פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
7955/16 - ג'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המערער:
דוב כהן חללה
נ ג ד
המשיבים:
1.
גלבוע עמי
2. רן מסיקה - עו"ד
3. יעקב גלבוע
4. כונס נכסים הרשמי
בקשה מטעם המשיב 2 לסילוק הערעור על הסף
פסק-דין
1. לפניי בקשת המשיב 2 (להלן:
הנאמן
), אשר הוגשה על דעתם של
יתר המשיבים, לסילוק הערעור שבכותרת על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין. המערער
מתנגד לבקשה.
2.
הרקע
העובדתי הדרוש לעניין תואר במסגרת החלטתו של כב' השופט א' שהם מיום 21.11.2016
המכריעה בבקשת המערער למתן סעד זמני, ואסתפק בציון עיקרי הדברים.
בת זוגו של המערער ואימם
של המשיבים 1 ו-3 (יחד להלן:
המשיבים
)
הלכה לעולמה, ובין הצדדים התגלעה מחלוקת ביחס לאופן חלוקת הזכויות בעיזבון. ביום
11.2.2016 התקיים דיון במסגרת הליך פשיטת רגל בעניינו של המשיב 1, ובמהלכו הגיעו
הצדדים להסכמות מסוימות באשר לחלוקת הזכויות. זמן קצר לאחר מכן הגישו המשיבים לבית
המשפט של פשיטת רגל בקשה לביטולן של חלק מן ההסכמות האמורות. בהחלטת בית המשפט
מיום 12.4.2016 הוצע לצדדים להגיע להסכמות חדשות בעניין תוך שנקבע, בין היתר, כי
"במקרה שלא יגיעו הצדדים להבנות, על הנאמן לקדם בקשות ומימושים שיובילו
לסילוק 100% מהחובות בתיק זה וסגירת תיק הפש"ר...". המערער הגיש לבית
משפט זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה. ביום 23.6.2016 קיבל כב' השופט נ' הנדל את
הבקשה, דן בה כבערעור וקיבל אותו "במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט קמא על
מנת שיבהיר את החלטתו בדבר בקשת היורשים [המשיבים - ג'ל'] לבטל את המתווה כפי
שהוסכם" (רע"א 3997/16).
בעקבות האמור, ביום
17.7.2016 נתן בית המשפט של פשיטת רגל החלטה
משלימה, בגדרה הבהיר כי כוונתו הייתה לקבל את טענותיהם של המשיבים ולא לכפות עליהם את ההסכמות אותן ביקשו לבטל (להלן: ההחלטה ). המערער הגיש בקשת רשות ערעור גם על החלטה זו (רע"א 6004/16). ביום 28.9.2016 דן כב' השופט נ' הנדל בבקשת רשות הערעור ודחה אותה. המערער לא השלים עם התוצאה האמורה, וביום 13.10.2016 הגיש את הערעור שלפניי המופנה אף הוא כנגד ההחלטה.
3.בבקשת הסילוק טוען הנאמן, כי משניתנה הכרעה סופית בגדר הליך ערעורי קודם אשר הופנה כנגד ההחלטה, שוב אין המערער רשאי להגיש הליך ערעורי נוסף על אותה החלטה. המערער, מצדו, טוען כי דחיית בקשת רשות הערעור על ההחלטה אינה חוסמת את האפשרות להשיג עליה פעם נוספת במסגרת הערעור דנן. לעניין זה מדגיש המערער, כי ההחלטה מהווה "פסק דין" הנתון לערעור בזכות.
4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הסילוק להתקבל.
5.המערער בחר להשיג על ההחלטה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. בכך גילה דעתו כי לשיטתו שלו מדובר ב"החלטה אחרת" ( לעניין אופן ההשגה על החלטות הניתנות במסגרת הליכי פשיטת רגל ראו למשל, ע"א 7829/04
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) , פיסקה 9 והאסמכתאות הנזכרות שם (13.7.2008); ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), עמ' 40-38). ואכן, בית משפט זה דן בבקשת רשות הערעור והכריע בה. בכך הגיעה הבחינה הערעורית ביחס להחלטה לכלל סיום. המערער אינו רשאי לחזור בו עתה מן הדרך הדיונית אותה נקט ולהגיש השגה ערעורית נוספת - הפעם בזכות - על אותה החלטה שיפוטית ממש, לאחר שהשגה ערעורית קודמת מטעמו הוכרעה באופן שאינו משביע את רצונו. ובמילים אחרות: בעל דין אינו רשאי לערער פעמיים על אותה החלטה (ראו והשוו, בש"ם 1893/03 צינור דרום 82 תעשיות בע"מ נ' ראש עיריית עכו , פ"ד נז(3) 123 (2003); בש"פ 430/15 ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב נ' אבני
(9.2.2015)). הדברים נכונים אפילו הייתי מניח כי לכתחילה היה על המערער להגיש ערעור בזכות על ההחלטה, ולא בקשת רשות ערעור (ואיני מביע עמדה בשאלה זו).
6.לשיטת המערער, עומדת לו אפשרות לערער על ההחלטה מכוח הוראת תקנה 411 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). בכך נתפס המערער לכלל טעות.
בהתאם להוראת תקנה 411 לתקנות כפי שפורשה בפסיקה, בעל דין רשאי לערער, במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, גם על החלטת ביניים ("החלטה אחרת") שניתנה בגדר ההליך וזאת אף אם בקשת רשות ערעור על אותה החלטת ביניים נדחתה קודם לכן לגופה (למשל, רע"א 5834/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' חאדר , פ"ד נח (1) 854 (2003);
רע"א 4036/14 מסעודין נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב , פיסקה 17 (29.12.2014). עוד ראו, ג' שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער (ב'גלגול שני') - דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט
ל(1) 71 (2006)). ודוק: הוראת תקנה 411 מאפשרת לכלול השגה נוספת על "החלטה אחרת" במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי בהליך, אשר ההחלטה נבלעת בו. אין בהוראה כדי לאפשר הגשת ערעור בזכות על "החלטה אחרת" כאשר זו אינה נבלעת בפסק דין מאוחר יותר. אמנם, כפי שצוין לעיל המערער טוען כי ההחלטה מהווה "פסק דין" ולא "החלטה אחרת". ואולם ממה נפשך: ככל שיש ממש בטענה זו, הרי שהוראת תקנה 411 האמורה כלל אינה חלה על העניין והיה על המערער להגיש ערעור בזכות לכתחילה חלף הגשת בקשת רשות הערעור. כך או אחרת, משבקשת רשות הערעור נדונה והוכרעה אין המבקש יכול לחזור בו מעמדתו לעניין הסיווג ולטעון עתה כי עומדת לו זכות ערעור על ההחלטה.
7.נוכח האמור לעיל, מורה אני על סילוקו של הערעור. המערער יישא בהוצאות הנאמן בסך 5,000 ש"ח.
ניתן היום, ט"ו
בכסלו התשע"ז (15.12.2016).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם