ע"א 7863/21 טאהר אבו סאלחה נ. מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל

לפנַי בקשה "לעיכוב ביצוע" פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 1721-06-21) מיום 3.10.2021 בגדרו נדחתה על הסף תביעת המבקשים למתן סעד הצהרתי שלפיו הם בעלי זכויות בחלקים מחלקות 2 ו-81 בגוש 202005 בעין קיניה (להלן: המקרקעין ).

1.

ביום 1.6.2021 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת בשם עיזבון אביהם, להצהיר על בעלותם על המקרקעין. מדובר במקרקעין מוסדרים, שהליכי ההסדר שלהם החלו בשנת 1986 והסתיימו בשנת 1992. יצוין כבר כעת כי תביעת המבקשים הוגשה לאחר שקדם לה הליך שננקט לגבי פלישתו של מבקש 1 למקרקעין, ולאחר שניתן לו צו פינוי מהם. כך, ביום 30.12.2009 ניתן בבית משפט השלום בנצרת פסק דין בהיעדר הגנה המורה על סילוק מבקש 1 מהמקרקעין כאשר בקשה לביטול פסק הדין נדחתה ביום 25.2.2013. בהמשך לכך, ביום 18.3.2021 הוצא צו למבקש 1 לפינוי המקרקעין במסגרת הליך הוצאה לפועל המתנהל נגדו.

2.

בתביעת המבקשים נטען כי המקרקעין היו בבעלות סבם, הועברו לבעלות אביהם ולאחר מכן הועברו לבעלותם, כאשר לטענתם, סבם ואביהם כלל לא ידעו על הליך ההסדר שבוצע בעין קיניה, אשר הסתיים כאמור בשנת 1992. המבקשים טענו כי הם בעלי המקרקעין מכוח חזקה נוגדת ושימוש ממושך ורציף במקרקעין למשך תקופה העולה על תקופת ההתיישנות ומכוח הסכמי מכר ותעודות הנמצאות ברשותם. לטענתם המשיבה נישלה אותם מהמקרקעין במרמה ובהטעיה מבלי שהודיעה להם על העברת הרישום על שמה.

יצוין כי במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי שהוצא נגד מבקש 1 במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ובקשתם נדחתה בהסכמה ביום 15.6.2021; בקשה דומה נוספת שהגישו המבקשים נדחתה גם כן בהסכמה ביום 29.9.2021.

3.

בפסק דין מיום 3.10.2021 נדחו טענות המבקשים. בהינתן העובדה שהמשיבה נרשמה כבעלת המקרקעין כבר בשנת 1992, המידע על כך פורסם באופן פומבי ולא הייתה כל מניעה מצד המבקשים לאתרו בשקידה סבירה, התקבלה טענת התיישנות מצד המשיבה. בנוסף התקבלה טענת המשיבה כי דין התביעה לסילוק על הסף גם בשל אי-צירוף תובעים ונדחתה טענת המבקשים לפיה הם היו זכאים להירשם כבעלי המקרקעין מכוח התיישנות רוכשת, טענה אשר נקבע כי ראוי לה להיטען רק במסגרת הליך ההסדר ולא לאחריו.

4.

ביום 16.11.2021 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית משפט זה וביום 27.12.2021 הגישו את הבקשה שלפנַי "לעיכוב ביצוע" פסק הדין עד להכרעה בערעור. בבקשה נטען, לאחר פירוט טענות המבקשים לגופו של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, כי די בכך שבית המשפט דחה את תביעתם מבלי לקיים דיון לגופו של עניין, כדי לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים. עוד לטענתם עצם העובדה שהם מחזיקים במקרקעין מזה שנים ונוהגים בהם מנהג בעלים, כאשר במקרקעין נטועים עצי פרי המהווים מקור פרנסתם מזה עשרות שנים, מצדיקה את קבלת הבקשה. זאת בעוד שלמשיבה לא יגרם נזק ממשי אם יעוכב ביצוע פסק הדין.

5.

מנגד, לעמדת המשיבה דין הבקשה להידחות, הן בשל סיכויי ההליך הקלושים, בפרט על רקע העובדה שפסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, והן לאור מאזן הנוחות אשר אינו נוטה לטובת המבקשים ואין בכוחו להתגבר על סיכויי הערעור הקלושים. ערעור המבקשים מופנה נגד הליך הסדר שהסתיים לפני כמעט 30 שנה, מבלי שנטען טיעון עובדתי המבסס עילה כלשהי להתערבות בו. בנוסף, שיקולי צדק ויושר אף הם מטים את הכף לחובת המבקשים, לאור התנהלותם בחוסר תום לב ובשיהוי, בהיותם מחזיקים במקרקעין חרף פסק דין משנת 2009 שהורה על פינויים וחרף דחיית בקשתם לעיכוב צו פינוי שניתן במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

6.

ראשית ייאמר כי מדובר הלכה למעשה בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור ולא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שעה שלא ניתן לעכב ביצועו של פסק דין שאינו כולל סעד אופרטיבי כלשהו (ע"א 9895/16 קידר נ' קידר , פסקה 11 (2.2.2017)). מכל מקום, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, המופנה נגד הליכי הסדר שהסתיימו בשנת 1992, לא עלה בידי המבקשים להצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם להם כתוצאה מפינוי המקרקעין. על פי טענת המבקשים עצמם, מדובר במקרקעין המשמשים לגידול חקלאי ולא למגורים. משכך, הנזקים הנטענים הינם בבירור נזקים כספיים ברי פיצוי, גם אם בסופו של יום ערעורם של המבקשים יתקבל (ע"א 2070/16 מנאסרה נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 7 (10.4.2016); רע"א 4508/19 חכימי נ' עיריית בני ברק , פסקה 5 (7.7.2019); רע"א 7844/15 מלכיאלי נ' מלכיאלי , פסקה 4 (23.12.2015)). בנוסף, בהינתן העובדה שהמשיבה היא גוף ציבורי, לא קיים חשש לכך שאם יתקבל הערעור לא תשיב המשיבה למבקשים את המקרקעין או שהמבקשים לא יוכלו להיפרע ממנה בגין נזקיהם. על כל אלה יש להוסיף כי בצדק טענה המשיבה, כי גם שיקולי צדק מצדיקים דחיית הבקשה, בהינתן התנהלות המבקשים במשך השנים.

7.

על פי שורת הדין אפוא, אין מקום לתת כל סעד זמני. יחד עם זאת, בשל העובדה שמדובר במקור פרנסה והרצון להבטיח את פינוי המקרקעין אם יידחה הערעור, ניתן בזה צו זמני המורה למשיבה להימנע מנקיטת הליכי פינוי של המבקשים מהמקרקעין עד למתן פסק דין בערעור, אך זאת בכפוף להפקדת 250,000 ש"ח או ערבות בנקאית שוות ערך בקופת בית המשפט עד ליום 25.1.2022. אם המבקשים לא יעשו כן, הצו יפקע מאליו. כדי להקדים תרופה למכה, ייאמר כבר עתה, כי לא יינתנו הארכות מועד להפקדה.