ע"א 8200/16 מוסך אליק ובניו נ. הכשרה חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ), בת"א 1567-05-13, מיום 14.7.2016, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

Law

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.בבעלות המבקשים 2 ו-3 מוסך בשם " מוסך אליק ובניו " המצוי בשכונת תלפיות בירושלים (להלן: המבקש 1 או מוסך אליק ). סמוך למוסך אליק מצוי מוסך נוסף בשם מרכז הרדיאטור " (להלן: מוסך מרכז הרדיאטור ). הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: המשיבה ) הינה חברת הביטוח אשר מבטחת את מוסך מרכז הרדיאטור.

3.ביום 13.11.2011, פרצה שריפה אשר פגעה, בין היתר, במוסך מרכז הרדיאטור. בעקבות השריפה נאלצה המשיבה לשפות את מרכז הרדיאטור, בגין נזקי השריפה.

4.בחודש מאי 2013, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה כספית נגד המבקשים, לתשלום סכום של 2,664,463 ₪, בטענה כי בשל רשלנותם של המבקשים, או מי מטעמם, פרצה השריפה במוסך אליק, ומשם, דרך פתח ארובת אוורור שבקיר, התפשטה למוסך מרכז הרדיאטור. מנגד, טענו המבקשים, כי אין כל בסיס לתביעה, שכן, לשיטתם, השריפה פרצה במוסך מרכז הרדיאטור, וממנו הגיעה אל המוסך שבבעלותם. לחלופין נטען על-ידי המבקשים, כי גם אם יוכח שהשריפה פרצה במוסך אליק, הרי שיש לייחס למוסך מרכז הרדיאטור הסתכנות מרצון, ואשם תורם נכבד ביותר, שכן בעלי מוסך מרכז הרדיאטור בנו מחסן פח על גג המוסך, במרחק קצר מקיר מוסך אליק, ואגב בניית המחסן חתכו את ארובת האוורור שבקיר.

5.ביום 14.7.2016, ניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפניי.

במסגרת פסק דינו, נדרש בית משפט קמא לשאלה היכן פרצה השריפה? האם במוסך אליק או במחסן הפח שעל גג מוסך מרכז הרדיאטור? לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות, לרבות חוות-דעת המומחים אשר הוגשו מטעם הצדדים, חוות-דעתו של חוקר השרפות מטעם רשות הכבאות, ועדויותיהם בבית המשפט – הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי " מקור האש היה במוסך אליק ". נקבע, בהקשר לכך, כי:

"הראיות שוללות את האפשרות לפיה פרצה האש במרכז הרדיאטור והתפשטה משם, בדרך לא דרך, אל תוך מוסך אליק. על אחת כמה וכמה שקשה להלום טענה זו עם העובדה שמכל העדויות עולה כי בעת שהגיעו כוחות הכיבוי למקום (ואף קודם לכן, כעולה מעדויות בעלי מרכז הפלסטיק) כבר נצפתה אש בוערת על הגג בין שני בתי העסק. מעדויות מומחי הנתבעים עולה לכאורה שהיה צורך בדליקה משמעותית במחסן קודם שיכולה היתה האש למצוא דרכה אל מוסך אליק. מאחר והאש לא הובחנה לראשונה מכיוון רחוב חרשי הברזל, אלא דווקא ברחוב בעלי המלאכה, נראה שסדר האירועים המוצע על ידי הנתבעים אינו הולם את התפתחות האירוע. כאשר לכך מיתוספות הסוגיות בעניין כיוון הרוח ובנוגע לסימני הבעירה בסביבת פתח ארובת האוורור, יחד עם יתר הראיות שצוינו לעיל, הכף נוטה בבירור לכיוון הקביעה לפיה התפשטה האש ממוסך אליק למרכז הרדיאטור".

