ע"א 3343/17 יקבי ירושלים- אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ. אנטיפוד השקעות ב

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ ) ב-ת"א 55809-06-13, וב-ת"א 52582-03-14, וזאת עד להכרעה בערעור, ולחילופין בקשה לעיכוב ביצוע, לצורך היערכות, לתקופה שלא תפחת מ-8 חודשים. במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד התקבלו, באופן חלקי, תביעותיהם ההדדיות של הצדדים, ונקבע, בין היתר, כי על המבקשת להימנע מלעשות שימוש, ביחס ליינות המיוצרים והמשווקים על ידה (במובחן ממיצי ענבים), גם בשמות: " Jerusalem Wineries ", או "יקבי ירושלים" ללא תוספת מילה שלישית.

לחילופין, המבקשת עותרת לראות בבקשתה – בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 26.03.2017 במסגרתה התקבלה באופן חלקי בקשתה לעיכוב ביצוע לצורכי היערכות והתארגנות, עד לתאריך 01.05.2017.

אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע

2.

המבקשת והמשיבה עוסקות בייצור ובשיווק יינות. בתאריך 17.05.2009 המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד תביעה ל מתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על המבקשת לעשות שימוש בשמות: "יקבי ירושלים", " Jerusalem

Winery ", או "יינות ירושלים" . המשיבה טענה כי החל משנת 2001 היא מייצרת ומשווקת מוצרי יין הנושאים שמות אלו. לטענתה, המבקשת החלה לשווק יינות תחת השם: Jerusalem " Winery ", וזאת תוך שההיא מטעה את הציבור וגורמת למשיבה נזקים כלכליים.

3.

בעת הגשת התביעה התקיים דיון לפני רשם סימני המסחר בבקשותיהם המתחרות של הצדדים לרישום סימן מסחר המושתת על השמות: "יקב ירושלים", או " Jerusalem Winery ", ועל רקע זה בית המשפט המחוזי הנכבד הורה, בשלב מסוים של ההתדיינות, על הפסקת התביעה.

4.

בתאריך 15.09.2011, ולאחר שרשם סימני המסחר דחה את בקשות הצדדים לרישום סימן מסחר המושתת על השמות: "יקב ירושלים", או " Jerusalem Winery " על שמם – המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד תביעה למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המבקשת לעשות שימוש בשם "יקבי ירושלים", או בשמות דומים , העלולים, לטענתה, להטעות את הציבור (ראו: ת"א 33479-09-11).

5.

בתאריך 10.10.2011 הצדדים הגיעו להסכמה לסילוק כל הטענות ההדדיות, ולסיום סופי של המחלוקות ביניהם (להלן: הסכם הפשרה ). בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט מ' דרורי ) נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, בגדרה הוסכם , בין היתר, כדלקמן:

"... א. המבקשת [אנטיפוד] [המשיבה בהליך זה – ח"מ ] תשלם למשיבה [יקבי ירושלים] [המבקשת בהליך זה – ח"מ ] סך של 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ...

ב.החל מיום 1.6.12 תפסיק המשיבה [המבקשת כאן – ח"מ ] לייצר ולשווק (פרט למלאי שיוצר עד 1.6.12), בין בעצמה ובין באמצעות אחרים, יינות שבהם ייעשה שימוש בלוגו שבו משתמשת המשיבה היום בצורתו הנוכחית.

ג.כל יין שייוצר מיום 1.6.2012 על ידי המשיבה [המבקשת כאן – ח"מ ] יישא תווית חדשה, שבה המשיבה תו סיף ללוגו שלה עם הרוזטה מילה נוספת, בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי והמוחלט, בנוסף לשתי המילים "ג'רוזלם ווינרי" או " Jerusalem Winery " או "יקב ירושלים".

