ע"א 6360/15 נג'ייה נאג'י שחאדה אבו זהרייה נ. עזבון המנוחה סילביה חליל סל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ ), בת"א 38567-09-12, מיום 30.6.2015, עד להכרעה בערעור, אותו הגישה המבקשת על פסק הדין.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא

1.

המשיבים 2-1 הגישו לבית משפט קמא תביעה למתן פסק דין המצהיר, כי הם בעלי הזכויות בחלקה 157, בגוש 30604, המצוייה בשכונת בית חנינא שבירושלים (להלן: החלקה ). עוד ביקשו המשיבים 2-1 בתביעתם, כי יוּצא לטובתם צו האוסר על המבקשת ועל אחרים (להלן ביחד: הנתבעים ), לבצע כל פעולה בחלקה. מיקומה של החלקה האמורה, הוא בקו התפר שבין שטח מדינת ישראל לבין אזור יהודה ושומרון (להלן: האזור ). עיקר שטחה של החלקה מצוי באזור, בעוד שחלק קטן ממנה מצוי בתחום השיפוט של עיריית ירושלים. לפיכך, מתנהל רישום הזכויות הנוגע לחלקה הן בפנקסי המקרקעין המנוהלים על-ידי קמ"ט רישום המקרקעין באזור; והן בלוח זכויות לא סופי של פקיד הסדר הזכויות במקרקעין שבירושלים. נסיבות חריגות אלו, כך קבע בית משפט קמא, הן שהובילו למחלוקת הנעוצה בבסיס התביעה דנן.

עובר לשנת 1981, היה המנוח נאג'י שחאדה אחמד אבו זהרייה (להלן: נאג'י ) בעל הזכויות בחלקה, וזאת הן לפי לוח הזכויות הלא סופי של הכפר בית חנינא באזור; והן לפי לוח הזכויות הלא סופי של בית חנינא החדשה, ברישומי פקיד הסדר הזכויות בישראל. המשיבים טענו, כי ביום 8.6.1979 נכרת הסכם מכר להעברת הזכויות בחלקה בינם לבין נאג'י, אשר נערך בפני נוטריון (להלן: הסכם המכר ). על יסוד הסכם המכר, כך נטען, נרשמו, ביום 27.4.1981, זכויותיהם של המשיבים 2-1 בחלקה, במשרדי קמ"ט רישום המקרקעין שבאזור. עם זאת, המשיבים 2-1 לא פעלו לרישום זכויותיהם בחלקה ברישומי פקיד הסדר הזכויות בישראל, והחלקה נותרה רשומה בלוח הזכויות הלא סופי של פקיד ההסדר, על שמו של נאג'י.

בשנת 1984, הלך נאג'י לבית עולמו. בתו של נאג'י, היא המבקשת בענייננו, ירשה את נכסיו של נאג'י, עם פטירתו. בתקופה האחרונה, ניסתה המבקשת למכור את הזכויות בחלקה, לידי המשיבים 19-17. או-אז, נודע למשיבים 2-1 על כוונתה זו של המבקשת, והם הגישו את התביעה האמורה לבית משפט קמא.

2.

ביום 30.6.2015, לאחר שבחן את הראיות והאזין לטיעוני הצדדים, החליט בית משפט קמא לקבל את תביעתם של המשיבים 2-1.

בית משפט קמא קבע, כי המשיבים 2-1 הוכיחו, במידת ההוכחה הנדרשת, כי הם רכשו את הזכויות בחלקה מידי נאג'י, וכי הם זכאים, כיום, לרישום הזכויות בחלקה על שמם. למסקנה זו, הגיע בית משפט קמא לאחר שמצא כמהימנים את דברי המשיבים 2-1, כמו גם את העדים שהובאו מטעמם. אשר לטענת הנתבעים, בנוגע לסתירות שהתגלו בעדויותיהם של עדי התביעה, נקבע כי אין בסתירות אלה כדי להטיל דופי באמיתות הסכם המכר. זאת, בפרט לאור העובדה שעדויות אלה מתייחסות לאירועים שהתרחשו לפני כ-35 שנים, ואין לצפות מן העדים כי יזכרו לפרטי פרטים את השתלשלות הדברים, לאחר זמן כה רב.