בהתייחסו לסוגיית האחריות, ובהתבסס על הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], קבע בית משפט קמא, כי האחריות לנזקי השריפה מוטלת על המבקשים 2 ו-3 בהיותם מחזיקים במקרקעין מהם פרצה השריפה. מעבר לנדרש, הבהיר בית משפט קמא, כי " היה מקום לקבוע את אחריות הנתבעים אף על יסוד הקביעה שעלה בידי התובעת להוכיח את התקיימות יסודותיה של עוולת הרשלנות...אין מחלוקת שלאחר כיבוי השריפה נמצאו בדלי סיגריות רבים ברצפה הצפה של חדר הצביעה. בדלים מעין אלה הם המקור הסביר ביותר לפריצת הדליקה ". אשר לחלוקת האחריות, נקבע, כי האחריות מוטלת הן על מנהלי המוסך והן על בעלי מבנה המוסך, ומשכך יש להטיל את האחריות על המבקשים 2 ו-3 ביחד ולחוד.

בהמשך, דחה בית משפט קמא את הטענות שהועלו על-ידי המבקשים הנוגעות לניתוק הקשר הסיבתי, והסתכנות מרצון שיש לייחס למוסך הרדיאטור. לעומת זאת, טענת המבקשים בדבר אשם תורם של מוסך מרכז הרדיאטור – התקבלה על-ידי בית משפט קמא, ונקבע, כי יש לזקוף לחובת מוסך מרכז הרדיאטור אשם תורם בשיעור של 40%.

בהינתן האמור לעיל, קיבל בית משפט קמא את התובענה, וקבע כי על המבקשים 2 ו-3 לשלם למשיבה 60% מהסכומים בהם נשאה (2,597,426 ₪ בערכים נומינאליים), תוך חיובם בתשלום הוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 80,000₪.

הבקשה לעיכוב ביצוע

6.ביום 26.10.2016, הגיש המבקשים ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא לבית משפט זה, בגדרו, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, המונחת לפניי.

לא למותר הוא לציין, כי ביום 29.11.2016, הגישה המשיבה ערעור שכנגד, המופנה נגד קביעתו של בית משפט קמא באשר לשיעור האשם התורם שנזקף לחובתה, ונגד סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד.

7.לטענת המבקשים 2 ו-3, מאזן הנוחות נוטה, באופן מובהק לטובת המבקשים " במובן שקיים חשש ממשי וכבד כי ביצוע פסק הדין באופן מידי יגרום למבקשים לנזק בלתי הפיך ולשווא ", שכן הם יאלצו למכור את המוסך שהינו מקור פרנסתם היחיד, ולהישאר ללא כל מקור פרנסה. עוד הדגישו המבקשים 2 ו-3, בהקשר לכך, כי יישום פסק דינו של בית המשפט המחוזי יגרור אחריו הליכים של חדלות פירעון, במהלכם עשויים המבקשים להיות מוכרזים כפושטי רגל – דבר שיש בו כדי לפגוע במוניטין ובשמם הטוב של המבקשים. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, סבורים המבקשים כי סיכויים אלו גבוהים, משום שלדידם, בית משפט קמא שגה, בין היתר, הן בשאלת האחריות לגרימת השריפה, והן בשאלת שיעור הנזק.

תגובת המשיבה

8.בפתח תגובתה, ציינה המשיבה, כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה " בידיים לא נקיות ", שכן " קיים חשש, למעלה מסביר, כי המבקשים פועלים במרץ להברחת כל נכסיהם, כפי שפעלו, לא אחת, בעבר ". לתמיכה בטענה זו, הפנתה המשיבה להחלטת בית המשפט המחוזי, מיום 4.9.2014, בבקשה לביטול עיקולים זמניים שהוטלו על נכסי המבקשים, במסגרתה נקבע, כי " המבקשים פעלו באופן מובהק ביותר להברחת נכסיהם... ". לגופו של עניין, נטען על-ידי המשיבה, כי הבקשה לעיכוב ביצוע אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לעיכוב ביצוע פסק דין, ודינה להידחות. בהתייחס למאזן הנוחות, טענה המשיבה, כי זולת טענות בעלמא, המבקשים לא הוכיחו " בראיות טובות ואיכותיות ", כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עלולה לגרום להם לנזק בלתי הפיך . מעבר לכך, סבורה המשיבה, כי הסיכויים שערעורם של המבקשים יתקבל על-ידי בית משפט זה הינם קלושים. זאת שכן, טענותיהם של המבקשים בערעור מתעמתות עם קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שנעשו על-ידי בית משפט קמא, בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

דיון והכרעה

9 . לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה וצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב להידחות.

