ע"א 6472/14 ראמי ביבאר נ. עלי ביסאן

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבים במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בה"פ 31959-12-11 (כבוד השופט ד' פיש ), מיום 22.7.2014, וזאת עד להכרעה בערעורו של המבקש על פסק הדין.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה במסגרתה ביקש מבית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי הזכויות במקרקעין הרשומות על שם המשיבה 1 (להלן: המשיבה ), ו/או הזכויות שקיבלה במכר חוזר בשטח של 913 מ"ר בקרקע, הידועה כחלקה 13 בגוש 18750 בכפר ג'ת הגלילית (להלן: המקרקעין ) הינן קניינו של המבקש.

לעמדת המבקש, המשיבה 1 ערכה עסקאות נוגדות במקרקעין, כך שביום בו נרשמה הערת אזהרה לטובתו נרשמה גם הערת אזהרה לטובת המשיב 2 (להלן: המשיב ), לגבי אותן זכויות במקרקעין. לטענת המבקש, הוא הרוכש הראשון בזמן, בעוד שהעסקה

המאוחרת עם המשיב 2 נעשתה בחוסר תום לב ולא נסתיימה ברישום בלשכת רישום המקרקעין.

בית משפט קמא פירט את העדויות השונות שנשמעו בפניו וקבע, כי דין התביעה להדחות " מחמת העדר הוכחה ". המבקש, כך נקבע בפסק הדין, לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, כאשר לא העיד עדים שעדותם נדרשת להוכחת גרסתו, ובין היתר, הוא לא הוכיח כי שילם כל תמורה על המקרקעין. לאחר דחיית התביעה, הוטל על המבקש לשלם שכר טרחת עורך דין לכל אחד מהמשיבים, בסך 7,500 ₪.

3.

המבקש ערער על פסק הדין, ובד בבד עם הגשת הערעור הגיש את הבקשה שלפניי.

הבקשה ותגובות המשיבים

4.

בפתח הבקשה הובהר, כי המשיב והמשיבה פתחו בהליכי הוצאה לפועל לגביית ההוצאות שנפסקו לטובתם, וזאת ביום 2.11.2014, וביום 10.11.2014, בהתאמה. לדידו של המבקש, יש לקבל את בקשתו משום הסיכויים הגבוהים לקבלת ערעורו, וזאת " במיוחד לאור חוסר ההכרעה בפסק הדין של בית משפט קמא ביחס לעסקאות הנוגדות, ההכרעה בנושאים שלא היו שנויים במחלוקת בבית משפט קמא, אי התייחסות לסתירות הרבות שהתגלו בעדויות המשיבים, והעובדה כי על הנכס נשוא הערעור נותרו שלוש הערות אזהרה, כך שהזכויות בנכס לעולם לא יוכלו להרשם על שמו של מאן דהוא ".

באשר למאזן הנוחות, נטען בבקשה, כי למשיבים לא יגרם כל נזק עקב קבלתה, שכן שמיעת הערעור נקבעה למועד קרוב יחסית, היינו ביום 3.2.2015, ויש להניח שבמהלך הדיון יוכרע הערעור. עוד הובהר בבקשה, כי המבקש הפקיד ערבות בנקאית להבטחת הוצאות הערעור בסך 35,000 ₪, וככל שיידחה ערעורו, הוא יוכל לשלם מתוכו

את סכום ההוצאות אשר הוטל עליו בפסק דינו של בית משפט קמא. המבקש הוסיף וטען, כי דחיית בקשתו עשויה להסב לו נזק בלתי הפיך, שכן המשיבה הודתה בפני בית משפט קמא שהינה חייבת מוגבלת באמצעים, ועל כן ספק אם היא תוכל להשיב לו את סכום ההוצאות שישלם לה, אם יתקבל ערעורו. לדברי המבקש, אף מצבו הכלכלי של המשיב " בכי רע ", ועל כן אף הוא יתקשה להשיב לו את סכום ההוצאות שיקבל, אם יחליט בית משפט זה לקבל את הערעור.

5.

המשיבה והמשיב הגישו תגובותיהם בנפרד, אולם שניהם סברו כי דין הבקשה להדחות, משום שזו כוללת טענות סתמיות וכלליות, הן בנוגע לסיכויי הערעור של המבקש והן באשר למצבם הכלכלי של כל אחד מהמשיבים. עוד הדגישו המשיבים, כי הערבות שהפקיד המבקש במסגרת הגשת ערעור נועדה לכסות את הוצאות המשיבים באותו הליך, ואין בהן כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו במסגרת בקשה זו. המשיבה הוסיפה בתגובתה כי הודאתה, לכאורה, בפני בית משפט קמא כי היא מוגבלת באמצעים מתייחסת " לתקופה ונסיבות אחרות ", שאינן בהכרח רלוונטיות לבקשה דנן. עוד נטען, כי העובדה שמועד הדיון בערעור איננו רחוק גם היא אינה מהווה טעם לקבלת הבקשה שלפניי. המשיב טען בנוסף, כי דינה של הבקשה להדחות על הסף, משום שהמבקש לא תמך את טענותיו בבקשה באמצעות תצהיר מפורט.

