כי בירור טענות מצד גורמים שונים בנוגע לרכוש נושא הבקשה יגרום לסרבול ההליך הפלילי. על אפשרות זו ויישומה עמד בית משפט זה בעניין רוזנבלט

בציינו:

מאחר שהדיון בבקשת החילוט נדרש להתקיים לפני הטיעון לעונש; ומאחר שהחלטה בבקשה לחילוט פלילי צריך שתיכלל בגזר הדין, יכול שבירור בקשת החילוט במסגרת ההליך הפלילי יגרום לעיכוב במתן גזר הדין ולדחיית סופו של ההליך. עיכוב כזה אינו רצוי, במיוחד כשההליך הפלילי מתנהל גם נגד נאשמים נוספים שלא מבוקש לחלט את רכושם. מטעם עיקרי זה הסמיך המחוקק את בית המשפט להפריד את הדיון בבקשת החילוט הפלילי מההליך העיקרי, ולהסב אותה להליך אזרחי שיתברר בנפרד. כך, סעיף 21(ה) לחוק קובע כי במקרה שאדם שאינו הנידון טוען לזכות ברכוש, וראה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, כי בירור הטענות עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי, רשאי הוא לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי; מקום שבית המשפט קבע כך, תחול גם בהליך האזרחי הוראת סעיף 21(ג) לחוק, המאפשרת לבית המשפט לחלט מתוך רכוש של אחר בהתקיים התנאים שנמנו לעיל [...] ( שם , פסקה 14).

9.לטענת המבקשים העובדה כי סעיף 21(ה) מפנה ל"הליך אזרחי" משמעה כי מאותו שלב ואילך יחולו על אותו ההליך הוראות סעיף 22 הנושא את הכותרת "הליך אזרחי" והקובע כי:

22.(א) בית משפט מחוזי, על פי בקשה של פרקליט מחוז, רשאי לצוות על חילוטו של רכוש בהליך אזרחי (להלן – חילוט אזרחי) אם נוכח שנתמלאו שני אלה:

(1) הרכוש הושג, במישרין או בעקיפין, בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 או כשכר לאותה עבירה, או שנעברה בו עבירה לפי אותם סעיפים;

(2) האדם החשוד בביצוע עבירה כאמור אינו נמצא בישראל דרך קבע או שלא ניתן לאתרו, ועל כן לא ניתן להגיש כתב אישום נגדו, או שהרכוש כאמור בפסקה (1) התגלה לאחר ההרשעה.

[...]

לגישת המבקשים שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי תחולתו של סעיף 22 מוגבלת אך ורק לשני המצבים הקבועים בסעיף 22(א)(1) ו-22(א)(2), והם סבורים כי הדרך השלישית לבוא בגדרו של סעיף זה היא מכוח סעיף 21(ה) לחוק. תימוכין לטענתם מוצאים המבקשים בסיפא של סעיף 21(ה) לחוק המורה כי מקום שבו הורה בית המשפט על העברת הדיון בחילוט להליך אזרחי "יחולו בהליך האזרחי הוראות סעיף קטן (ג)", ולגישתם הדבר מלמד כי המחוקק רצה לשמר במקרה כזה את ההסדרים שבסעיף 22 לחוק ולהוסיף אליהם את הוראות סעיף 21(ג) בלבד, אך לא את מכלול ההסדרים בהליך החילוט הפלילי.

10.

טענה זו דינה להידחות משום שהיא אינה נתמכת בלשון החוק ואף לא בתכליתו.

בניגוד לטענת המבקשים לשונו של סעיף 22 מלמדת כי הוא יחול בהתקיים אחד משני המצבים המתוארים בו ואין מקום לעקוף את הוראותיו תוך ניסיון להישען לצורך כך על הוראת סעיף 21(ה) לחוק. זאת משום שסעיף 21(ה) לחוק מיועד ליתן מענה דיוני בלבד למקרים שבהם ניהול בקשת החילוט במסגרת ההליך הפלילי עלול לסרבל אותו ולהקשות על סיומו – זאת ותו לא. טענת המבקשים כאילו הפרדת הליך החילוט מן ההליך הפלילי מטעמים אלה מוליכה מניה וביה להקלה מהותית שיזכו בה המבקשים בכל הנוגע להיקף הרכוש

הנתון לחילוט, אין לה אחיזה בחוק והיא אינה מתיישבת עם לשונו או עם תכליתו של סעיף 21(ה). ודוקו - השימוש במונח "הליך אזרחי" בסעיף 21(ה) לחוק נועד להבדילו מן ההליך הפלילי שבו החלה בקשת החילוט את דרכה והוא קובע את קווי המתאר הדיוניים שבהם תתברר הבקשה מאותו שלב ואילך. מכאן ועד למסקנה כי יחולו על הליך זה הוראות סעיף 22, הדרך ארוכה.

11.

בהחלטה מאפריל 2012 אשר שימשה בסיס להעברת בקשת החילוט למסלול האזרחי במקרה דנן, התייחס השופט א' שהם מפורשות לחשש מפני עיכוב במתן גזר הדין בהליך העיקרי-הפלילי ולסד הזמנים שבו הוא נתון כעילה להפעלת סמכותו על פי סעיף 21(ה) לחוק. מן הטעמים שפורטו לעיל, אין ממש בטענת המבקשים כי שינוי זה של "האכסניה הדיונית" לבירור בקשת החילוט שנועד לייעל את ההליך הפלילי, מקנה להם יתרון כלשהו במישור המהותי הנוגע להיקף הרכוש הנתון לחילוט, וניסיונם של המבקשים ל"הידחק" לצורך כך אל תוך גדרי סעיף 22 לחוק, נדון לכישלון.

אשר על כן, הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.