ע"א 2784/14 אלינה קרבצ'וק נ. עו"ד איתן שווץ

1.

לפניי בקשה להמשך עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) בפש"ר 51233-12-10 ובפש"ר 51289-12-10 מיום 23.12.2014, וזאת עד להכרעה בערעור המבקשים.

ההליכים הקודמים ותמצית הבקשה

2.

ביום 20.2.2011, הטיל בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני ) צו כינוס על נכסי המבקשים, לאחר שהמבקש הצהיר על חובות בסך 1.4 מליון ₪ והמבקשת, אשתו, על חובות בסך 1.9 מליון ₪. שני המבקשים משלמים ביחד, על פי צו התשלומים סך של 1,000 ₪ בכל חודש.

ביום 23.2.2014, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים להכריז עליהם כפושטי רגל וביטל את צו הכינוס על נכסיהם. זאת, לאחר שקבע, כי המבקשים הגישו את בקשתם שלא בתום לב לפי סעיף 18ה(א)(2) רישא לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), ומשום שהשתכנע כי הם יכולים, הלכה למעשה, לפרוע את חובותיהם, אך מתחמקים מכך, כאמור בסעיף 18ה(א)(2) סיפא לפקודה. במסגרת פסק הדין הבהיר בית משפט קמא, כי:

"התנהלותם של החייבים לאורך כל הדרך, החל משלב יצירת החובות, מאופיינת בחוסר תום לב מובהק. ההתנהלות כולה משדרת נסיון שלא כדין, מתמשך, להתחמק מתשלום החובות [...] לא רק יצירת החובות קשורה לאי חוקיות אלא התנהגות חמקמקה ומניפולטיבית תוך פגיעה בנושים, וכן חוסר תום לב במהלך הגשת הבקשה למתן צו כינוס ולהכרזה [...] התנהגות שבאה לידי ביטוי בשני אופנים, האחד, מסירת גרסה לא אמינה וסותרת קביעה משפטית ברורה, והשני, נסיון להעלים את מצבם הכלכלי שככל הנראה מאפשר לה לפרוע את החובות באמצעות הנכס בו הם מתגוררים והרשום על הורי החייבת".

3.

ביום 13.4.2014, הוגשה לבית משפט זה " בקשה בהולה " לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עד להכרעה בערעור המבקשים על פסק הדין (להלן: הבקשה הראשונה ). במסגרת הבקשה הראשונה נטען, כי החלטתו של בית המשפט הינה " חלקית, לקונית, בלתי מנומקת" ולוקה "בפגמים חמורים ", וכי ההחלטה ניתנה באופן שרירותי, אשר אינו מתיישב עם הראיות שהוצגו מטעם המבקשים, ובפרט עם העובדה כי חלק לא מבוטל מחובות המבקשים נפרע על ידי צדדים שלישיים, וכי הם פעלו לתשלום מלוא התשלומים החודשיים שהושתו עליהם בצו התשלומים, מבלי לצבור פיגורים. עוד נטען, כי דחיית בקשתם של המבקשים, תמי הלב לשיטתם, עשויה לגרום להם נזק כלכלי כבד כמו גם לנושיהם. לעניין זה הובהר, כי מאחר שלטענת המבקשים חובותיהם המוצהרים לנושים הוקטנו מסכום כולל של כארבעה מליון ש"ח ₪ לסכום של 300,000 בלבד, הרי שדחיית הבקשה, ללא בדיקת מצבת חובותיהם העדכנית, תגרום לחלוקה לא שוויונית של כספי קופת הכינוס, כך שחלק מהנושים יקבלו כספים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אף שמלוא החוב כלפיהם נפרע עוד קודם לכן. המבקשים הוסיפו וציינו בבקשתם הראשונה, כי דחיית בקשתם, וחלוקת הכספים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, עשויות שלא להותיר כספים בקופת הכינוס, וכפועל יוצא מכך, לייתר את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

4.