דיון והכרעה

6.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) קובעת, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שעליו מערערים. בית משפט, ובפרט בית משפט שלערעור, רשאי לחרוג מן הכלל האמור במידה שהמבקש את עיכוב ביצוע פסק הדין הוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים- כי סיכויי ערעורו טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם בקשתו תדחה, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא יעלה בידו של המבקש להשיב את המצב לקדמותו (תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי; ע"א 7406/14 דורעם הרדי נ' גלרד תעשיות (1992) בע"מ (3.12.2014); ע"א 7196/13 שיכון ובינוי סולל בונה תשתיות בע"מ נ' בית שערי מגדל אשקלון (2003) בע"מ

(4.12.2013);

ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן (26.11.2012)). מאזן הנוחות, כך נקבע, לא אחת, הוא התנאי המרכזי להכרעה בבקשה ( ע"א 2784/14 קרבצ'וק נ' עו"ד איתן שווץ- המנהל המיוחד (6.11.2014); ע"א 1881/14 שומרז חברה לבנין ופתוח בע"מ נ' שמריז (13.4.2014)).

הלכה ידועה היא כי בית משפט לא ייטה לקבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל על המבקש חיוב כספי בלבד, וזאת משום ההנחה שאין בדחיית הבקשה משום גרימת נזק בלתי הפיך למבקש ( ע"א 6961/14 עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ (19.11.2014); ע"א 7145/14 פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ (12.11.2014)). הלכה זו נכונה ביתר שאת, שעה שהבקשה עוסקת בעיכוב תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ( ראו, לעניין זה: ע"א 2408/13 רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ ((30.5.2013);ע"א 6593/12

מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' חמאיסי (23.9.2012); והשוו: ע"א 1397/13

לדני נ' רמת חובב, מועצה מקומית תעשייתית ((8.4.2013)).

יש לציין, כי האפשרות שייגרם למבקש הסעד נזק בלתי הפיך, כתוצאה מדחיית בקשתו, נבחנת גם לאור שיעורו של החיוב שהוטל עליו במסגרת פסק הדין, מושא בקשתו ( ע"א 7091/14 שירותי בריאות "כללית" נ' פלונית (10.12.2014);

ע"א 2491/14 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן (14.5.2014)). עוד יודגש, כי טענות המבקש בדבר מצבם הכלכלי הרעוע של המשיבים, כטעם להטיית מאזן הנוחות לטובתו, חייבות להתמך בתשתית ראייתית מוצקה, ואין די, לעניין זה, בטענות בעלמא ( ע"א 5365/14 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מור (24.10.2014); ע"א 5120/14

פלוני נ' פלוני (20.8.2014)).

מן הכלל אל הפרט

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה שלפניי.

עניינה של הבקשה הוא עיכוב תשלום שכר טרחת עורך דין בו חוייב המבקש במסגרת פסק דינו של בית משפט קמא, ובעקבות דחיית תביעתו. סבורני, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי, בנסיבות דנן, נוטה מאזן הנוחות לטובתו. טענותיו של המבקש בדבר מצבם הכלכלי הקשה, לכאורה, של המשיבים נטענו באופן כללי וסתמי; לא נתמכו בתשתית ראייתית כלשהי, לא כל שכן מוצקה; והמבקש לא נימק מדוע לא יהא בכוחם, של כל אחד מהמשיבים, להשיב לו סכום לא רב, העומד על 7,500 ₪, היה וערעורו יתקבל. יודגש, כי המשיבה הודתה בפני בית משפט קמא בהיותה " חייבת באמצעים מוגבלים ", אך זאת בהתייחס לתקופה אחרת, הקודמת למתן פסק הדין, מושא הבקשה (ראו סעיף 41 לפסק דינו של בית משפט קמא), וממילא אין בהודאה זו בלבד, כדי להצדיק את מתן הסעד המבוקש.

גם טענותיו הנוספות של המבקש אינן מעידות, כדבריו, כי הנזק שייגרם לו מדחיית הבקשה עולה על הנזק שייגרם למשיבים, אם זו תתקבל. נקודת המוצא של ההלכה הפסוקה בענייננו היא כי בעלי דין הזוכים במשפטם רשאים לממש את זכייתם בסמוך לסיום המשפט, קל וחומר כשעסקינן בסעד כספי ( ע"א 8374/13 איי.פי.סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc

(חברה זרה) (10.3.2014);

ע"א 5963/13 "מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (16.1.2014)). נקודת מוצא זו אינה משתנה בהתאם למועד שמיעת הערעור, כל שכן כאשר פסק הדין, אותו התבקשתי לעכב, ניתן עוד בחודש יולי 2014. גם הערבות שהפקיד המבקש לכיסוי הוצאות המשיבים במסגרת הערעור, אינה מטה את מאזן הנוחות לטובת המבקש, שכן זו נועדה לכסות את הוצאות המשיבים בהליך הערעור, היה וזה ידחה. במצב דברים זה, אין כל וודאות כי סכום הערבות יספיק גם לכיסוי " חובותיו " של המבקש למשיבים, בגין ההליך שהתנהל בערכאה הדיונית.

משהמבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, אין מקום להיענות לבקשתו. למעלה מן הדרוש, אציין, כי ערעורו של המבקש נוגע לממצאים העובדתיים שנקבעו בבית משפט קמא, בהם לא נוטה ערכאת הערעור להתערב (ע"א 5212/14 אבו ג'אנם נ' אבו גנאם (25.11.2014); ע"א 3338/14 אפשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי (3.8.2014)). עוד אוסיף, וזאת מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, כי ניכר שטענות המבקש, לפיהן נמנעה הערכאה הדיונית מלהכריע במחלוקות הרלוונטיות, וכי היא התעלמה מסתירות בדברי העדים שנשמעו בפניה, אינן מבוססות כדבעי.

8.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 2,500 ₪, לכל אחד.