ע"א 9890/17 עו"ד אביעד ויסולי נ. אלרן (ד.ד.) השקעות בעמ

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיא ח' ברנר ) בפר"ק 15656-07-14

מיום 26.11.2017 (להלן: ההחלטה או החלטת בית המשפט המחוזי ) , במסגרתה אושרה בקשתו של המשיב 3 להתקשר בהסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה ) עם חברת פ.י.ב.י . אחזקות בע"מ (להלן: פ.י.ב.י . )

בקשר לתביעה שנדונה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 53487-04-15, להלן: תביעת

פ.י.ב.י . ).

רקע

1.

חברת אלרן (ד.ד) תשתיות בע"מ (להלן: חברת הבת ), היא חברת בת של חברת אלרן (ד.ד) השקעות בע"מ (בפירוק ובכינוס נכסים) (להלן: חברת האם ) . ביום 4.8.2011 מכרה פ.י.ב.י . את כל מניותיה בחברת הבת, שהיוו 32.08% מסך המניות בה, לחברת האם (להלן: הסכם פ.י.ב.י . ) , אשר עובר לאותה עסקה החזיקה ב-45.42% ממניות חברת הבת. למן החתימה על הסכם פ.י.ב.י . ועד היום מחזיקה חברת האם ב-77.5% ממניות חברת הבת. יתר האחזקות בחברת הבת הן כדלקמן:

18.75% מהמניות מוחזקות על ידי חברת דור אלון טכנולוגיות בע"מ ו-3.75% מהמניות מוחזקות על ידי רו"ח רונן בראל (בנאמנות) (להלן יחד: בעלי מניות המיעוט ) .

2.

ביום 14.8.2014 ניתן צו לכינוס נכסים זמני בחברת האם כתוצאה מאי-פריעת התחייבויותיה למחזיקי אגרות החוב (סדרה ג') מטעמה (להלן: מחזיקי האג"ח ) . הצו ניתן לבקשת המשיבה 2, חברת הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (להלן: חברת הרמטיק ) , מתוקף תפקידה כנאמן למחזיקי האג"ח . ביום 24.12.2014 ניתן כנגד חברת האם גם צו פירוק. ככונס נכסים זמני של חברת האם מונה תחילה עו"ד ויסולי

(להלן: המבקש ), המחזיק ב-25.08% מאגרות החוב של חברת האם . בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.11.2016 הועבר המבקש מתפקידו זה ותחתיו מונה המשיב 3 ככונס הנכסים (להלן: כונס הנכסים ). ביום 6.11.2017 הפך מינויו של כונס הנכסים לקבוע.

3.

ביני לביני, ביום 30.4.2015 הגישה פ.י.ב.י . תביעה על סך 1,099,340 ש"ח נגד חברת הבת, בגין הפרה נטענת של הסכם פ.י.ב.י . מיום 4.8.2011. במסגרת התביעה נטען, בין היתר, כי כחלק מהסכם פ.י.ב.י . התחייבה חברת הבת להעביר ל פ.י.ב.י . 9.624% מכל סכום שיתקבל כתוצאה ממכירת זכויותיה בתחנת כוח בצפון הארץ (להלן: תחנת הכוח ), ואולם לטענתה אחוזים כאמור לא הועברו, חרף העובדה שתשלומים לטובת חברת הבת בוצעו כבר עם מכירת זכויותיה בתחנת הכוח. במסגרת התביעה גובש הסכם פשרה בין חברת הבת לבין פ.י.ב.י .,

