ע"א 9895/16 אופיר קידר נ. גבריאל קידר

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' כהן), בת"א 8129-03-16, מיום 8.12.2016, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

Law

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

בשנת 1996, נטל מר קידר אופיר (להלן: המבקש או אופיר ) מאחיו, מר קידר גבריאל (להלן: המשיב או גבריאל ) הלוואה בסכום של 200,000$ (להלן: ההלוואה ),

לצורך מימון רכישת דירת מגורים, המצויה ברח' סירקין 25 בגבעתיים (להלן: הדירה ). מאחר שהמבקש לא עמד בהתחייבותו להשיב את ההלוואה למשיב, פנו האחים, בהמלצת אביהם המנוח, אליהו קידר, להליך בוררות, וביום 2.11.1997, חתמו הצדדים על הסכם בוררות, במסגרתו מונה עו"ד כפיר גזי כבורר ביניהם (להלן: הסכם הבוררות ).

3.

ביום 24.3.1998, ניתן פסק בוררות על-ידי עו"ד כפיר גזי, בגדרו חויב אופיר להשיב לגבריאל את סכום ההלוואה, היינו, 200,000$ בשקלים חדשים, תוך שישה חודשים ממועד מתן פסק הבוררות (להלן: החוב ). עוד נקבע בפסק הבוררות, כי לשם הבטחת החזר החוב, רשאי גבריאל להגיש את פסק הבוררות לאישור בית המשפט המחוזי, וזאת במידה שאופיר לא יפרע את חובו, תוך שנתיים מיום מתן פסק הבוררות; ולרשום הערת אזהרה על הדירה (להלן: פסק הבוררות ).

4.

לאחר למעלה משנתיים, ובשל העובדה שהמבקש לא פרע את החוב, פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, באמצעות הליך של המרצת פתיחה, בבקשה לאישור פסק הבוררות (ה"פ 1144/00). ביום 5.4.2001, אושר פסק הבוררות על-ידי בית המשפט המחוזי, וניתן לו תוקף של פסק דין. בהתאם לכך, ביום 24.10.2001, נרשמה הערת אזהרה על הדירה לטובת גבריאל.

5.

ביום 24.1.2014, נעתר רשם המקרקעין לבקשתו של אופיר למחוק את הערת האזהרה שנרשמה על הדירה לטובת אחיו, גבריאל. על רקע מחיקת הערת האזהרה, פתח המשיב נגד המבקש תיק הוצאה לפועל, למימוש פסק הבוררות. בדיון שהתקיים בפני רשם ההוצאה לפועל, העלה המבקש טענת " פרעתי ", היינו, המבקש הודה בקיומו של החוב, אך טען כי אביו שילם עבורו את החוב. ביום 23.8.2015, דחה רשם ההוצאה לפועל את טענת המבקש בדבר פירעון החוב, והורה על המשך הליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש, לצורך מימוש פסק הבוררות. יצוין, כי ערעור, אשר הגיש המבקש על החלטת רשם ההוצאה לפועל, נדחה.

6.

ביום 3.3.2016, הגיש המבקש תובענה לביטול פסק דין " שניתן במרמה המאשר פסק בוררות פיקטיבי שלא היה ולא נברא ". המשיב, מצדו, הגיש בקשה לדחיית התובענה על הסף, הן בשל קיומם של מעשה בית דין, השתק עילה והשתק פלוגתא,

והן מחמת התיישנותה.

7.

ביום 8.12.2016, ניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפניי. במסגרת פסק הדין, ובהינתן הוראותיו של חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, דחה בית משפט קמא את טענותיו של המבקש, וקבע כי:

"התובע (המבקש – א.ש.) לא השכיל להניח תשתית עובדתית ולו לכאורית לטענת המרמה ולכך שהבוררות הייתה פיקטיבית, מלבד טענות בעלמא. גם עדויות ההזמה שביקש להגיש, לא יסייעו בידו להוכיח, שפסק הבוררות ניתן במרמה.

אף אם נניח שמדובר בפסק בוררות פיקטיבי במובן זה שלא הייתה בוררות בפועל, הרי שבין הצדדים הייתה הסכמה שלתובע היה חוב כלפי הנתבע (המשיב – א.ש.) ועל התובע להוכיח שפרע את החוב. התובע לא הצליח להוכיח בפני הערכאות, רשם ההוצאה לפועל ובית משפט השלום, שפרע את החוב. התובענה הוגשה ללא התייחסות למועדים הקבועים בדין, ומבלי להציג ראיות לכאורה למרמה, מחזקת את טענת הנתבע, לפיה הגשת התובענה נעשתה כל כולה לצורך עיכוב הליכי הוצאה לפועל, וטענות התובע משוללות יסוד" .

בית משפט קמא הבהיר בנוסף, כי בנסיבות העניין, חל השתק שיפוטי המונע מהמבקש לטעון נגד תוקפו של פסק הבוררות, שכן המבקש " קיבל עליו את סמכות הבורר ושיתף פעולה עם אישור פסק הבוררות בבית המשפט המחוזי ". צוין, בהקשר זה, כי:

"במסגרת ההליכים השונים שניהלו האחים בנוגע לחוב, מעולם לא הועלתה הטענה שהליך הבוררות היה פיקטיבי. יתרה מכך, התובע טען בהתייחס לחוב שלגביו ניתן פסק הבוררות טענת פרעתי, בכך אישר בדיעבד את תוקפו של פסק הבוררות ואת קיומו של החוב. הצדדים לא הטילו דופי כלשהו בקיומה או בתוצאותיה של הבוררות. רק כעת, 13 שנים לאחר שניתן פסק הבוררות, ולאחר שערכאות שונות דחו את טענות התובע בדבר פירעון החוב, העלה התובע לראשונה את הטענה שהבוררות הייתה פיקטיבית".

לנוכח האמור, נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיב לדחיית התובענה על הסף.

הבקשה לעיכוב ביצוע

8.

ביום 19.12.2016, הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא לבית משפט זה, בגדרו, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל המתנהלים כנגד המבקש, המונחת לפניי.

9.

במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, חזר המבקש, בהרחבה, על הטענות שהועלו על-ידו בבית משפט קמא. בכלל זה, הדגיש המבקש כי מדובר בבוררות פיקטיבית, ומשכך דינו של פסק הדין המאשר את פסק הבוררות – להתבטל. עוד נטען על-ידי המבקש, כי לא ניתנה לו " הזדמנות לקבל את יומו בבית המשפט ", שכן בית משפט קמא דחה את התובענה " מבלי להידרש לכתב הגנה, מבלי לקיים דיון לגופו של עניין, ומבלי לקבל או לשמוע ראיות ". המבקש טוען, לעניין זה ,כי מכלול הראיות והעדויות מעיד על כך כי " המשיב מבקש לגנוב ולגזול את קורת הגג של אחיו האומלל שאינו עובד בכל עבודה...לזרוק את אחיו המערער לרחוב ".

תגובת המשיב

10.

בפתח תגובתו, טען המשיב, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות משום שהיא איננה נתמכת בתצהיר. לגופו של עניין, נטען על-ידי המשיב, כי סיכויי הערעור להתקבל הינם אפסיים, שכן פסק

דינו של בית משפט קמא מפורט, מנומק, ומבוסס, בחלקו, על קביעות עובדתיות, בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. צוין בנוסף, כי עד להגשת התובענה לביטול פסק הדין, חתם המבקש לפחות על 10 מסמכים הסותרים את טענותיו בתובענה זו. בהתייחס למאזן הנוחות, הבהיר המשיב, כי המבקש מעוניין בעיכוב הליכי הוצאה לפועל על מנת להבריח את נכסי העיזבון של אביהם המנוח, המחולקים בימים אלו ממש. לפיכך, סבור המשיב כי מאזן הנוחות נוטה, באופן מובהק, לטובתו.

דיון והכרעה

11.

טרם שאכריע בגורל הבקשה, אבהיר, כי עסקינן אכן בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור ולא בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין. זאת, מאחר שלא ניתן לבקש עיכוב ביצועו של פסק דין, אשר דוחה תובענה, או של פסק דין שאינו כולל בחובו סעד אופרטיבי כלשהו (ראו: ע"א 1333/14

מיטרי נ' דוברונסקי (13.4.2014); ע"א 6763/13

חוות בי אפ סי בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ

(14.11.2013)).

