ע"א 7955/16 דוב כהן חללה נ. גלבוע עמי

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, אשר הגיש המבקש על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' פלינר ), מיום 17.7.2016, בפש"ר 40919-06-11.

תמצית הרקע העובדתי והחלטתו של בית משפט קמא

2.

בין המשיבים 1 ו-3, שהינם ילדיה של המנוחה, לבין המבקש, אשר היה נשוי למנוחה עד לפטירתה, התגלע סכסוך ירושה בנוגע לחלוקת הזכויות בהתאם לצוואתה של המנוחה. ביום 11.2.2016, נערך בבית משפט קמא דיון במסגרת הליך פשיטת רגל שנפתח נגד המשיב 1 (להלן: תיק הפש"ר ), במהלכו הושגו הסכמות בין הצדדים בעניין חלוקת הזכויות בעיזבון המנוחה. הסכמות אלה נגעו לזכויות בכספים אשר מצויים בחשבונות בנק, וכן לזכויות בשתי דירות בעיר בת ים, האחת ברח' בן גוריון 65/3, הידועה כתת חלקה 18 בחלקה 81 בגוש 7143, והשנייה ברח' כ"ט בנובמבר, הידועה כתת חלקה 8 בחלקה 2 בגוש 1778 (להלן: הדירות ). כעבור מספר ימים, הגישו המשיבים 1 ו-3 לבית משפט קמא בקשות לביטול ההסכמות הנוגעות למכר הדירות, בטענה כי הסכמות אלו מבוססות על מידע מטעה שנמסר להם ביחס לשווי הדירות. בהחלטתו מיום 12.4.2016, הציע בית משפט קמא לצדדים להגיע להסכמות חדשות, וקבע כי ככל שלא יושגו הסכמות חדשות, על הנאמן בתיק הפש"ר, הוא המשיב 2 בבקשה דנן, " לקדם בקשות ומימושים שיובילו לסילוק 100% מהחובות " של המשיב 1, ולסגירת תיק הפש"ר. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, בה החליט בית משפט זה לדון כבערעור, ולהחזיר את התיק לבית משפט קמא, על מנת שיבהיר את החלטתו (רע"א 3997/16, מפי השופט נ' הנדל ).

3.

בהחלטה מיום 17.7.2016, הבהיר בית משפט קמא כי כוונתו הייתה לקבל את בקשות המשיבים 1 ו-3, " לפיהם לא ניתן לכפות את ההסכמה שגובשה בפרוטוקול הדיון מיום 11.2.2016 בנוגע לדירות, כל זאת כאשר התעוררה מחלוקת לגבי שווין". עוד הבהיר בית משפט קמא, כי מכירת הדירות לא אושרה על ידו, וכי המתווה, שעליו הוסכם בדיון, היה כפוף לגיבוש הסכמים בין הצדדים. בהקשר זה, הפנה בית משפט קמא להחלטתו מיום 11.2.2016, בה צוין כי " נרשם המתווה המוסכם על ידי החייב", וכי "לאחר שייחתמו ההסכמים, הם יובאו לאישור בית משפט זה".

4.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, בטענה כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים, והעלה השגות נוספות סביב ביטול ההסכם. בית משפט זה לא ראה מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא וליתן רשות, בציינו כי " יש להניח ששונה הייתה התוצאה לו היה מדובר בביטול הסכם פשרה סופי שקיבל תוקף של פסק דין – אולם אלו אינן הנסיבות בענייננו " (רע"א 6004/16, מפי השופט נ' הנדל ). בהתאם לכך, בוטלו צווי המניעה הזמניים שהוארכו על ידי בית משפט זה.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

5.

המבקש, שאינו משלים עם החלטתו של בית משפט קמא, מיום 17.7.2016, עליה הוגשה כאמור בקשת רשות ערעור שנדחתה על ידי בית משפט זה, " מבקש לממש את זכותו שבדין להגשת ערעור " על אותה החלטה (ע"א 7955/16). בד בבד עם הגשת הודעת הערעור, הוגשה בקשה זו למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה בדירות עד להכרעה בערעור שהוגש כאמור (להלן: צו המניעה ). יצוין, כי ביום 9.11.2016, הגיש המשיב 2 בקשה לסילוק על הסף של הערעור, אשר טרם נדונה והוכרעה.

6.