לפיו לשם הבאת ההליך לסיומו תשלם חברת הבת לפ.י.ב.י . סך של 350,000 ש"ח וכן תחויב בתשלום מותנה עתידי בשיעור של 2% מכל תקבול עתידי שצפוי להתקבל מהשלמת עסקת מכירת הזכויות בתחנת הכוח. עוד הובהר בהסכם הפשרה כי הצדדים רואים את מניות השליטה בחברת הבת כנכס מנכסיה של חברת האם, ולכן כונס הנכסים של חברת האם – המתפקד גם כאורגן בחברת הבת – הוא שהתקשר בהסכם הפשרה בשם חברת הבת. בהתאם לכך, ביום 18.7.2017 נערכה אסיפה של מחזיקי האג"ח של חברת האם, במסגרתה הועלתה להצבעה הצעת הסכם הפשרה לצורך אישורה. הצעת הסכם הפשרה לא זכתה לרוב של 75% בקרב מחזיקי האג"ח שהשתתפו בהצבעה, כפי שנדרש לשם אישור ההסכם בהתאם למנגנון הקבוע בשטר הנאמנות עליו חתמה חברת האם. ויובהר כי המבקש, המחזיק כאמור ב-25.08% מהאג"ח בחברת האם, הוא המחזיק מבין מחזיקי האג"ח שהתנגד להסכם הפשרה בהצבעת האסיפה. על כן, בהחלטת האסיפה נדחתה הצעת הסכם הפשרה.

4.

חרף החלטת אסיפת מחזיקי האג"ח

בעניין, ביום 4.8.2017 הגיש כונס הנכסים בקשה לבית המשפט המחוזי לאישור הסכם הפשרה. במסגרת הבקשה טען כונס הנכסים, בין היתר, כי לאחר בחינת מכלול הסיכונים והסיכויים, נמצא כי תהיה זו החלטה סבירה מצד חברת הבת להתקשר בהסכם הפשרה עם פ.י.ב.י .. כן נטען כי אין בהסכמת הנושים מחזיקי האג"ח כדי להוות תנאי לאישורו של הסכם הפשרה וכי בית המשפט יימנע בדרך כלל מהתערבות בשיקול הדעת המוקנה לבעל תפקיד בהליך חדלות פירעון. המבקש התנגד לבקשה וטען כי מעמדו של כונס הנכסים הוא כשל מנהל החב חובת נאמנות לבעלי המניות, ובמקרה דנן מחזיקי האג"ח של חברת האם כמוהם כבעלי מניותיה של חברת הבת. לפיכך, לשיטת המבקש, משהחליטו מחזיקי האג"ח של חברת האם כי אינם מאשרים את הסכם הפשרה, הרי שאין לאפשר לכונס הנכסים לחתום על הסכם הפשרה בניגוד לרצונם. בהחלטה מיום 26.11.2017, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפניי, אישר בית המשפט המחוזי את בקשת כונס הנכסים לחתום על הסכם הפשרה, כפי שיפורט להלן.

5.

בפתח הדברים דן בית המשפט המחוזי בשאלת הסמכות של כונס הנכסים ושל בית המשפט של הכינוס וקבע כי אין חולק שחברת הבת היא חברה סולבנטית, אלא שבהיעדר ניהול מטעם חברת האם, אין לה אורגן עצמאי שינהל את ענייניה. משכך, הסמכות שניתנה לכונס הנכסים של חברת האם לתפוס את מניותיה של חברת הבת, מחייבת לאפשר לו לנהל את הנכס המשועבד, הוא חברת הבת עצמה. בהתאם נקבע כי הואיל והמנהל בפועל של חברת הבת הוא בעל תפקיד בחברת האם, שסמכותו מוענקת לו מטעם בית המשפט של הכינוס, הרי שמחויב הוא בפנייה לאותו בית משפט לצורך קבלת הוראות בכל הקשור לניהול הנכסים המשועבדים עליהם הופקד, לרבות חברת הבת.

6.