בית משפט קמא תמך מסקנתו זו גם באמצעות ייפוי כוח, אשר הוצג על-ידי המשיבים 2-1 (להלן: ייפוי הכוח ). ייפוי הכוח אותו הציגו המשיבים 2-1, היה ייפוי כוח מקורי החתום על-ידי נאג'י, והוא נתמך באישור נוטריון המאמת את החתימה עליו. על-פי ייפוי הכוח, הקנה נאג'י סמכות למר קוסטנדי (אסכנדר) ח'ליל סלמאן, לרשום את החלקה על שמם של המשיבים 2-1. בית משפט קמא ציין, בקשר זה, כי אישור הנוטריון המאמת את חתימתו של נאג'י, מקים חזקה ראייתית כי נאג'י אכן חתם על ייפוי הכוח.

עוד קבע בית משפט קמא, כי ניתן ללמוד על זכויותיהם של המשיבים 2-1 בחלקה, גם מתעודת רישום בעלותם בחלקה, אשר התקבלה מאת קמ"ט רישום המקרקעין שבאזור. לכך יש להוסיף, לשיטתו של בית משפט קמא, את הפעולות התכנוניות שביצעו המשיבים 2-1 בחלקה, במרוצת השנים מאז שרכשו את החלקה; כמו גם את הכרתם של חלק מקרובי משפחתם של הנתבעים, בדבר זכויותיהם של המשיבים 2-1 בחלקה.

על יסוד האמור לעיל, ומשלא התקבלו טענותיה של המבקשת, ובין היתר, הטענה כי המשיבים 2-1 זייפו את חתימתו של נאג'י; כי בית משפט קמא נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה; וכי התיישנה העילה שבבסיס התביעה, קיבל בית משפט קמא את תביעתם של המשיבים 2-1, נתן פסק דין המצהיר כי הם בעלי הזכויות בחלקה, והוציא צו מניעה האוסר על המבקשת לבצע כל פעולה בחלקה.

הבקשה לעיכוב ביצוע

3.

ביום 20.9.2015, הגישה המבקשת לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד להכרעה בערעור.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ביותר. ראשית לכל, סבורה המבקשת כי סמכותו העניינית של בית משפט קמא לדון בזכויות הנטענות בחלקה, מוטלת בספק, ומכל מקום היא לא התבררה די צורכה.

מעבר לזאת, נטען על-ידי המבקשת כי גם לגופו של עניין קיים סיכוי לא מבוטל שתתקבלנה טענותיה. לגישתה של המבקשת, המקרקעין מושא הסכם המכר הינם מקרקעין שאינם מוסדרים, ומכאן ברורה הסיבה שבעטיה נמנעו המשיבים 2-1 מלעמוד על זכויותיהם הנטענות. כתוצאה מהתנהלותם זו, כך נטען, תביעתם של המשיבים 2-1 התיישנה, ולמצער היא הוגשה תוך שיהוי ניכר. עוד טענה המבקשת, בהקשר זה, כי הימנעותם של המשיבים 2-1 מלרשום את זכויותיהם מהווה מחדל מהותי וחוסר תום-לב. אשר לאותנטיות הסכם המכר, נטען כי המשיבים 2-1 לא הציגו בפני בית משפט קמא מסמכי יסוד מקוריים המאוששים את אמינותו של הסכם זה. המבקשת הוסיפה וטענה, כי היה באפשרותה להציג בפני בית משפט קמא ראיות התומכות בטענתה, לפיה המסמכים שהציגו המשיבים 2-1 אינם אותנטיים, אך בית המשפט סירב להכנתה והגשתה של חוות דעת בעניין זה. נוסף על אלה, לעמדתה של המבקשת, ביטוי נוסף לסיכוייו הטובים של ערעורה בא לידי ביטוי במבנה הסכם המכר ה" מלאכותי " ש" רקחו " המשיבים 2-1. עוד נטען, כי בית משפט קמא יצא מנקודת הנחה מוטעית, לפיה החלקה היתה רשומה באופן כפול בשני המרשמים, טרם כריתת הסכם המכר, בעוד שבפועל, תעודת הרישום שניתנה מאת קמ"ט רישום המקרקעין באזור, מעידה עליה כי מדובר ב" רישום ראשון " של הזכויות במרשם זה. המבקשת הדגישה בנוסף, כי הוצאות המשפט הגבוהות שהושתו עליה (50,000 ₪ לטובת המשיבים 2-1 ואדם נוסף; ו-10,000 ₪ לטובת אוצר המדינה), מצדיקות, כשלעצמן, את קבלת ערעורה. לבסוף, הצביעה המבקשת על קשיים דיוניים כאלה ואחרים, אשר נפלו, לשיטתה, בהליך, ואף מהם ניתן ללמוד על סיכוייו הטובים של ערעורה.