ביום 11.6.2014, ועוד טרם שניתנה החלטה בבקשה, הגישו המבקשים למשיב 1 הצעה להסדר נושים בעניינם. בעקבות הסכמת המשיבים, ולשם אפשרות גיבושו של ההסדר, הורה בית משפט זה, על עיכוב חלוקת הכספים המופקדים בקופת הכינוס והליכי ההוצאה לפועל נגד המבקשים, וזאת עד ליום 15.9.2014, ובכפוף לכך שהמבקשים יעמדו בצו התשלומים שנקבע להם.

5.

ביום 3.8.2014 נערכה אסיפת הנושים, וביום 11.8.2014, בתגובה לבקשת המבקשים לפטור אותם מתשלום אגרה בגין הגשת הערעור, מסר המשיב 2 לבית משפט זה, כי הליכי הסדר הנושים לא הבשילו לכדי הסדר. ביום 12.8.2013, עדכן גם המשיב 1 את בית המשפט במידע דומה. עוד יש לציין, כי ביום 23.9.2014, אישר בית משפט זה (כב' הרשם ג'

לובינסקי ) את צירופם של המשיבים 3 ו-4, נושי המבקשים, כמשיבים בערעורם, נוכח העובדה שהם נטלו חלק בהליך שהתנהל בבית משפט קמא, והתנגדו להכרזה על המבקש כפושט רגל.

6.

ביום 22.10.2014, הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי שכותרתה " בקשה בהולה לעיכוב הליכים ". במסגרת הבקשה טענו המבקשים, בדומה לנטען בבקשתם הראשונה, כי היקף חובותיהם בתיקי ההוצאה לפועל אינו מעודכן, ועל כן דחיית בקשתם עשויה להוביל לחלוקת כספים בלתי שוויונית בין הנושים, ולגרום נזק הן לנושים והן להם. לעניין סיכויי הערעור, ציינו המבקשים, כי בפיהם טענות משפטיות הנוגעות לסוגיית תום הלב, כך " שלא ניתן לומר שסיכויי הערעור קלושים ". בנוסף שבו והדגישו המבקשים, כי דחיית בקשתם לעיכוב פסק הדין, תייתר את הדיון בערעורם.

תגובות המשיבים

7.

לעמדת המשיב 1, אין מקום לקבל את הבקשה. לדידו, חלוקת הכספים שהצטברו בקופת הכינוס לנושי המבקשים, הינה פעולה מבורכת ואין היא גורמת לכל נזק, כל שכן בלתי הפיך, למבקשים. במענה לטענות המבקשים, הבהיר המשיב 1, כי ככל שחלק מחובות המבקשים נפרעו, כטענתם, ועל מנת למנוע עיוות אפשרי בחלוקת כספי הנושים, עליהם לפעול לאלתר לעדכון גובה חובותיהם בהוצאה לפועל. עוד הדגיש המשיב 1, כי גם אם ערעורם של המבקשים יתקבל בסופו של יום, והליך פשיטת הרגל יושב על כנו," הרי שבמסגרת בדיקת תביעות החוב יפעל המנהל המיוחד בכובעו כנאמן להפחתת הסכומים ששולמו על ידי צדדי ג' [...] ולמבקשים תינתן הזדמנות ליתן את עמדתם לתביעות החוב [...]ולהציג סכומים שיש להפחית מתביעות החוב ".

אף המשיב 2 התנגד לקבלת הבקשה. נטען בתגובתו, כי על פי ההלכה הפסוקה ביטול הליכי פשיטת רגל ופתיחה בהליכי הוצאה לפועל, אותם מנסים המבקשים לעכב, אינם מובילים לנזק בלתי הפיך, ועל כן מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. עוד הובהר, כי הליך פשיטת הרגל בוטל עקב מחדלים של המבקשים לאורך ההליך כולו ולנוכח חוסר תום ליבם, ועל כן סיכויי ערעורם להתקבל הינם קלושים.

המשיבים 3 ו-4 הצטרפו לעמדת המשיב 1, והדגישו כי הם ממתינים זמן ניכר לקבלת הכספים המגיעים להם מהמבקשים.

דיון והכרעה

8.

