ע"א 3198/19 פורר רחל נ. ד"ר רונלד פורר

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי ) בפש"ר 67538-12-18 מיום 21.2.2019 ומיום 2.4.2019, בגדרן הורה בית המשפט על מינוי מנהל לעיזבון בפשיטת רגל, וזאת חלף המבקש, אשר מכהן כעת כמנהל זמני לעיזבון.

2.

עובדות המקרה מפורטות בהחלטתו של השופט ד' מינץ בבע"ם 3204/19 (23.5.2019). בתמצית, בין המשיב 1 (להלן: המשיב ) לבין אביו המנוח התנהלו הליכי בוררות שבמהלכם נפטר האב, והמבקש מונה כמנהל זמני לעיזבונו. בפסק הבוררות נקבע כי על האב המנוח לשלם למשיב סך של כ-6 מליון דולר בצירוף ריבית והצמדה. חרף התנגדותו של המבקש, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי פסק הבוררות אכיף; ערעור שהגיש המבקש על כך נדחה ביום 1.4.2019, ובקשת רשות ערעור על כך נדחתה אף היא בבע"ם 3204/19.

במקביל, הגיש המשיב בקשה לניהול עיזבונו של המנוח לפי דיני פשיטת הרגל. בבקשתו ציין המשיב כי למיטב ידיעתו הוא הנושה היחיד של העיזבון, ולמצער הנושה המרכזי שלו, וטען כי נכסיו של המנוח הוברחו לאורך השנים. עוד טען המשיב

כי המבקש הודה, במסגרת ההליך לאכיפת פסק הבוררות, כי הנכס העיקרי שברשות העיזבון (מניות של חברה שבבעלותה מקרקעין בתל אביב) אינו מספיק לשם פירעון חובותיו כלפי המשיב. המבקש התנגד לבקשה, הכחיש כי הוברחו נכסים כלשהם, והכחיש שנתן הודאה כלשהי בנוגע לנכסי העיזבון. המבקש טען כי כל שציין במסגרת ההליך לאכיפת פסק הבוררות, הוא כי המניות שברשות העיזבון "מייצגות איזה נכס מקרקעין שעדיין לא בשל", וכי מכך אין להסיק מסקנות בנוגע לחדלות הפירעון של העיזבון.

דיון בבקשה התקיים ביום 21.2.2019, ובמהלכו נחקר המבקש על אודות נכסי העיזבון. בתשובה לשאלה אם הנכס העיקרי שברשות העיזבון "אין בו כדי שווי של 7 מליון דולר ", השיב המבקש: "אינני יודע את ערכו אבל אני לא חושב שהוא שווה 7 מליון ₪ " (בעמ' 8-7 לפרוטוקול; ההדגשות הוספו – י"ע). בסיום הדיון קבע בית המשפט כי:

"מנהל [ה]עיזבון נחקר היום על ידי ב"כ [המשיב –י"ע] ולא יכול היה לתת תשובה האם בידי העיזבון יש רכוש בשווי כזה או אחר.

מבחינת בית המשפט מדובר בעיזבון שלא מסוגל להצהיר האם יש בידיו נכסים בשווי כלשהו ועל כן מדובר בעיזבון שלא יכול לפרוע את חובותיו. [...]

ככל שהערעור [על אכיפת פסק הבוררות – י"ע] יידחה יינתן צו למינוי מנהל עיזבון בפשיטת רגל ולאחר שהכנ"ר יציע שלושה מועמדים. [...]".

3.

משנדחה הערעור על אכיפת פסק הבוררות, הורה בית המשפט קמא ביום 2.4.2019 על מינוי מנהל לעיזבון בפשיטת רגל – ומכאן הערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה. נכון להיום, קבוע הדיון בערעור ליום 4.5.2020.

הבקשה שלפניי, לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט קמא, הוגשה ביום 4.6.2019, וזאת לאחר שבית המשפט קמא נעתר באופן חלקי לבקשתו של המבקש, והורה ביום 25.5.2019 על עיכוב ביצוע ארעי של החלטותיו; בהחלטתי מיום 4.6.2019 הארכתי את תוקפו של עיכוב הביצוע הארעי עד למתן החלטה אחרת.

4.

בבקשתו טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו, מכיוון שאם ימונה מנהל חדש לעיזבון "בעל התפקיד שימונה לא יפעל לבירור הערעור דנא – שכן קבלת ערעור המבקש פירושה ביטול מינויו של בעל התפקיד", ומכך נובע "סיכול ערעור העיזבון דנא (שהוגש באמצעות המבקש – מנהלו הזמני), והלכה למעשה תיחסם זכות העיזבון לגישה לערכאות". במילים אחרות, המבקש סבר כי יש לעיזבון אינטרס שלא להיות מנוהל כפושט רגל, וכי ניתן לעמוד על אינטרס זה רק אם המבקש עצמו ינהל את הליכי הערעור בשם העיזבון.