בהתייחס למאזן הנוחות, טענה המבקשת כי מאזן זה נוטה בברור לטובתה. נטען, כי בעקבות פסק הדין, עשויים המשיבים 2-1, כמו גם מר הנרי ח'ליל סלמאן (התובע 3 בתביעה בפני בית משפט קמא, אשר לא צורף כמשיב לערעור בפני בית משפט זה) (להלן: הנרי ) להתקשר, בכל רגע נתון, בעסקה למכירת החלקה לצד שלישי. ביתר שאת אמורים הדברים, כך נטען, לאור קיומם של רוכשים פוטנציאליים שהביעו עניין ברכישת החלקה מידי המשיבים 2-1. מן העבר השני, לעמדתה של המבקשת לא ייגרם למשיבים 2-1 כל נזק אם יעוכב ביצועו של פסק הדין, וזאת ניתן ללמוד גם מהתנהלותם שלהם, ומכך שהם נמנעו, עד לאחרונה, לפעול למימוש זכויותיהם הנטענות.

תגובת המשיבים 2-1

4.

לטענת המשיבים 2-1, אין מקום לעכב את ביצועו של פסק דינו של בית משפט קמא. בפתח הדברים, טענו המשיבים 2-1 כי המבקשת נמנעה מלהגיש, תחילה, בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט קמא, כנדרש בהוראותיהן של תקנות 467 ו-468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), והוראות ההלכה הפסוקה. טענה מקדמית נוספת, אותה העלו המשיבים 2-1, נוגעת לשיהוי שדבק בהגשתה של הבקשה לעיכוב ביצוע. נטען, בהקשר לכך, כי הודעת הערעור הוגשה ביום 20.9.2015, בעוד שהבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, הוגשה אך ורק ביום 1.11.2015. מעבר לזאת, כך לטענת המשיבים 2-1, בהסתמך על פסק דינו של בית משפט קמא, הם השלימו, ביום 6.8.2015, את רישום הזכויות בשמם בלוח הזכויות המתנהל אצל פקיד ההסדר.

אשר לסיכויי הערעור, סבורים המשיבים 2-1 כי מדובר בסיכויים קלושים במיוחד. זאת, בין היתר, כך נטען, לאור העובדה שהמבקשת חוזרת על הטענות שהעלתה בפני בית משפט קמא, ואשר נדחו בכללותן. לשיטתם של המשיבים 2-1, לא נעלמו מעיניו של בית משפט קמא שלל טענותיה של המבקשת בדבר אותנטיות ייפוי הכוח. בית משפט קמא, כך הדגישו המשיבים 2-1, ניהל את ההליך בסבלנות רבה, ואיפשר למבקשת לספק חוות דעת מומחה להוכחת הזיוף הנטען על-ידה, ואולם היא נמנעה מלעשות כן. עוד נטען, בהקשר זה, כי ניתן למצוא חיזוק לטענה זו בכך שהמבקשת לא הגישה לבית משפט זה כל בקשה לצירוף ראיה בשלב הערעור.

דיון והכרעה

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה שלפניי על נספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

6.

כלל הוא, כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי להצדיק, מניה וביה, את עיכובו. הטעם לכך הוא, כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למועד מתן פסק הדין, ואין לדרוש ממנו להמתין לתוצאות הערעור שהוגש נגד פסק הדין. מקורו של כלל זה, הוא בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי (ע"א 7468/15 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' הלוואה וחסכון ירושלים אגודה שיתופית בע"מ (19.11.2015); ע"א 3140/15 ישיר אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לב (8.6.2015); ע"א 6042/15

נעימה נ' מדינת ישראל (17.12.2014)). לצד זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מן הכלל האמור, ולהורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, אם הוכיח המבקש כי סיכויי ערעורו טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, מהבחינה הזאת שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום יתקבל הערעור, הוא יתקל בקושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מוספי (10.6.2015); ע"א 8786/13 ביאלסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי (11.2.2014); ע"א 8898/13 אהרון נ' עובדיה (20.1.2014)).

תנאים אלו הינם תנאים מצטברים, אך נקבע, לא אחת, כי מתקיימת ביניהם " מקבילית כוחות ", כך שככל שסיכויי ערעורו של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014); ע"א 8450/13

שטייסל נ' הכונס הרשמי (12.1.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בראיות נ' ישראלי (4.6.2013)). ראוי להדגיש, כי מבין שני תנאים אלה, הוענק משקל הבכורה לשיקול בדבר מאזן הנוחות (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015); ע"א 6472/14 ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014)).

7.

הערעור מושא הבקשה שלפנינו נסוב סביב בעלות על נכס מקרקעין. כפי שציינתי, לא אחת, בהקשר לכך, החשש הקיים לנזק בלתי הפיך, הטמון בבקשות לעיכוב ביצוע שעניינן נכסי מקרקעין, מתעורר בנסיבות בהן המקרקעין האמורים משמשים למגוריו של המבקש; או כאשר קיימת אפשרות כי המקרקעין יימכרו לצדדים שלישיים, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו (ראו: ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי (13.4.2014); ע"א 1203/14 חוג'יראת נ' חוג'יראת (28.5.2014) ; ע"א

1204/15 איפרגן נ' ז'ררד (26.3.2015) . בנסיבות המקרה שלפניי, והגם, שלטעמי, סיכויי ערעורה של המבקשת אינם מבטיחים במיוחד, סבורני כי יש מקום להורות על מתן סעד זמני, אשר יבטיח כי המשיבים 2-1 והנרי, לא יעשו כל דיספוזיציה בחלקה שנרשמה על שמם, עד להכרעה בערעור. זאת, בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד ערובה מתאימה, להבטחת הנזקים העלולים להיגרם למשיבים 2-1 ולהנרי, כתוצאה מעיכוב האפשרות למכור ו/או להעביר את החלקות לצד ג'.

8.

אשר לתשלום הוצאות המשפט, אזכיר כי בית משפט זה לא ייטה לקבל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי גרידא. ההנחה היא, כי הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו איננו בלתי הפיך, וכי אם יתקבל ערעורו הוא יוכל לקבל את כספו בחזרה (ע"א 3062/14 חן נ' אוזן (30.7.2014); ע"א 249/14

איסמעליזאדה נ' עו"ד קישוני (30.7.2014)). בענייננו, לא הוכיחה המבקשת, באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך מעצם תשלום הוצאות המשפט, ולפיכך, אין בידי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, מטעם זה.

9.

סוף דבר, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות בעיקרה. עם זאת, הנני רואה ליתן סעד זמני, לפיו ימנעו המשיבים 2-1 והנרי מביצוע כל דיספוזיציה במקרקעין מושא בקשה זו, עד להכרעה בערעור דנן, מבלי שקיבלו אישור לכך מאת בית משפט זה.

סעד זה ניתן בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית המשפט, בתוך שלושים ימים, סך של 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית להבטחת נזקי המשיבים 2-1 והנרי.

המזכירות מתבקשת לקבוע דיון בערעור זה, בהקדם.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.