ד.למען הסר ספק למשיבה [המבקשת כאן – ח"מ ]

אין כל התנגדות שהמבקשת [המשיבה כאן – ח"מ ] תמשיך לייצר ולשווק יינות תחת השם "ג'רוזלם ווינרי" או " Jerusalem Winery " או "יקב ירושלים", בארץ ובחו"ל... (ראו: פיסקה 7 לפסק הדין).

לאחר הסכם הפשרה הנ"ל, וכפי שיפורט להלן, המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשות שונות לפי פקודת בזיון בית משפט

(להלן: הפקודה ), ובהן היא טענה כי המבקשת מפרה בדרכים שונות את

הסכם הפשרה .

6.

בתאריך 24.07.2012 בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט מ' דרורי ) דחה בקשת ביזיון ראשונה מטעם המשיבה. בתאריך 24.02.2013 המשיבה הגישה בקשת ביזיון שנייה ובה היא טענה, בין היתר, כי המבקשת עושה שימוש בשם: "יקבי ירושלים" בלשון רבים, בעברית ובאנגלית. המבקשת טענה, מנגד, כי על-פי הסכם הפשרה

נאסר עליה לעשות שימוש בביטוי "יקב ירושלים" בלשון יחיד בלבד. בתאריך 07.03.2013, במסגרת בקשת הבזיון השנייה , נקבע, בין השאר, כי הסכם הפשרה חל הן על צמד המילים: "יקב ירושלים" (ביחיד) והן על צמד המילים "יקבי ירושלים" (ברבים) – בעברית ובאנגלית. בצד זאת, נפסק כי פרשנותה של המבקשת, גם אם הייתה מוטעית, נעשתה בתום לב, ומשך הליך בזיון זה לא יניב תוצאות אופרטיביות.

7.

המבקשת

הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה ב בקשת הביזיון השנייה . בתאריך 13.06.2013, חברתי, השופט א' חיות , אשר נתנה למבקשת רשות ערעור – דחתה את הערעור, אך קבעה, בין היתר, כי אין לראות בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, נושא בקשת הביזיון השנייה , החלטה בעלת תוקף אופרטיבי כלפי המבקשת, וזאת מן הטעם שלא ניתן בה כל סעד לפי ה פקודה

(ראו: רע"א 2417/13).

8.

בתאריך 08.07.2013 המשיבה הגישה בקשת ביזיון שלישית . במסגרת הבקשה, ב ית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט מ' דרורי ) קבע כי הסכם הפשרה חל הן בלשון יחיד והן בלשון רבים, ולפיכך פסק כי המבקשת הפרה את פסק הדין, נושא הסכם הפשרה , והוא העניק למשיבה סעדים שונים לפי הפקודה , שפורטו בהחלטה.

9.

המבקשת הגישה לבית משפט זה ערעור על החלטת הביזיון השלישית . בתאריך 09.12.2013 בית משפט זה קיבל את הערעור בקובעו כי ביסוד המחלוקת בין הצדדים עומדת שאלה פרשנית הטעונה הכרעה, אשר אמורה להיעשות בגדרו של הליך אזרחי ולא בגדר הליך ביזיון (ע"פ 6981/13) . ואכן, בהמשך, הצדדים הגישו תביעות הדדיות, אשר נדונו במאוחד לפי החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד.

10.

במסגרת תביעת המבקשת נטען כי המשיבה עושה שימוש ב"שמה הסטטוטורי המקוצר והמסחרי" של המבקשת על גבי חלק מתוויות בקבוקי היין המיוצרים והמשווקים על ידה, וזאת, לשיטתה, תוך שימוש מפר בשמה של המבקשת, הטעיית הצרכנים, פגיעה במוניטין של המבקשת והיקף מכירותיה. המבקשת טענה עוד כי בעשותה כן – המשיבה התערבה באופן בלתי הוגן בפעילותה, ביצעה עוולות של גניבת עין, תיאור כוזב, הפרת סימן מסחר לא רשום, דילול מוניטין, עשיית עושר ולא במשפט והטעיה צרכנית. בסיכום, המבקשת תבעה לאסור על המשיבה לעשות כל שימוש בשם "יקבי ירושלים", וכן לחייב את המשיבה לשלם לה פיצוי כספי בסך 200,000 ש"ח.