לטענת המבקש, סיכויי קבלת ערעורו גבוהים, שכן " הטענות בערעור נסובות סביב סוגיות משפטיות, להבדיל מהכרעות עובדתיות, ומשכך אין מניעה כי בית המשפט שלערעור יתערב בהן ". בהקשר זה, נטען כי שגה בית משפט קמא, שעה שהתעלם מכך " שבבסיס בקשת המשיבים עומדת 'טעות בכדאיות העסקה' שהוחרגה מהעילות לביטול הסכם ", ונימק את החלטתו " בטענה שלא נטענה על ידי הצדדים ", לפיה " אישורו של בית המשפט יהווה תנאי מתלה להסכמות שהושגו ". אשר למאזן הנוחות, סבור המבקש כי זה נוטה לטובתו, שכן ככל שהבקשה לצו המניעה תידחה, כך ש" לא יעוכבו הליכי המימוש ", ובסופו של יום ערעורו יתקבל, עלול המבקש " לעמוד מול שוקת שבורה והמצב יהיה כבר בלתי הפיך " .

תגובת המשיבים לבקשה

7.

המשיב 1 מתנגד לבקשה למתן צו המניעה הזמני, בהדגישו כי " בערעור זה שב המבקש ומעלה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מתאריך 17.7.2016, את אותן טענות ממש אשר אותן הוא העלה כנגד ההחלטה האמורה כבר בבר"ע 6004/16, ואשר נדחו כולן על ידי בית משפט נכבד זה ". מטעם זה, מתנגד אף המשיב 3 לבקשה. לגופו של עניין, טען המשיב 1, כי צו המניעה המבוקש נועד לעכב את מכירת זכויותיו בדירה, אשר ירש מאמו המנוחה, ובכך " לשלם לנושיו את מלוא חובם ", ולאפשר לו " לבנות את חייו ", תוך תשלום מזונות עבור ילדיו, הזקוקים להם " בצורה נואשת ". עוד נטען על ידי המשיב 1, כי קבלת הבקשה לצו המניעה תסב לו " פגיעה קשה ביותר ", שכן " קיים צד ג' המעוניין לרכוש את זכויותיו " לפחות באחת מהדירות, " על פי שווין האמיתי ", כאשר " עיכוב הליכי המכירה גורם בדרך הטבע לצד שלישי זה מחשבות שניות בעניין ".

8.

המשיב 2, הוא הנאמן, מתנגד אף הוא לבקשה למתן צו מניעה, בציינו כי " על מנת למנוע נזק לקופת פשיטת הרגל, התבקש מימוש זכויות החייב [המשיב 1] בנכס בו איננו מתגורר המבקש, אלא נכס פנוי [...] ברחוב כ"ט בנובמבר בבת ים ". בהקשר זה, טען המשיב 2, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו של המבקש, שכן " ממילא לאחר קבלת חוו"ד שמאי ובמסגרת מכירת הזכויות בנכס האמור, יתאפשר למבקש להציע הצעתו לרכישת חלקו של החייב בנכס ", ואילו " באשר לנכס בו מתגורר המבקש, אין הח"מ מתכוון לפעול למימוש נכס זה בשלב זה, משניתן תחילה לפעול למימוש נכס פנוי, כאמור וככל הנראה להביא לסיום הליך פשיטת הרגל בדרך זו ".

9.

המשיב 4, הוא כונס הנכסים הרשמי, הצטרף לנימוקיו של המשיב 2, ולטעמו יש לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני, שכן " די, לכאורה, במימוש חלקו של החייב [המשיב 1] באחד מנכסי המקרקעין, בנוסף לכספים, על מנת שיהא בקופת פשיטת הרגל די כספים לצורך סיום ההליך, וזאת מבלי להידרש לכלל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ".

דיון והכרעה

10.

לאחר בחינת הבקשה, תגובות המשיבים וצרופותיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן סעד זמני להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

11.

ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. בית המשפט שלערעור רשאי להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, וכן על מתן סעד זמני בנוגע לפסק הדין, " למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו " (תקנות 466 ו-467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). כאמור, מחויב מבקש הסעד הזמני להצביע על שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור שהגיש להתקבל הינם גבוהים, והשני, כי מאזן הנוחות, המתמקד בעיקרו בהשוואת הנזקים שייגרמו לצדדים ככל שלא יינתן הסעד הזמני, נוטה בבירור לטובתו, עד כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך כתוצאה מאי-מתן הסעד הזמני (ע"א 7424/15 חליליה נ' בנאת

(30.11.2015); ע"א 1204/15 איפרגן נ' ז'ררד

(26.3.2015); ע"א 5286/12

שרותים לנגב חברה לשירותים ואחזקות נ' אונטריו קנדה

(30.8.2012) ).

12.