בדונו בבקשה לגופה קבע בית המשפט המחוזי כי לא הובאו טעמים כבדי משקל המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של כונס הנכסים, אשר מנהל בפועל את ענייניה של חברת הבת, לרבות מגעי הפשרה מול פ.י.ב.י ., מבלי שחרג ממתחם הסבירות. כן נקבע כי הגם שכונס נכסים מתמנה לפי בקשת נושה מובטח, מרגע מינויו הוא חדל מלשמש סוכנו של הנושה ותחת זאת פועל כ"קצין בית המשפט". כך, נכסים שבהם מחזיק כונס הנכסים במסגרת מילוי תפקידו הם נכסים שהוא מחזיק בהם מטעם בית המשפט ולא מטעם הנושה המובטח, ובידי בית המשפט ההחלטה הסופית כיצד לנהוג בנכסים אלו. לפיכך, נקבע, אין בעובדה שהסכם הפשרה זכה לתמיכה של פחות מ-75% ממחזיקי האג"ח של חברת האם כדי לכבול את ידיו של כונס הנכסים, אשר שואב את סמכותו מבית המשפט של הכינוס ולא מאסיפת מחזיקי האג"ח . אשר על כן, נוכח הכלל שלפיו אין להתערב בשיקול דעתו של בעל התפקיד אלא במקרים חריגים, ולאחר שמצא כי המקרה דנן אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לאשר את בקשתו של כונס הנכסים לחתום על הסכם הפשרה. עוד אישר בית המשפט המחוזי את שכר טרחתו של כונס הנכסים בגין ניהול תביעת פ.י.ב.י ., בסך של 22,500 ש"ח, משמצא שמדובר בשכר סביר בנסיבות העניין.

7.

ביום 27.11.2017 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, לנוכח כוונתו להגיש ערעור כנגדה. הבקשה אושרה וניתן צו המעכב את ביצוע ההחלטה עד ליום 12.12.2017. בהמשך הוארך עיכוב הביצוע עד ליום 19.12.2017, הוא היום בו הוגשה הבקשה שלפניי, לצד הודעת ערעור על ההחלטה. בו ביום הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע הסכם הפשרה שאושר במסגרת ההחלטה.

טענות הצדדים

8.

בבקשה דנא מתבקש עיכוב ביצועה של ההחלטה עד להכרעה בערעור. כלשונו של המבקש, סיכויי הערעור בלתי מבוטלים. זאת, מכיוון שלטענתו החלטת בית המשפט המחוזי חסרת תקדים בכל הנוגע להתערבות מצד בתי המשפט בהסדרי פשרה ובכדאיותם הכלכלית. כן נטען כי ההחלטה חסרת תקדים גם באשר להתערבות כונס נכסים המנהל תאגיד שאינו חדל פירעון, כאשר זו נעשית כנגד רצון רוב בעלי המניות באותו תאגיד. אשר למאזן הנוחות, המבקש סבור כי הכף נוטה לטובתו מהטעם שביצוע ההחלטה ומימוש הסדר הפשרה יביאו למצב בלתי הפיך אשר ייתר את הערעור. מנגד, לטענת המבקש, אין בעיכוב ביצוע ההחלטה כדי לפגוע או להשית עלויות כלשהן על מי מבעלי הדין. אדרבה, לדידו, כל בעלי הדין עשויים רק לצאת נשכרים ככל שיתקבל הערעור, ולפיכך אין כל סיבה שלא לקבל את הבקשה או לחייבו בהפקדת ערבות כלשהי בגינה.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לשיטת כונס הנכסים, יש לדחות את הבקשה ולהורות על ביטול הצו הארעי מיום 19.12.2017. כטענה מקדמית נטען כי המבקש לא צרף כמשיבים להליך דנן את בעלי מניות המיעוט בחברת הבת. זאת, אף על פי שאלה צורפו כמשיבים במסגרת הבקשה לאישור הסכם הפשרה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, וחרף כך שכל הכרעה בבקשה תשפיע על סכומים שלהם יהיו זכאים בעלי מניות המיעוט. לשיטת כונס הנכסים, דין הבקשה להידחות על הסף מטעם זה כשלעצמו. בנוסף נטען כי מאחורי הבקשה עומד ניסיון חסר תום לב מצד המבקש לעכב ולסרבל את הליך הכינוס, וכי אף מטעם זה דין הבקשה להידחות. לגופו של עניין, לטענת כונס הנכסים, הבקשה אינה מגלה טעם ממשי לעיכוב ביצוע ההחלטה ואינה מצביעה על נזק בלתי הפיך שייגרם ככל שההחלטה תקוים. הואיל ואישורו של הסכם הפשרה יביא אך לתשלום כספי מצד חברת הבת לטובת פ.י.ב.י ., נטען כי המדובר למעשה בהחלטה כספית גרידא. לטענת כונס הנכסים, אין חשש ממשי כי לא יהא בידי פ.י.ב.י . להשיב את הסכום ששולם לה ועל כן לא יהיה כל קושי בהשבת המצב לקדמותו ככל שערעורו של המבקש יתקבל. זאת, בשים לב לכך שסך נכסיה נכון ליום 30.9.2017 מסתכם ב-129.9 מיליון ש"ח ולכך שבמהלך תשעת החודשים הראשונים של שנת 2017 רשמה רווח נקי של 249 מיליון ש"ח. מנגד, נטען, הבקשה מתעלמת מהנזק שעלול להיגרם לחברת הבת – וכפועל יוצא גם לחברת האם – ככל שעיכובו של הסכם הפשרה יביא לביטולו מצדה של פ.י.ב.י ., שהרי במקרה זה חברת הבת תוצב בפני סיכון לחיוב כספי בסכום גבוה משמעותית מזה שעליו הוסכם בהסדר הפשרה. מטעמים אלה, נטען, מאזן הנוחות נוטה כנגד קבלת הבקשה.

9.

אשר לסיכויי הערעור, לטענת כונס הנכסים המדובר בסיכויים אפסיים. חרף ניסיונו של המבקש להציג את ההחלטה כ"תקדימית", לשיטת כונס הנכסים בית המשפט המחוזי למעשה אימץ בהחלטתו את ההלכה המוכרת לפיה התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתו של בעל תפקיד בניהול נכסי החברה תהא בנסיבות חריגות בלבד, במקרים שבהם בעל התפקיד הפעיל שיקול דעת באורח בלתי סביר או כשהפר את חובות תום הלב וההגינות שבהן הוא חב. בעניין שבנדון, נטען, פועלו של כונס הנכסים בגיבוש הסכם הפשרה מגלם יתרונות ותועלת כספית הן לחברת הבת והן לנושי חברת האם, ולפיכך אין לראות בו חריגה כלשהי ממתחם הסבירות. בנוסף, לשיטת כונס הנכסים, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי הסכמת הנושים מחזיקי האג"ח בחברת האם אינה מהווה תנאי לאישורו של הסכם הפשרה, ואף מטעם זה נעדר הערעור סיכויים ממשיים.

10.

חברת הרמטיק , סומכת ידיה על תגובת כונס הנכסים לבקשה. כן מבקשת חברת הרמטיק להדגיש את הנתון שהובא במסגרת תגובת כונס הנכסים כי על פי תוצאות אסיפת מחזיקי האג"ח

מיום 18.7.2017, רוב מחזיקי האג"ח הביעו את עמדתם התומכת באישור הסכם הפשרה, הגם שעמדה זו לא קיבלה את הרוב הנדרש לקבלת ההחלטה.

11.

המשיב 4 (להלן: הכנ"ר ) טוען אף הוא כי יש לדחות את הבקשה, כאשר גם לדידו עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי. משכך חלה, לטענתו, ההלכה לפיה במסגרת ערעור על פסק דין כספי לא תורה ערכאת הערעור על עיכוב ביצועו אלא במקרים חריגים. מכיוון שלא נטען או הוכח שחוסנה הכלכלי של חברת פ.י.ב.י . מוטל בספק, טוען הכנ"ר , לא ניתן לומר שהתקיים החריג האמור במקרה דנן. אשר לסיכויי הערעור, הכנ"ר סומך ידיו על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה שיקול הדעת בבחינת טובתה של החברה שבכינוס מסור בראש ובראשונה לבית המשפט, שאיננו כבול לרצונם של הנושים המובטחים או לרוב הנדרש לפי שטר הנאמנות.

דיון והכרעה

12.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

13.

כלל הוא שהזוכה בתביעתו זכאי ליהנות מפירות זכייתו ולכן הגשת ערעור לא תביא, כשלעצמה, לעיכוב ביצועו של פסק הדין מושא הערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ); ע"א 3391/15 גיא נ' פריימן

(1.7.2015); ע"א 4502/17 אביגור יזמות ופיתוח נדל"ן בע"מ נ' בוגנים ( 3.10.2017 )). עיכוב ביצועם של פסק דין או של החלטה הוא בבחינת החריג לכלל, והוא מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי ערעור טובים ונטייה של מאזן הנוחות לטובת המבקש (ע"א 9320/16 פלוני נ' רשות מקרקעי ישראל (2.1.2017); ע"א 9494/16 עבדאל מונעם נ' נשר ( 26.9.2017 )). המדובר בתנאים מצטברים, אך מתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות", לפיו ככל שמאזן הנוחות נוטה באופן משמעותי יותר לטובת המבקש, כך נטל השכנוע בדבר סיכויי הערעור פוחת, ולהיפך . עם זאת, השיקול בדבר מאזן הנוחות הוא המכריע מבין השניים (ע"א 620/16 רשות מקרקעי ישראל נ' מזרחי (27.3.2016); ע"א 2777/17 מוחמד נ' מרעי (23.05.2017)).

14.

כן נקבע בפסיקתנו כי כאשר עסקינן בפסק דין או בהחלטה שעניינם בחיוב כספי, ככלל, לא יינתן צו לעיכוב ביצוע מאחר שההנחה היא שאין בדחיית הבקשה משום גרימת נזק בלתי הפיך למבקש (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1157 (מהדורה אחת עשרה, תשע"ג-2013); ע"א 9895/16 קידר נ' קידר (02.02.2017); ע"א 2043/17 מעוז נסיעות בע"מ נ' יו.בי.אמ . טרוול בע"מ ( 9.4.2017 )). לפיכך, פסק דין שעניינו סעד כספי יעוכב רק במקרים החריגים שבהם הוכיח המבקש, בהתבסס על תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו לגבות בחזרה את כספו במידה שערעורו יתקבל (ע"א 8200/16 מוסך אליק ובניו נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ( 12.1.2017 ); ע"א 10069/16 חברת החניון המרכזי בבת-ים בע"מ נ' אשורי ( 16.2.2017 )).

15.

בענייננו, טענת המבקש לפיה ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי ייצור מצב בלתי הפיך נטענה בעלמא ומבלי לפרט כלל ועיקר במה דברים אמורים. המבקש לא עמד בנטל, אפוא, להוכיח כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, ייגרם לו נזק בלתי הפיך במובן זה שלא ניתן יהיה לגבות בחזרה את הכספים שיועברו לפ.י.ב.י . במסגרת הסכם הפשרה. כפי שעולה מהנתונים שהביא כונס הנכסים בתגובתו, על פניו אין חשש ממשי כי לא יהא בידי פ.י.ב.י . להשיב את הסכום שעתיד להיות משולם לה , ככל שתידרש לכך. לפיכך, איני רואה לחרוג במקרה דנן מהכלל שהובא לעיל לעניין עיכוב ביצוע של החלטה שעניינה בחיוב כספי.

16.

בנסיבות העניין, ומאחר שמאזן הנוחות נוטה בבירור כנגד המבקש, די בכך כדי לדחות את הבקשה, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור (השוו, ע"א 2105/17 אריגים תוצרת ארצנו בע"מ נ' פינס ( 19.6.2017 ); ע"א 9320/16

פלוני נ' רשות מקרקעי ישראל (2.1.2017)).

17.

בשולי הדברים ייאמר כי נראה שיש ממש בטענה לפיה המבקש לא צרף את בעלי מניות המיעוט בחברת הבת – אשר היו צד לבקשה מושא החלטת בית המשפט המחוזי בענייננו – כבעלי דין בבקשה דנא כמו גם בהודעת הערעור מטעמו, וזאת בניגוד לתקנה 424 לתקנות.

18.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 19.12.2017 מבוטל בזאת.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1 ו-3 בסך 5,000 ש"ח, בהוצאות המשיבה 2 בסך 5,000 ש"ח ובהוצאות המשיב 4 בסך 5,000 ש"ח.