11.

במסגרת תביעת המשיבה נטען, מנגד, כי המבקשת עשתה שימוש מפר בשם: " Jerusalem Wineries ", וזאת, לשיטתה, תוך הפרה יסודית של הסכם הפשרה . המשיבה טענה עוד כי המבקשת ביצעה עוולות של גניבת עין, תיאור כוזב, ועשיית עושר ולא במשפט. המשיבה עתרה בתביעתה, בין היתר, לסעדים הבאים: סעד הצהרתי לפיו השימוש שהמבקשת עשתה בשם: " Jerusalem Wineries " מהווה הפרה יסודית של הסכם הפשרה ; סעד הצהרתי לפיו הוראות סעיפים ג-ד ל הסכם הפשרה חלות בלשון יחיד ורבים; צו מניעה קבוע, המורה למבקשת להימנע מלעשות שימוש בשם: " Jerusalem Wineries ", או "יקבי ירושלים";צו

לאכוף על המבקשת את הוראות הסכם הפשרה כך שהמבקשת תוסיף מילה אמצעית לצמדי המילים: " Jerusalem Winery ", "יקב ירושלים", " Jerusalem Wineries ", או "יקבי ירושלים", וכן לחייב את המבקשת בפיצוי כספי בסך 500,000 ש"ח.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד

12.

בתאריך 26.02.2017 בית המשפט המחוזי הנכבד פסק כי דינן של שתי התביעות להתקבל באופן חלקי, במובן זה שייקבע ש הסכם הפשרה מתייחס לשם: "יקב ירושלים", ביחיד וברבים, בעברית ובאנגלית, ולפיכך נאסר על המבקשת לעשות שימוש, ביחס ליינות המיוצרים והמשווקים על ידה (במובחן ממיצי ענבים), גם בשם "יקבי ירושלים", או " Jerusalem Wineries " (ברבים), ללא שילוב מילה נוספת בתווך של שם זה . בפסק הדין נקבע עוד כי

הסכם הפשרה לא התיר למשיבה לעשות שימוש בשם: "יקבי ירושלים", ככזה המתאר את שם היצרן, או משווק היינות. בית המשפט המחוזי הנכבד פסק עוד כי הצדדים לא הוכיחו כי רכשו מוניטין בשם "יקבי ירושלים", או כי נגרם להם נזק כלשהו בעקבות שימושו של הצד שכנגד בצמד מילים זה, וכן כי לא הוכחו יתר עילות התביעה. לבסוף נקבע כי לנוכח משקלן היחסי של ההפרות ומשכן – המבקשת תשלם למשיבה ההוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח.

13.

בתאריך 15.03.2017 המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, ולחילופין ביקשה עיכוב ביצוע לתקופה של 8 חודשים, וזאת לשם היערכות והתארגנות לקראת יישומו של הסכם הפשרה .

14.

בתאריך 26.03.2017 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, אך קיבל באופן חלקי את בקשת העיכוב לצרכי היערכות והתארגנות, וזאת עד לתאריך 01.05.2017.

15.

בתאריך 20.04.2017 המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ובד בבד הגישה בקשה לעיכוב ביצוע, ולחילופין למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד הנזכרת בפיסקה 13 שלעיל. בתאריך 30.04.2017 הוריתי כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד יעוכב באופן ארעי, עד ובכפוף להחלטה אחרת.

טענות הצדדים

16.

במסגרת בקשת עיכוב הביצוע, המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור שהגישה הם טובים. לשיטתה, בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בכך שפירש את הסכם הפשרה

באופן מרחיב, וזאת, לגירסתה, בניגוד לכוונתה בעת כריתת הסכם הפשרה . המבקשת מוסיפה וטוענת כי עמדתה הפרשנית

– סבירה. המבקשת גורסת עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה גם בכך שלא קיבל את עדותו של מנכ"ל המבקשת, בתקופה הרלבנטית, לפיה הוא סבר בעת כריתת הסכם הפשרה כי הוא מתייחס לביטוי "יקב ירושלים" ביחיד בלבד. לעניין מאזן הנוחות, המבקשת טוענת כי לא מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי מהטעם שאם בקשתה לעיכוב ביצוע תידחה – ככל שערעורה אכן יתקבל ,

הדבר יגרום לה נזק תדמיתי משמעותי, מכיוון שהוספת מילה שלישית לשמה כמוה כשינוי מהותי של המותג. לשיטת המבקשת, הדבר צפוי לגרום לה עלות כספית בלתי מבוטלת, הכרוכה בשינוי תוויות שונות, נזקים להיקף מכירותיה ולמוניטין שלה. לטענת המבקשת, מנגד, למשיבה לא צפוי כל נזק מעיכוב ביצועו של פסק הדין. בסיכום הדברים – המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, ולחילופין לעיכוב ביצוע לצורך היערכות לתקופה שלא תפחת מ-8 חודשים.

17.

המשיבה טוענת, מנגד, כי דין הבקשה להידחות על הסף לאחר שבקשת עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, שהוגשה לבית המשפט המחוזי הנכבד – נדחתה, ולשיטתה במקרה כזה לא עומדת למבקשת זכות להגיש בקשה חדשה כזו – לבית משפט זה . המשיבה טוענת כי אף לגופם של דברים – דין הבקשה להידחות. לטענת המשיבה, סיכויי הערעור – קלושים, שכן הוא מכוון בעיקרו כנגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, נושאים בהם בית משפט של ערעור איננו נוהג להתערב. לגישת המשיבה, אף מאזן הנוחות איננו נוטה לטובת המבקשת, מאחר שהמבקשת לא הוכיחה כי אם לא יעוכב פסק הדין ייגרם לה נזק, לא כל שכן נזק בלתי הפיך, והדבר עולה אף מהנתונים להם המבקשת עצמה טוענת. לבסוף, המשיבה טוענת כי עיכוב ביצוע פסק הדין יגרום לה נזקים כספיים משמעותיים, תוך אובדן לקוחות ופגיעה במוניטין שלה.

דיון והכרעה

18.

לאחר שעיינתי בבקשה

ובתגובה לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להידחות . אביא את נימוקיי לכך מיד בסמוך.

19.

בפסיקתנו נקבע כי כאשר מוגשת לערכאה המבררת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה עד להכרעה בערעור, להבדיל מדחיית בקשת עיכוב ביצוע קצרה עד להגשת הערעור, ובקשה זו נדחית – הדרך היחידה הפתוחה בפניו של המבקש היא הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ולא הגשה של בקשה מקורית חדשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

(ראו: ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (17.06.2015) ; ע"א 8763/15 זיו נ' גספא הנדסה בע"מ

(15.05.2016); ע"א 7383/15 אהרונוב ואח' נ' בוכבזה (16.11.2016); רע"א 7325/16

אליהו נ' טוביה (29.11.2016)).

20.

בענייננו, לאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד דחה את בקשת עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור (אך קיבל בחלקה את בקשת הע יכוב לצרכי היערכות והתארגנות) – היה על המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו. אולם, כאמור, המבקשת הגישה בקשת עיכוב ביצוע חדשה לבית משפט זה, ורק לחילופין

ביקשה רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד הנ"ל.

21.