תנאים אלו הינם תנאים מצטברים, ברם מתקיימת ביניהם " מקבילית כוחות ", כך שככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת " מאזן הנוחות ", ולהיפך (ע"א 5242/16 שטרק נ' סונינו (16.11.2016); ע"א 5135/16 גאנם נ' עזבון המנוח חמוד אסעד (3.11.2016); ע"א 1334/16 הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' ש.ש. אשקלון יזמות ופיתוח בע"מ (14.3.2016)). ואולם, ראוי להדגיש כי מבין שני תנאים אלה, משקל הבכורה הוענק לשיקול בדבר מאזן הנוחות (ע"א 4946/16 סעד נ' פקיד

שומה אשקלון

(12.9.2016); ע"א 6360/15 אבו זהרייה נ' עזבון המנוחה סילביה חליל סלאמן (30.11.2015); ע"א 8691/13 ברגר נ' יניב (19.1.2014)).

13.

בענייננו, החשש המרכזי, אותו העלה המבקש במסגרת בקשתו למתן סעד זמני, הינו כי המשיבים יפעלו למכירת המקרקעין נשוא הדירות לצדדים שלישיים, טרם שיוכרע הערעור, דבר שייצור מצב בלתי הפיך, אשר יסכל מראש את תוצאות הערעור, ככל שיתקבל.

14.

כפי שציינתי, בהקשר זה, בע"א 7424/15

חליליה נ' בנאת (30.11.2015), " החשש מפני מכירתם של מקרקעין לצדדים שלישיים, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור, עשוי להטות את הכף לטובת עיכוב ביצועו של פסק-דין ".

יחד עם זאת, הדגשתי כי " החשש לנזק בלתי הפיך בבקשות לעיכוב ביצוע, שעניינן נכסי מקרקעין, אשר אינם משמשים למגורי המבקש, אינו עולה באופן אוטומאטי, וקיומו של חשש מעין זה ייקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה "

(שם, בפסקה 11).

15.

בנידון דידן, הבהירו המשיבים 2 ו-4, כי הנכס אשר מימושו מתבקש במסגרת הליך פשיטת הרגל, הינו נכס פנוי, ולא הדירה בה מתגורר המבקש. כמו כן, הובהר בתגובותיהם, כי מימושו של הנכס הפנוי צפוי להביא לסיום הליך פשיטת הרגל נגד המשיב 1. בנסיבות אלו, סבורני כי מכירתו של הנכס הפנוי לצד שלישי לא תגרום למבקש נזק בלתי הפיך, אלא נזק כספי בלבד, עליו ניתן יהיה לפצות ככל שהערעור יתקבל (ראו: ע"א 2870/16 דרעי נ' וואנס (31.5.2016); ע"א 8249/11 חודאדדי נ' רבי שמעון (26.1.2012); ע"א 7798/10 גל נ' גולן (7.11.2010)). ואולם, לטעמי, לא כך הם פני הדברים בנוגע לנכס בו מתגורר המבקש, ברח' בן גוריון 65/3 בבת ים, לגביו דומה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. הימנעות ממתן צו המניעה בנוגע לדירת מגוריו של המבקש, עלולה להסב לו נזק חמור מזה העלול להיגרם למשיבים, ככל שיינתן הסעד האמור. זאת, שכן דחיית הבקשה למתן צו המניעה, מתוך הנחה כי במידה שהערעור יתקבל המבקש יפוצה בשווי המקרקעין ברח' בן גוריון, אינה מאפשרת את השבת המצב לקדמותו, שכן המבקש יוכל לקבל את ערכם בלבד. על כך יש להוסיף, כי, ממילא, אין בכוונת המשיבים לפעול למימוש המקרקעין בחלקה זו, כך שלא ייגרם להם כל נזק עקב מתן צו מניעה זמני לגביהם.

16.

לפיכך, ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, הנני מוצא מקום להורות על מתן סעד זמני, אשר יבטיח כי המשיבים לא יעשו כל דיספוזיציה במקרקעין בדירת המגורים ברח' בן גוריון 65/3 בבת ים, עד להכרעה בערעור.

17.

סיכומם של דברים – דין הבקשה למתן סעד זמני להתקבל באופן חלקי, במובן זה שניתן בזאת סעד זמני, לפיו ימנעו המשיבים מביצוע כל שינויים במקרקעין ברח' בן גוריון 65/3 בבת ים, הידועים כתת חלקה 18 בחלקה 81 בגוש 7143, ומהעברת הזכויות בנכס לצד ג' בדרך של מכירתו, או בכל דרך אחרת, עד להכרעה בערעור דנן, מבלי שקיבלו אישור לכך מאת בית משפט זה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.