רע"א 4716/18 יהודה לוי נ. כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה

1.

בקשת רשות ערעור זו עוסקת בכמה סוגיות; ביום 17.7.2018 ניתנה החלטה חלקית בבקשה, ובה נדחתה השגתו של המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי, ולפיה עליו להפקיד – להבטחת הוצאות הצד שכנגד – סך של 3,500 ₪ בכל מקרה שבו הוא מגיש בקשה לערכאה שיפוטית באופן עצמאי ובלי שהוא מיוצג על-ידי בא כוחו מן הסיוע המשפטי. מכיוון שכך, ומכיוון שבקשת רשות הערעור עצמה הוגשה על-ידי המבקש באופן עצמאי וללא ייצוג, התניתי את המשך בירורה של הבקשה בהפקדת סכום זה.

2.

ביום 5.8.2018 הגיש המבקש – הפעם באמצעות באת-כוחו – בקשה לביטול ההחלטה. בבקשה נטען כי בקשת רשות הערעור הוגשה באופן עצמאי מכיוון שטרם התקבל אישור מהסיוע המשפטי להרחבת הייצוג גם בקשר להליכי הערעור דנן, והתקרב המועד האחרון להגשתה. אולם, ביום 10.7.2018 התקבל אישור מן הסיוע המשפטי על הרחבת הייצוג, ועל כן יש לבטל את ההחלטה. בנוסף נטען כי מהחלטה במסגרת הליך אחר (ע"א 3443/17) עולה כי המבקש רשאי לנקוט בהליכים ללא צורך בהפקדת עירבון כלשהו.

3.

המשיבים סבורים שיש לדחות את הבקשה. הכנ"ר מטעים כי לנוכח החלטת בית המשפט המחוזי, היה על המבקש להפקיד את הסכום הדרוש עם הגשת הבקשה, וככל שהיה מעוניין להמתין לתשובת הסיוע המשפטי, היה עליו לבקש ארכה להגשת בקשת רשות הערעור עד למתן תשובתו. עוד טוען הכנ"ר כי ההחלטה בע"א 3443/17 אינה רלבנטית לנדון דידן, שכן היא מוקדמת להחלטת בית המשפט המחוזי. עוד ציין הכנ"ר, כי לגישתו – וללא קשר לנדון – בקשת רשות הערעור אינה עומדת בתנאי תקנה 403 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שלפיה יש לפרט בצורה תמציתית את נימוקי הבקשה; בעוד הבקשה הנוכחית מחזיקה 72 עמודים.

4.

הנאמן סבור כי עצם האישור בדיעבד להרחבת הסיוע המשפטי, אינו מצדיק לעיין מחדש בהחלטה המאשרת את 'הצו החוסם' שקבע בית המשפט המחוזי. מכל מקום, הנאמן מודה כי התלבט באשר לפטור מהפקדה של 3,500 ₪ רק ביחס לבקשה ספציפית זו, משום שלגביה הורחב בסופו של דבר הסיוע המשפטי. עמדתו היא, שרק בקשר לתשלום זה ניתן לשקול את ביטול ההחלטה, ותו לא. גם המשיב 3 סבור כי ניתן להקל עם המבקש בקשר לנקודה ספציפית זו.

הכרעה

5.

הדין עם המשיבים בקשר לעצם ההחלטה לדחות את השגתו של המבקש על 'הצו החוסם'. בקשר להחלטה עקרונית זו, ייצוגו של המבקש האידנא על-ידי באת כוחו מהסיוע המשפטי – אינו מעלה ואינו מוריד. כפי שפירטתי בהחלטתי הקודמת, הצו החוסם הוצא כדין, ואין עילה להתערב בו.

6.

יחד עם זאת, אכן מתעורר ספק מסוים בקשר לישומה של החלטה זו על הנדון דידן, שלמפרע אושר הייצוג לגביו. מאידך גיסא, עצם האישור בדיעבד שניתן לייצוג, אינו מאיין את העובדה שהבקשה שהוגשה לרשות ערעור – לא נוסחה על-ידי באת כוחו של המבקש, והיא לא ערכה פיקוח מקצועי על טיב הטענות שנטענו בה; יש טעם בטענת הכנ"ר כי הבקשה אינה עומדת בתנאי תקנה 403 לתקנות סדר הדין האזרחי.

7.

שקלתי בדבר, והגעתי למסקנה כי הפתרון הראוי בנסיבות העניין יהא כי בקשת רשות הערעור דנן תימחק, תוך שאני נותן בזאת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור חדשה אשר תוגש על-ידי באת כוח המבקש, ככל שהיא תסבור שקיימת עילה בדין להשיג על רכיב מרכיבי החלטת בית המשפט המחוזי (למעט רכיב 'הצו החוסם' שהוכרע, כאמור, בהחלטתי הקודמת). בקשה כזו תוגש בתוך 30 ימים מהיום (ימי פגרה במניין), ותצוין בה דבר הארכה הזו.

בקשת רשות הערעור נמחקת אפוא בזאת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.