מעבר לדרוש, אף

לגופם של דברים המבקשת לא עמדה בנטל הרובץ עליה להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. כלל הוא כי בעל דין שזכה במשפטו זכאי לממש את פירות זכייתו בסמוך למועד הזכייה מבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור, וכי אין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצוע פסק הדין ( ראו: תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ; ע"א 8721/16 אס.פי.ג'י מוקד תקשורת בע"מ נ' אלתא מערכות בע"מ (23.01.2017) (להלן: עניין אס.פי.ג'י )). חריגה מכלל זה תיעשה אם מבקש עיכוב הביצוע הוכיח שני תנאים מצטברים: האחד , כי סיכויי ערעורו הם טובים, ו שנית , כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסו פו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בין שני התנאים הללו מתקיימת "מקבילית כוחות" כך שכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה שעניינה סיכויי הערעור, ולהיפך. ואולם, ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה (ראו: ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל

(08.06.2016); ע"א 8200/16 מוסך אליק ובניו נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (12.01.2017)).

22.

מבלי לקבוע כאן מסמרות לעניין סיכויי הערעור –

סבורני כי המבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. המבקשת לא תמכה את טענותיה לעניין ההשלכות הנטענות של ביצוע פסק הדין, ובפרט בדבר הפגיעה התדמיתית הצפויה לה, לשיטתה, באסמכתאות מתאימות . מעבר לכך, לא שוכנעתי כי ככל שערעורה של המבקשת אכן יתקבל לא יהיה ניתן יהיה לפצותה בפיצוי כספי בגין נזקים נטענים אלו ( ראו: ע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (01.09.2011) (להלן: עניין

אנדרסון )). בהקשר זה אציין גם כי ה נזק הישיר הנטען, הצפוי להיגרם למבקשת, לכאורה, איננו בלתי הפיך, כשלעצמו, והוא עומד על כ-180,000 ש"ח (ראו: פיסקה 4.4.2 לתצהיר מנכ"ל המבקשת; פיסקאות 8.4.2, ו-12 לבקשה). לא מיותר לציין גם כי המבקשת לא הוכיחה כי תתקשה לפרוע את נזקיה מהמשיבה, אם ערעורה אכן יתקבל (ראו: ע"א 1272/15

נובוקרטין בע"מ נ' הייר אקספרס בע"מ (19.02.2015)).

23.

זאת ועוד – המבקשת טוענת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין נוכח קביעת בית המשפט המחוזי הנכבד בפסק הדין לפיה לא עלה בידי אף אחד מהצדדים להוכיח: "כי הוא רכש מוניטין בשם "יקבי ירושלים", או כי נגרם לו נזק כלשהוא בעקבות שימושו של הצד שכנגד בצמד מילים זה" (ראו: פיסקה 44 לפסק הדין). בפסיקתנו נקבע כי טענה: "לפיה למשיבה לא נגרם נזק קנייני, יש בה – לכל היותר – כדי להצביע על מצב שבו כפות המאזניים מעוינות, ובמצבים כגון זה תוכרע הכף, לרוב, לטובת בעל הדין שזכה בתביעתו" (ראו: עניין אנדרסון , פיסקה 8). לא מצאתי כי עניינה של המבקשת מצדיק סטייה מכלל זה.

24.

זאת ועוד – אחרת. תוצאתו האופרטיבית של פסק הדין לא נפלה על המבקשת כרעם ביום בהיר. המבקשת כבר נערכה בעבר ליישומו של הסכם הפשרה , ו בית המשפט המחוזי הנכבד, אף עיכב כאמור את ביצוע פסק הדין לצורך התארגנות, וזאת עד לתאריך 01.05.2017 (ראו: ע"א 8077/09 ורסצ'ה 83 בע"מ נ' Gianni Versace S.P.A (17.11.2009)), ואני הוספתי ועיכבתי אותו עד להחלטה אחרת. שיקולים אלו אף הם תומכים, בנסיבות, בדחיית הבקשה.

25.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית . עיכוב הביצוע הארעי עליו הוריתי בתאריך 30.04.2017 – יתבטל בתאריך 15.08.2017. המבקשת תישא בהוצאותיה של המשיבה בגין בקשה זו בסך 7,500 ש"ח.