המבקש הוסיף כי לא ייגרם למשיב כל נזק מעיכוב ביצוע החלפת מנהל העיזבון, מכיוון שניהול העיזבון מתבצע תחת פיקוחו של בית המשפט לענייני משפחה, ומכיוון שהמבקש אף מתחייב כי "לא תבוצע כל דיספוזיציה בנכסי העיזבון". המבקש הוסיף כי הוא מוכן להתחייב למכירת נכסי העיזבון ולהחזקתם "בפיקדון מתאים לטובת נושי העיזבון", על מנת להזים כל חשש להברחת נכסים. עוד טען המבקש כי סיכויי ערעורו טובים, בין היתר מפני שהקביעה לפיה העיזבון פושט רגל ניתנה "ללא כל ביסוס עובדתי", ומכיוון שהיה מקום לבחון אם ניהול העיזבון בפשיטת רגל יועיל באופן כלשהו לנושים.

5.

הן המשיב

והן הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר ) הגישו התנגדויות לבקשה, וציינו כי החלטתו של בית המשפט קמא לנהל את העיזבון כפושט רגל מבוססת בעיקרה על הכרעות עובדתיות, בהן לא נוטה ערכאת הערעור להתערב. עוד ציינו המשיב והכנ"ר כי בין המבקש לבין משפחת המנוח ישנה היכרות מוקדמת: הכנ"ר הדגיש כי המבקש מונה כמנהל העיזבון לבקשת יורשת המנוח, וכי נסיבות העניין מעלות חשד לניגוד עניינים מטעמו של המבקש. המשיב הוסיף כי המבקש "ידוע כמי שליווה את המנוח במשך שנים ארוכות והינו בעל קשרי ידידות למנוח ולבני משפחתו", ואף היה "עד הגנה מרכזי" מטעמו של המנוח בבוררות.

באשר לסיכויי הערעור ומאזן הנוחות, הדגיש הכנ"ר כי המבקש הודה שהנכס העיקרי שבבעלות העיזבון ככל הנראה אינו שווה 7 מליון ₪, בעוד החוב כלפי המשיב 1 עולה על 7 מליון דולר. עוד נטען כי ממילא יהא צורך לממש את הנכס שבבעלות העיזבון, ולכן המבקש והעיזבון אינם צפויים להיפגע מניהול העיזבון כפושט רגל. מנגד, למשיב עלול להיגרם נזק בשל כל עיכוב בפדיון החוב או בבירור הטענות בדבר הברחת נכסים. המשיב הוסיף וטען כי אין חשש לסיכול הערעור, שכן היורשת תוכל להמשיך ולנהלו.

6.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, הגשת ערעור אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצוע ההחלטה או פסק הדין מושא הערעור. לצורך כך יש לבחון הן את מאזן הנוחות והן את סיכויי הערעור, אך השיקול המכריע מבין השניים הוא מאזן הנוחות (ע"א 4113/17 אנטואן שוקחה ובניו בע"מ נ' בני ג'ורג' שוקחה בע"מ , בפסקה 4 והאסמכתאות שם (8.6.2017); ע"א 9890/17 ויסולי נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ , בפסקה 13 והאסמכתאות שם (10.1.2018)). בענייננו, איני רואה להידרש לסיכויי הערעור, מאחר שלא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי נכסי העיזבון הם בעלי ערך מיוחד שיש בו כדי להצדיק את הותרת ניהולם בידי המבקש. עוד לא הוכח כי בהכרח ייגרם לעיזבון נזק מניהולו כפושט רגל עד להכרעה בערעור.

בכל הנוגע להמשך דרכו של הערעור, חזקה כי מנהל העיזבון שימונה ינהל את הערעור באופן המיטיב עם העיזבון, אף אם יתברר למנהל כי העיזבון אכן אינו פושט רגל. הגשת הערעור דכאן או המשך הייצוג בערעור דכאן, אינה מותנית בכך שהמבקש יישאר בתפקידו כמנהל עזבון, והדרך פתוחה בפני יורשתו של המנוח. כך, ככל שיורשת המנוח מתנגדת לניהול העיזבון כפושט רגל, ביכולתה להעלות טענותיה בעצמה באפיקים המתאימים, גם ללא תיווכו של המבקש (השוו:

ע"א 6653/14 עזבון המנוח מריאן ז"ל נ' עו"ד וייל, מנהלת עזבון (18.2.2015); רע"א 3587/06 עז' המנוח ירדני ז"ל נ' בן-צור (14.5.2008)).

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

צו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 4.6.2019 – בטל.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪ למשיב ולכונ"ר כל אחד (סה"כ – 8,000 ₪).