טרם שאכריע בגורל הבקשה, אבהיר, כי עסקינן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור ולא בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין, מאחר שזה אינו כולל כל סעד אופרטיבי (ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי (13.4.2014);

ע"א 6763/13 חוות בי אפ סי בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (14.11.2013)). עוד אציין, כהערה מקדמית, כי מן הראוי היה שהמבקשים יצרפו את המשיבים 3 ו-4 כמשיבים לבקשתם, לאחר שאלו צורפו כמשיבים לערעורם.

9.

לגופה של בקשה, סבורני כי דינה להדחות.

הלכה מושרשת היא שעל מבקש סעד הזמני לתקופת הערעור להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן שאם לא יינתן לו הסעד, וערעורו יתקבל בסופו של יום, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 3338/14 אפשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי (3.8.2014); ע"א 118/14 מכלוף נ' כונס הנכסים הרשמי (18.2.2014)). מאזן הנוחות הוא המרכזי מבין שני התנאים לקבלת הבקשה (ע"א 6635/13 סופר נ' ארז איתן עו"ד נאמן לנכסי רחל סופר (15.1.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמי (12.1.2014)).

בנסיבות דידן, לא השתכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. סבורני, כי דחיית הבקשה שלפניי לא תגרום למבקשים נזק בלתי הפיך, שכן באפשרותם לעדכן באורח מיידי את היקף חובותיהם במסגרת תיקי ההוצאה לפועל, באופן שיפיג את חששם העיקרי מפני חלוקה בלתי שוויונית של הכספים שנצטברו בקופת הכינוס, בין נושיהם. אמנם, אין מחלוקת, כי דחיית הבקשה וחידוש הליכי ההוצאה לפועל, כלשעצמם, יקשו על המבקשים מבחינה כלכלית. ואולם, כבר נקבע, לא אחת, כי אין בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקשים, משפתוחה בפניהם הדרך לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה שזה יעמוד על מידת יכולתם הכלכלית לשלם את החובות המיוחסים להם (ע"א 5864/14 זועבי נ' הכונס הרשמי (29.9.2014); ע"א 836/14 מזרחי נ' כונס הנכסים רשמי (11.3.2014); ע"א 3981/12 לויצדק נ' רן מסיקה המנהל המיוחד (23.7.2012)).

אל מול הנזקים ההפיכים, העשויים להגרם למבקשים כתוצאה מדחיית בקשתם, יש לשקול את היקף הנזק שייגרם לנושיהם, אם תתקבל הבקשה דנן, ולבסוף יידחה ערעור המבקשים (ע"א 5949/14 רסדניקובה נ' שמעוני (28.10.2014); ע"א 7980/12 עו"ד ישי בית און, ככונס נכסים נ' בילו השקעות בע"מ

(21.1.2013)). נושים אלו, וביניהם המשיבים 3 ו-4, ממתינים זמן רב שהמבקשים יפרעו את חובותיהם, והנזקים הכלכליים שנגרמו להם מובילים גם הם למסקנה, כי מאזן נוחות אינו נוטה לטובת המבקשים.

לבסוף, יודגש, כי דחיית הבקשה וחידוש הליכי ההוצאה לפועל לא ייתרו, בהכרח, את ההכרעה בערעור המבקשים. אם הערעור ידון תוך תקופת זמן סבירה, ובסופו תתקבל עמדת המבקשים, והללו יוכרזו כפושטי רגל, הם יוכלו להציג בפני המנהל המיוחד את סכומי החוב שכבר נפרעו על ידם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ולעדכן את מצבת חובותיהם.

10.

למעלה מן הדרוש, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, אדגיש כי עיקר פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על קביעות עובדתיות מוצקות בדבר חוסר תום ליבם של המבקשים, וככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות מהסוג האמור (ע"א 6173/14 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי

(28.10.2014)).

11.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

אבקש כי מועד הדיון בערעור המבקשים, הקבוע ליום 13.7.2015, יוקדם, וייקבע עד לסוף חודש פברואר 2015.

בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.