פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3443/17 -
ג'
ע"א
2252/17
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
יהודה לוי
נ ג ד
המשיבים:
1. אריק אהרון לוי
2. רוי לוי
3. רז לוי
4. חן לוי
5. שולמית לוי יפת
6. בנק דיסקונט לישראל
7. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל
בע"מ
8. אילנה שרעבי
9. עו"ד אלון וולך נאמן בתיק פשר
507/08
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א 43180-10-14,
שניתן ביום 31.1.2017, על-ידי כב' השופטת י' קראי-גירון
המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
ביום 3.5.2017, הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' קראי-גירון ), בת"א 43180-10-14, מיום 31.1.2017 (ע"א 3443/17). במקביל, הוגשה על-ידו בקשה לעיכוב מימוש הדירה המצויה ברחוב רמז 153/2, בפרדס חנה-כרכור (להלן: הדירה ), עד להכרעה בערעור על פסק הדין.
2.
במסגרת פסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את תביעתה של המשיבה 8, אשר הייתה בת זוגו של המבקש, למתן פסק דין הצהרתי, לפיו היא זכאית להירשם בספרי המשיבה 7 כבעלת הזכויות בדירה.
3.
המשיבה 8 הגישה אף היא, ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א 43180-10-14 (ע"א 2252/17), תוך צירוף בקשה לסעד זמני לעיכוב מימוש הדירה.
4.
ביום 3.4.2017, ניתנה החלטה בע"א 2252/17 על-ידי השופטת (כתוארה אז) א' חיות , בגדרה נדחתה בקשת המשיבה 8 למתן סעד זמני, המעכב את הליכי מימוש הדירה, בקובעה, כי:
"הלכה היא כי על מערער המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו: ע"א 9895/16 קידר נ' קידר , פסקאות 13-12 (2.2.2017)). תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו. המערערת מבקשת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית ולפיכך ניתן לומר בזהירות ומבלי לטעת בכך מסמרות כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. באשר לשיקולי מאזן הנוחות נראה כי אף בהם אין כדי להטות את הכף לעבר מתן הסעד הזמני המבוקש. אמנם, במקרים שבהם דחיית בקשה למתן סעד זמני תביא לפינוי של דירת מגורים ייטה בית המשפט להורות על מתן הסעד המבוקש וזאת גם אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד (ראו: ע"א 3543/16 בצר נ' בצר , בפסקה 8 (10.8.2016)). ברם, כלל זה מכוון עצמו בעיקר למצבים שבהם מבקש הסעד הזמני מתגורר בדירה ועלול להיוותר ללא קורת גג אם תידחה בקשתו. לעומת זאת, במקרים שבהם מבקש הסעד הזמני אינו מתגורר בדירה שאת פינויה הוא מבקש לעכב, הנטייה להיעתר לבקשתו פחותה וזאת בפרט כאשר דיירי הנכס היו מודעים לאפשרות כי יידרשו להתפנות במקרה שתביעתו של המבקש תידחה (ראו: רע"א 2109/17 לוגסי נ' צמיר (16.3.2017); ע"א 8104/16 רס. אא. יזמות והשקעות בע"מ נ' כהן , בפסקה 10 (6.11.2016)). מתגובות המשיבים לבקשה ונספחיהן עולה כי כיום מתגוררים בדירה בתה ונכדיה של המערערת וכי המערערת עצמה מתגוררת בכתובת אחרת (ראו: נספח י' לתגובת בנק דיסקונט לבקשה). בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המערערת ולפיכך לא ראיתי מקום לעכב את הליכי המימוש של הדירה" (להלן: ההחלטה מיום 3.4.2017 ).
5.
ביום 26.12.2017, התבקש המבקש להבהיר מדוע הבקשה לעיכוב ביצוע מימוש הדירה, אשר הוגשה על-ידו במסגרת ע"א 3443/17, אינה מתייתרת לנוכח ההחלטה מיום 3.4.2017, ומדוע לא יבוטל הצו הארעי שניתן לעיכוב מימוש הדירה, שניתן על-ידי ביום 26.6.2017.
6.
מאחר שבתגובת המבקש מיום 8.2.2018, לא מצאתי כל התייחסות עניינית לשאלות שהופנו אליו, כאמור בהחלטתי מיום 26.12.2017 – ניתנה למבקש, הזדמנות נוספת להתייחס לאותן שאלות, בהתאם להחלטתי מיום 12.3.2018 .
7.
ביום 22.3.2018, הגיש המבקש " תגובה לאור החלטה מיום 12.3.2018 ". לאחר
עיון מעמיק בתגובתו הנוספת של המבקש, נראה כי מלבד טענות המשיגות על ההחלטה מיום 3.4.2017, וזולת טענות שהועלו על-ידו ביחס לעיכוב הליכי הפש"ר, אשר נדחו על ידי בהחלטתי מיום 5.9.2017 – לא עלה בידי המבקש, לשכנעני כי הבקשה לעיכוב ביצוע מימוש הדירה אינה מתייתרת, לנוכח ההחלטה מיום 3.4.2017.
8.
בהינתן האמור, אינני רואה לשנות את ההחלטה מיום 3.4.2017, בנוגע למימוש הדירה, ואף אני סבור, כי בנסיבות העניין, אין מקום, בשלב זה, ליתן סעד זמני כמבוקש.
9.
לפיכך, הסעד הארעי לעיכוב מימוש הדירה, שניתן על-ידי ביום 26.6.2017, מבוטל בזאת.
ניתנה
היום, י"ב בניסן התשע"ח (28.3.2018).
ש ו פ ט