בש"א 6095/17 יוגב חלפון נ. שמן משאבי גז ונפט בע"מ

המבקש עותר בבקשה שלפניי למתן ארכה להגשת ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.10.2016 אשר ניתנה במסגרת הליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הוגשה על ידי המבקש, ובהחלטה האמורה התקבלה בקשת האישור אך בית המשפט הורה כי אין למנות את המבקש ואת עורכת הדין בתיה חלפון, אשר באמצעותם הוגשה בקשת האישור, כבאי-הכוח המייצגים (כך שהמבקש נותר תובע ייצוגי בלבד).

הבקשה הוגשה כתשעה חודשים לאחר מתן ההחלטה. בפרק הזמן שחלף לא שקט המבקש על שמריו והוא עשה כל שלאל ידו לביטול ההחלטה. תחילה השיג הוא (עם עורכת הדין בתיה חלפון) על ההחלטה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור (רע"א 9169/16). בית המשפט קיבל את בקשת רשות הערעור ודן בה כבערעור, ואת הערעור קיבל בחלקו (פסק דין מיום 26.3.2016, כב' השופטת א' חיות), בקובעו כי אין להתערב בהחלטה שלא למנות את המבקש ואת עורכת הדין חלפון כבאי כוחה של הקבוצה המיוצגת, אך הורה על ביטול מינויים של עורכי הדין שמונו בידי בית המשפט המחוזי ועל עריכת הליך מתאים לבחירת עורך דין מייצג. המבקש מיאן להשלים עם החלטה זו והגיש בעקבותיה שורה של בקשות והליכים בנסיון לבטלה, אך הליכים אלו נדחו כולם (ראו הפירוט בפסק הדין מיום 4.7.2017 בבג"ץ 4844/17). והנה, כעת עותר המבקש לכך שתינתן לו ארכה להגשת הליך ערעורי נוסף על אותה ההחלטה ממש.

לבקשתו זו אין כל מקום להיעתר.

כעולה מן המתואר המבקש כבר הגיש הליך ערעורי על ההחלטה מיום 26.10.2016, והוא מעוניין כעת "לתקוף" אותה בדרך ערעורית אחרת. ואולם, הלכה היא כי "אין אדם יכול לערער שתי פעמים על אותו פסק-דין" (המ' 8/63 ח.ל.פ.א. בע"מ נ' פרסום אפרוני בע"מ , פ"ד יז 961, 964 (1963); בש"ם 1893/03 צינור דרום 82 תעשיות בע"מ נ' ראש עיריית עכו , פ"ד נז(3) 123 (2003); בש"א 10350/01 מור נ' פלסטין פלנטיישנס בע"מ , פסקה 7 (10.9.2002)). לפיכך, משהשיג המבקש על ההחלטה מיום 26.10.2016 בדרך של בקשת רשות ערעור, וזו התבררה והוכרעה בפסק דין, אין הוא רשאי לשוב ולהשיג עליה בדרך של הגשת ערעור בזכות.

המבקש טוען (בהודעת הערעור שהגשתה מתבקשת) כי לכתחילה נתונה היתה לו זכות ערעור על ההחלטה וכי היה על בית המשפט לשנות את סיווגה של בקשת רשות הערעור שהגיש בשעתו לערעור בזכות. אולם המבקש הוא זה שבחר להגיש בקשת רשות ערעור, ובית המשפט דן בבקשתו והכריע בה. בכך הגיעה הבחינה הערעורית ביחס להחלטה לכלל סיום והמבקש מיצה את האפשרות להשיג עליה (ראו: ע"א 7955/16 חללה נ' גלבוע (15.12.2016)).

עוד אוסיף כי בבקשה מובלעת הטענה כאילו אין מדובר בהליך המוגש פעמיים בידי אותו בעל דין שכן ההליך האחד (ואלו שבאו בעקבותיו) הוגש בכובעו כעורך הדין המייצג ואילו את ההליך הנוכחי מבקש הוא להגיש בכובעו כתובע ייצוגי. ובלשונו: "התובע המתין לסיום מאבקו של עורך דינו ... ולאחר שבג"ץ דחה את עתירתו של העו"ד ומוצו כל ההליכים שעמדו לרשותו של העו"ד לא נותר בידי התובע לפנות בערעור...". ובהודעת הערעור שהגשתה מתבקשת ציין "התובע המייצג המתין עד למיצוי כל זכויותיו של עורך דינו, תוך שהוא מאמין בצדקת דרכו של עורך דינו". לא ניתן לקבל הפרדה מלאכותית זו. בהליך הערעורי שהגיש עורך הדין חלפון היה עליו להעלות את מלוא טענותיו והשגותיו כלפי ההחלטה, בשני "הכובעים" בהם שימש, ואין כל מקום לאפשר לו להשיג עליה שוב. בבחינת למעלה מן הנדרש אוסיף כי גם לשיטת המבקש, כאילו מדובר בשני בעלי דין שונים, איני סבורה כי נסיבות העניין מגבשות "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה ממושכת כמבוקש.

מטעמים אלו

הבקשה נדחית (וממילא אין מקום לקבל לרישום גם את הבקשות המצורפות להליך הערעורי שהגשתו התבקשה). משלא נדרשה תגובה אין צו להוצאות.