רע"א 6004/16 דוב כהן חללה נ. גלבוע עמי

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פש"ר 40919-06-11, כבוד השופטת ח' פלינר ), במסגרתה הובהרה החלטה קודמת של אותו מותב. נקבע, כי מתווה שגובש בין הצדדים וקיבל תוקף של החלטה, עודנו היה כפוף לגיבוש הסכמים ולאישורם על ידי בית המשפט – ומכאן שלא ניתן לכפות את קיומו על משיבים 1 ו-3.

1.ברקע, סכסוך ירושה בין המשיבים 1 ו-3, הם ילדיה של המנוחה, לבין המבקש, שהיה נשוי למנוחה, בעניין חלוקת הזכויות בעיזבונה בהתאם לצוואתה. במסגרת הליך פשיטת רגל שנפתח למשיב 1, התקיים דיון במעמד כל הצדדים בבית המשפט קמא. במסגרת אותו דיון, אגב להליך פשיטת הרגל, הושגו הסכמות בין הצדדים בעניין חלוקת הזכויות בעיזבון המנוחה. הסכמות אלה נגעו לזכויות בכספים המצויים בחשבונות בנק ולזכויות בדירות – והן נרשמו בהחלטת בית המשפט, שאף הורה על מתן צווים להעברת כספים מחשבונות הבנק.

בחלוף מספר ימים, המשיבים 1 ו-3 הגישו לבית המשפט קמא בקשות לביטול ההסכמות ככל שהן נוגעות למכר הדירות, שכן לטענתם אלה ניתנו על סמך מידע מטעה שנמסר להם ביחס לשוויין. בהחלטתו, הציע בית המשפט המחוזי לצדדים להגיע להסכמות חדשות, וקבע כי ככל שלא יעשו כן, על הנאמן יהיה לקדם בקשות ומימושים לסילוק החובות בתיק הפש"ר.

על ההחלטה האמורה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שבה החלטתי לדון כבערעור (רע"א 3997/16, החלטה מיום 23.6.2016). הוריתי להחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת שיבהיר את החלטתו, אשר למעשה נעדרה הכרעה ברורה בסוגית ביטול המתווה שהוסכם.

בהחלטה נוספת, היא מושא בקשת רשות ערעור זו, בית המשפט קמא הבהיר כי כוונתו הייתה לקבל את בקשות המשיבים 1 ו-3 – ולא לכפות את קיומו של הסכם. הנימוק המרכזי עליו ביסס בית המשפט קמא את החלטתו הוא כי מכר הדירות לא אושר על ידו, וכי המתווה שעליו הוסכם בדיון היה כפוף לגיבוש הסכמים בין הצדדים ולהבאתם לאישור בית המשפט.

במסגרת בקשת רשות הערעור שבפניי טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי בין הצדדים לא נכרת הסכם מחייב, ומעלה טענות נוספות ביחס לאופן שבו בוטל ההסכם.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהחלטת בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי –אשר הוא הוא שניסח את מתווה ההסכמות לאחר ששמע את עמדות הצדדים בדיון – הבהיר כי בכוונת מכוון קבע בהחלטתו כי "הצדדים יפעלו לניסוח הסכמים על-פי המתווה שסוכם לעיל", וכי "לאחר שייחתמו ההסכמים, הם יובאו לאישור בית משפט זה". משעה שבית המשפט היושב בדין הבהיר כי לא אישר את מכר הדירות במתווה – אינני רואה בנסיבות העניין מקום להתערב במסקנה זו כערכאת ערעור ברשות. אכן, יש להניח ששונה הייתה התוצאה לו היה מדובר בביטול הסכם פשרה סופי שקיבל תוקף של פסק דין – אולם אלו אינן הנסיבות בענייננו.

לצד האמור, יש לתת את הדעת על טענת המבקש לפיה בהתאם למתווה האמור ולצווים שניתנו במסגרתו כבר הועברו כספים מחשבונות הבנק הן לידי למשיב 1, הוא החייב בהליך פשיטת הרגל, אך גם למשיב 3. בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו לעניין זה, והסביר כי החלק במתווה הנוגע לחלוקת הכספים בחשבונות הבנק עומד בעינו - באשר ממילא לא היה מקום להמתין עם חלוקת הכספים במסגרת הליך פשיטת הרגל של משיב 1 עד לסיום המחלוקות בין הצדדים. בהתייחס להעברת הכספים למשיב 3, העיר בית המשפט המחוזי כי ככל שיתנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה בנוגע ליתר הנכסים, שמורה למבקש הרשות לדרוש החזר במסגרתו. לנוכח זאת, ובשים לב להבהרות בית המשפט קמא בעניין זה, ועל אף שיקולים מעשיים שעשויים לתמוך בשני הצדדים, לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו.

3.סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ועל רקע נימוקיי, אין צו להוצאות. בהתאם, הנני מורה על ביטול צווי המניעה הזמניים, שהוארכו על ידי בית משפט זה.