פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2034/17 - ג'
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
הקדש שלמה יעקב מוסאיוף
נ ג ד
המשיבים:
1.
דן גרנות
2. אורי סימון מאסיי
3. מייסי מוסיוף
4. תמר הלר
5. עזבון מסון צביה ז"ל
6. רשם ההקדשות
7. הרב שמואל יצחקי
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 34836-09-13 שניתן ביום
16.1.2017 על ידי כבוד השופטת שירלי רנר
בשם המבקש:
עו"ד איתי ליאון
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד דוד קוגן
בשם המשיב 7:
עו"ד נעמי זמרת
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש' רנר ) בת"א 34836-09-13 מיום 16.1.2017 בגדרו הורה בית המשפט על מחיקת הערת אזהרה בדבר קיומו של הקדש במקרקעין.
1.עסקינן במקרקעין הידועים כחלקה 39 בגוש 30075 בירושלים (להלן: החלקה ). החלקה הייתה בבעלותו של שלמה מוסאיוף (להלן: המנוח ), והועברה במשך השנים לחלק מצאצאיו, המשיבים 6-1, וביניהם המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ), אח ואחות המחזיקים כל אחד בשמינית מהזכויות בחלקה. כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, בשטר הצוואה של המנוח צוין בהתייחס למספר נכסים כי הם הקדש או כי יהיו ווקף. ביום 16.7.2000 אישר בית הדין הרבני האזורי קיומו של הקדש דתי-משפחתי בשם "הקדש שלמה יעקב מוסיוף" על מספר נכסים, ובעקבות בקשת האפוטרופוס על נכסי ההקדש נקבע ביום 29.5.2002 כי החלקה כלולה בנכסיו. בהמשך, נרשמה לגבי החלקה הערת אזהרה בדבר ההקדש על פי צו לניהול ההקדש שניתן ביום 29.8.2002 על ידי בית הדין הרבני.
מכאן תביעתו של המשיב 1 (להלן: המשיב ) אשר הוגשה לבית משפט קמא, ובמסגרתה עתר למתן סעד הצהרתי לביטול ההערה ולהעברת פירות ההקדש שנתקבלו במשך השנים לידי בעלי הזכויות הרשומות.
2.בפסק דין מיום 16.1.2017 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת ההערה נשוא התביעה. נקבע כי החלטת בית הדין מיום 29.5.2002 לא מהווה מעשה בית דין המחייב את המשיב שכן הוא לא היה צד להליך המשפטי וטענותיו לא נשמעו. כן נקבע כי לבית המשפט המחוזי הסמכות לדון בתובענה, שאינה נוגעת לשאלת יצירתו או ניהולו של הקדש אלא להיקף נכסיו, ונדחו טענות הנאמן לעניין השתק ושיהוי. לגופו של עניין נקבע כי לא הובאו ראיות לכך שהצוואה יצרה הקדש לגבי החלקה שבמחלוקת וכי מהתנהלות הגורמים הנוגעים לעניין עולה כי הם לא התייחסו לחלקה כחלק מההקדש. לפיכך, נקבע כי מסתברת יותר המסקנה לפיה החלקה לא הוקדשה במסגרת הצוואה ויש להורות על מחיקת ההערה. נוכח העובדה שהכספים שקיבלו נאמני ההקדש ואשר השבתם התבקשה במסגרת התביעה לא כומתו בכתב התביעה ולא שולמה בגינם אגרה, נמחקה התביעה בכל הנוגע לסעד זה.
3.על פסק הדין הגיש ההקדש באמצעות הנאמן (להלן: המבקש ) ערעור לבית משפט זה וביום 5.4.2017 הוגשה הבקשה שבפניי, במסגרתה התבקש עיכוב מחיקת הערת האזהרה עד להכרעה בערעורים שהוגשו. המשיבים התנגדו לבקשה ורשם ההקדשות ציין בתגובה מטעמו כי הוא אינו מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין.
4.ההלכות בדבר עיכוב ביצוע במקרקעין מוכרות וידועות (ראו, לדוגמא ,
ע"א 5480/16 א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ נ' בן הפנדי בע"מ , פסקה 17 והאסמכתאות שם (25.9.2016); ע"א 6360/15 אבו זהרייה נ' עזבון המנוחה סילביה חליל סלאמן פסקה 8 (30.11.2015); ע"א 105/15 חברת מבני תעשייה בע"מ נ' סבאג פסקה 6 (4.2.2015); ע"א 1755/12 בר שפירא נ' בודה , פסקאות 8-6 והאסמכתאות שם (29.3.2012); ע"א 46/12 ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אדרת , פסקה 19 (5.3.2012)). בנסיבות המקרה דנן, איני רואה להידרש לסיכויי הערעור מן הטעם שיש במאזן הנוחות לבדו כדי להביא לקבלת הבקשה.
5.כפי שהצהירו המשיבים בתגובתם, בכוונתם לפעול לפירוק השותפות בחלקה ולמכירתה לצדדים שלישיים. אם יתקבל ערעורו של המבקש, מכירת החלקה עלולה לאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו ולחזיר את הנכס לרשות ההקדש (ע"א 1204/15 איפרגן נ' ז'ררד (26.3.2015); ע"א 6988/16 מייליק נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (31.10.2016)). המשיבים מצידם לא הצביעו על נזק בלתי הפיך אם ימנעו בשלב זה ממכירת המקרקעין, וככל שיתגבשו הנזקים המתוארים בתגובתם ניתן יהיה לשפותם בפיצוי כספי. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.
6.נוכח האמור, ניתן בזה צו האוסר על מחיקת הערת האזהרה בדבר קיומו של הקדש במקרקעין מושא פסק הדין, וככל שזו נמחקה כפי שנטען על ידי המשיבים, ניתן צו האוסר לבצע כל דיספוזיציה בנכס וממילא אוסר על רישום הערות אזהרה לטובת צדדים שלישיים.
להבטחת הנזקים העלולים להיגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב האפשרות לבצע דיספוזיציה בנכס, יפקיד המבקש ערבות בנקאית או מזומן בסך 50,000 ₪, וזאת בנוסף לסכום שהופקד על פי החלטתי מיום 5.4.2017. הסכום האמור יופקד עד ליום 10.7.2017 שאם לא כן, יפקע הצו.
לאור התוצאה אליה הגעתי , אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו
באייר התשע"ז (22.5.2017).
ש
ו פ ט