10 . נקבע, לא אחת, בבית משפט זה כי לבעל דין, אשר זכה במשפטו, מוקנית הזכות להנות מתוצאות פסק הדין, בסמוך למועד בו ניתן, ומבלי שייאלץ להמתין להכרעה בערעור, שהגיש הצד שכנגד על פסק הדין. מקורה של הלכה זו הוא בתקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (ראו: ע"א 3140/15 ישיר אי.דיי.איי חברה לביטוח בע"מ נ' מאור משה לב ואח' ( 08/06/2015);

ע"א 6042/14 נעימה נ' מדינת ישראל

(17.12.2014); ע"א 2947/14

מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014)). )). יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, בעקבות הגשת ערעור עליו, אם הוכיח מבקש הסעד, שני תנאים אלו: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' בועז מוספי (10.6.2015); ע"א 8786/13

ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי

(11.2.2014);

ע"א 8898/13

אהרון נ' עובדיה

(20.1.2014)).

11.שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ" מקבילית הכוחות ". היינו, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך ( ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמ י (12.1.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי

(4.6.2013) ). עוד יש להדגיש, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ

(13.1.2015); ע"א 6472/14

ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014 )).

12.באשר לדרישת מאזן הנוחות, השתרש במקומותינו הכלל, לפיו אין מעכבים את ביצועו של פסק דין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, כבענייננו, מן הטעם כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו, איננו בלתי הפיך ( ע"א 3062/14

חן נ' אוזן (30.7.2014); ע"א 249/14

איסמעילזאדה נ' עו"ד קישוני ( 9.4.2014) ).

בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה, אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו של המבקש (ע"א 6961/14

עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ

(19.11.2014); ע"א 7145/14

פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ (12.11.2014)).

13.ומן הכלל אל הפרט. אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר, כי לא השתכנעתי כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המבקשים. דומה, כי המבקשים לא עמדו בנטל להציג תשתית ראייתית הולמות לתמיכה בטענתם, כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה ובסופו של יום יתקבל ערעורם, ייגרם להם נזק בלתי הפיך. אמנם, אין מחלוקת, כי דחיית הבקשה תכביד על המבקש ים מבחינה כלכלית,

ואף ייתכן שינקטו נגדם הליכי גביה, באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. ואולם, כבר נקבע, לא אחת, כי נקיטת הליכי גביה של חוב אינה מסבה נזק בלתי הפיך לאדם שנגדו מתנהלים ההליכים, או במילים אחרות, אין בנקיטת הליכי גביה של החוב על-ידי המשיבה כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקשים 2 ו-3 ( ע"א 5864/14

זועבי נ' הכונס הרשמי (29.9.2014); ע"א 836/14

מזרחי נ' כונס הנכסים רשמי (11.3.2014); ע"א 3981/12

לויצדק נ' רן מסיקה המנהל המיוחד (23.7.2012)). יתרה מכך, בהינתן העובדה כי, בנידון דידן, המשיבה הינה חברת ביטוח יציבה במשק הישראלי, אין כל חשש, כי ככל שבסופו של יום ערעורם של המבקשים יתקבל, הם לא יצליחו לגבות את כספם בחזרה מן המשיבה. לאור האמור לעיל, מסקנתי היא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים.

14.מאחר שמאזן הנוחות מורה על דחיית הבקשה, איני מוצא מקום לחוות את דעתי בקשר לסיכויי הערעור , שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט קמא.

15.סיכומו של דבר – דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה, במסגרת בקשה זו, בסכום של 1,500 ₪.