12.

לגופה של הבקשה, סבורני כי דינה להידחות.

ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. בית המשפט שלערעור רשאי להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, וכן על מתן סעד זמני בנוגע לפסק הדין, " למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו " (תקנות 466 ו-467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). על מבקש הסעד הזמני להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות, המתמקד בעיקרו בהשוואת הנזקים שיגרמו לצדדים אם לא ינתן הסעד הזמני,

נוטה בבירור לטובתו, עד כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא תיענה בקשתו (ע"א 3338/14

אפשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי (3.8.2014 ); ע"א 118/14 מכלוף נ' כונס הנכסים הרשמי (18.2.2014)). על בית המשפט הדן בבקשה לסעד זמני לאזן בין השיקולים השונים, כאשר בין השיקול הנוגע ל" סיכויי הערעור " לבין השיקול שעניינו " מאזן הנוחות " קיים יחס הפוך. היינו, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת " מאזן הנוחות ", ולהיפך (ע"א 2745/14 פלוני נ' עו"ד יקיר ניידיק ואח' (28.5.2014)).

13.

עוד יש ליתן את הדעת לעובדה, כי בית משפט זה העניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע או ל מתן סעד זמני לתקופת הערעור (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015); ע"א 6472/14

ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014 )).

14.

ובחזרה לענייננו. הבקשה בענייננו נוגעת, כאמור, למתן סעד זמני המעכב תשלום כספים, ולייתר דיוק, למתן סעד זמני המעכב הליכי גביית כספים באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. נקבע, בהקשר זה, כי בית משפט לא ייטה לקבל בקשה למתן סעד זמני או לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל על המבקש חיוב כספי גרידא, כבענייננו. ההנחה היא, כי אין בדחיית הבקשה משום גרימת נזק בלתי הפיך למבקש, וכי אם יתקבל ערעורו, הוא יוכל לקבל את כספו בחזרה

( ע"א 3062/14

חן נ' אוזן (30.7.2014); ע"א 249/14

איסמעילזאדה נ' עו"ד קישוני ( 9.4.2014) ). לאור זאת, פסק דין, שעניינו סעד כספי, לא יעוכב אלא במקרים חריגים, בהם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל

(ע"א 6961/14

עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ

(19.11.2014);

ע"א 7145/14

פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ (12.11.2014)).

15.

אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר, כי לא השתכנעתי

כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המבקש. דומה, כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח, כי ככל שהבקשה למתן סעד זמני תידחה, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, ייגרם לו נזק בלתי הפיך. אמנם, אין מחלוקת, כי דחיית הבקשה תקשה על המבקש מבחינה כלכלית, ותביא להמשך גביית החוב, באמצעות הליכי הוצאה-לפועל שננקטו נגדו על-ידי המשיב. ואולם, כבר נקבע, לא אחת, כי נקיטת הליכי הוצאה-לפועל אינו מסב נזק בלתי הפיך לאדם שנגדו מתנהלים ההליכים, או במילים אחרות, אין בנקיטת הליכי הוצאה-לפועל כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקש. זאת, מאחר שפתוחה בפניו הדרך לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה שזה יעמוד על מידת יכולתו הכלכלית לשלם את החובות המיוחסים לו ( ע"א 5864/14

זועבי נ' הכונס הרשמי (29.9.2014); ע"א 836/14

מזרחי נ' כונס הנכסים רשמי (11.3.2014); ע"א 3981/12

לויצדק נ' רן מסיקה המנהל המיוחד (23.7.2012)). לפיכך, ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, נראה כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה למתן סעד זמני המעכב את הליכי הוצאה לפועל המתנהלים כנגד המבקש, עד להכרעה בערעור.

16.

סיכומו של דבר – הנני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני.

הצו הארעי שניתן על-ידי ביום 20.12.2016, מבוטל בזאת.

המבקש יישא בהוצאות המשיב,

במסגרת בקשה זו, בסכום של 1,500 ₪.