ע"א 4727-23 ע"א 4727-23

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט העמית י' בן-חמו) בפש"ר 11065-04-17 מיום 11.5.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לסעד הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית מזכויות בעלה בדירת מגוריהם, עד להכרעה בערעור.

1.המבקשת היא אשתו של המשיב 1, השניים נישאו בשנת 1989. למשיב 1 שני אחים – המשיב 2 והמשיב 4 ­– ולשלושתם יחד רשומות הערות אזהרה על חלק מחלקה 6 בגוש 15575 באדמות הכפר מג'אר, עליו בנוי מבנה המשמש כמבנה מגורים (להלן: הנכס), כך שלכל אחד מהאחים זכות של 1/3 בלתי מסוים בנכס. דירת המגורים של המבקשת והמשיב 1 נמצאת בנכס.

נגד המשיב 1, המשיב 2 והמשיבה 3 מתנהלים הליכי פשיטת רגל (פש"ר 35074-06-18, פש"ר 11065-04-17 ופש"ר 49041-07-17 בהתאמה). במסגרת הליכי הפש"ר, ביום 28.4.2021, ניתנה החלטה המורה על פירוק השיתוף בנכס באמצעות פרסומו למכירה לכל המרבה במחיר.

2.המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה להצהיר עליה כבעלת מחצית מזכויות בעלה בנכס. בהחלטתו מיום 11.5.2023 קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא יכולה לטעון למתן סעד הצהרתי מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון) שעה שנישואיה עודם בהרמוניה ובשיתוף פעולה הדדי, לא פקעו וככל הנראה גם לא יפקעו, ולהתעלם מחובות בעלה שגם לגביהם נעשית התחשבנות במסגרת חוק יחסי ממון. משכך, דחה בית המשפט את בקשת המבקשת והורה לנאמנים בהליכי הפש"ר לממש את הנכס.

3.על החלטת בית משפט קמא הגישה המבקשת ערעור, ולצדו הבקשה שלפניי, שבה התבקש עיכוב ביצוע מימוש דירת המגורים של המבקשת, עד אשר יוכרעו זכויותיה בה מכוח חזקת השיתוף הספציפי במסגרת הערעור.

יצוין כי ביום 21.6.2023 ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה על החייבים לפנות את הנכס בתוך 60 ימים. כמו כן, בהחלטתי מיום 21.6.2023 ניתן צו ארעי המורה על עיכוב ביצוע מימוש דירת המגורים של המבקשת עד להחלטה אחרת.

4.המבקשת טענה, בין היתר, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים שכן בהתאם להלכות בית המשפט, בעניין המבקשת והמשיב 1 התגבשו התנאים לשיתוף בנכס ספציפי, הוא דירת המגורים, הגם שחל עליהם חוק יחסי ממון, ומנגד, ואף לא הוכח כי חובות המשיב 1 קשורים לדירת המגורים או למבקשת ועל כן היא לא שותפה להם; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן הנזק שייגרם למבקשת מפינויה ומפינוי ילדיה מדירת המגורים יהיה בלתי הפיך, והיא לא תוכל להמשיך ולגייס כספים לטובת קניית הזכויות בנכס למניעת מימושו.

5.המשיב 5 (הנאמן בהליך הפש"ר של המשיב 1), המשיבה 6 (הנאמנת בהליכי הפש"ר של המשיבים 3-2), והמשיב 7 (הכונס הרשמי) טענו בעיקרם של דברים כי הנזק שיגרם לנושים מעיכוב מימוש הנכס גובר על הנזק שיגרם למבקשת, שכן גם אם יתקבלו טענות המבקשת, הרי שלכל היותר מדובר בזכות של 1/6 בלתי מסוימת בנכס, ואין בכך כדי להצדיק עיכוב מימוש הנכס בכללותו ועיכוב שלושה הליכי פש"ר שמתנהלים זה מספר שנים; המשיבים 3-2 הותירו את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט; והמשיב 4 טען כי דין הבקשה להתקבל מנימוקי המבקשת, וכי יש לאפשר פירוק השיתוף בנכס בעין.

6.דין הבקשה להידחות.

הלכה ידועה היא כי הגשת ערעור אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצוע ההחלטה או פסק הדין מושא הערעור (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונו וכי סיכויי ערעורו להתקבל טובים, והשיקול המכריע מבין השניים הוא מאזן הנוחות (ע"א 3198/19 מנהל זמני לעזבון המנוח משה פורר ז"ל נ' פורר, בפסקה 6 (2.7.2019)). אכן, כאשר מדובר בבקשה לעכב החלטה למימוש נכס מקרקעין המשמש כדירת מגורים הנטייה תהיה לאפשר את העיכוב משיקולים של מאזן הנוחות. יחד עם זאת, אין מדובר בעיכוב ביצוע "אוטומטי" – כל מקרה ומקרה יבחנו לפי נסיבותיהם הייחודיות והספציפיות (ע"א 7448/20 פלוני נ' פלוני, בפסקה 12 (11.11.2020)).

7.במקרה דנן, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה. בהקשר זה ייחסתי משקל משמעותי להימשכות הליכי הפש"ר בערכאה דלמטה כאשר המבקשת "נזכרה" להגיש בקשתה בחלוף שנים מאז החלו הליכי הפש"ר; לעובדה כי ההחלטה לממש את הנכס על ידי מכירתו ניתנה כבר ביום 28.4.2021, ובקשת המבקשת לסעד הצהרתי הוגשה בשיהוי ניכר לאחר מכן; ולכך שעיכוב מימוש הנכס משמעו עיכוב של שלושת הליכי הפש"ר המתנהלים מזה כמה שנים, והכל עבור זכות לכאורית של 1/6 בלתי מסוימת בנכס בלבד – זכות שטרם הוכח כי בכלל קיימת למבקשת. מנגד, עומדים הנושים אשר להם אינטרסים לגיטימיים להיפרע מן החייבים בהקדם, ודאי נוכח הימשכות הליכי מימוש הנכס, וגם לכך יש לתת משקל (ע"א 2526/10 זילברמן נ' עו"ד ישראל בתפקידו כמנהל מיוחד, בפסקה 34 (12.4.2010)).

8.למסקנתי זו הגעתי אף בשל הצהרת המשיב 5 בפסקאות 38-37 לתגובתו, כי שווי הזכויות לכאורה להן טוענת המבקשת, קרי 1/6 משווי הנכס, ישמרו בידיו של הנאמן ולא יחולקו לנושים עד אשר יוכרע הערעור. בכך יובטחו, לפחות באופן חלקי, זכויותיה הנטענות של המבקשת.

9.לבסוף, ראיתי לנכון להבהיר כי ככל שהמבקשת תצליח לגייס כספים כאמור בפסקה 29 לבקשתה, הרי שהיא רשאית להציע הצעה לקניית חלקם של שאר בעלי הזכויות בנכס, ובכך למנוע את פינויה מדירת המגורים. לשם כך, אני מורה על המשך עיכוב הליכי הפינוי עד ליום 1.11.2023.

10.אשר על כן, הבקשה נדחית בכפוף לאמור בסעיף 8 לעיל. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.