ע"א 6947/20 יהודה לוי נ. עו"ד אלון וולך

מונחת לפניי בקשת המשיב 1 (להלן: הנאמן ) למחיקת ההליך שבכותרת על הסף עד לאחר הפקדת סך של 31,500 ש"ח על ידי המערער בקופת בית המשפט. זאת, בהמשך להחלטת בית המשפט שעל פשיטת הרגל מיום 21.5.2018 ליתן צו-חוסם כנגד המערער לפיו "תנאי להגשת כל בקשה חדשה נוספת על ידי החייב עצמו שבה הוא אינו מיוצג על ידי בא כוחו, תותנה בהפקדה מראש של סך 3,500 ש"ח בקופת בית המשפט [...]" (להלן: הצו החוסם הראשון ). יוער, כי בקשת רשות ערעור על מתן הצו החוסם נדחתה על-ידי בית משפט זה ברע"א 4716/18 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה (17.7.2018) (להלן: בקשת רשות הערעור בעניין הצו החוסם הראשון )). המשיב 1 טוען, כי מאחר שהליך הערעור דנן מופנה כנגד תשע החלטות דיוניות שונות שניתנו בהליך פשיטת הרגל, על המערער להפקיד סך של 3,500 ש"ח ביחס לכל החלטה (ובסך הכל 31,500 ש"ח) כתנאי לבירורו של ההליך הערעורי. המערער מצדו מתנגד לבקשה. יוער, כי הטיפול בבקשה זו הושהה עד לאחר מתן פסק-דין בע"א 1062/20 מדינת ישראל נ' סימון (11.11.2021) (להלן: עניין סימון ) שבמסגרתו נדונו התנאים המאפשרים הוצאת צו חוסם כנגד מתדיין אשר נטען לגביו כי הוא מתדיין סדרתי וטרדן.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

אפילו אקבל את טענת המערער כי הצו החוסם הראשון בוטל בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט קמא ביום 17.7.2019 (אף שספק רב בעיני אם כך הוא), הרי שלא ניתן להתעלם מכך שביום 22.1.2020 ניתן כנגד המערער צו חוסם חדש (להלן: הצו החוסם השני ), שלפיו "היה ויבקש החייב להגיש בקשות נוספות שעניינן הזכויות בנכס, מימושן או שמטרתן מניעת המשך הליכי מימוש בנכס, תנאי לכך, אם לא תנתן החלטה אחרת, יהיה הפקדת סך של 3,500 ש"ח בקופת בית המשפט אליו תוגש הבקשה ובצירוף החלטה זו". המבקש לא הגיש במועד הליך ערעורי המופנה כנגד הצו החוסם השני והוא הפך חלוט, ודעתי היא כי יש להחילו גם באשר להליכים המוגשים על ידי המערער לערכאת הערעור ביחס לזכויות בנכס ומימושן. בהקשר זה יצוין כי אמנם, בעניין סימון נקבע כי הצו החוסם שניתן דשם "לא יחול על שימוש בזכות ערעור המעוגנת בדין" ( שם , פיסקה 52). ואולם, בענייננו היקפו של הצו החוסם לא הוגבל להליכים המוגשים לערכאה הדיונית בלבד. עוד חשוב להבהיר, כי במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה כנגד הצו החוסם הראשון (רע"א 4716/18 הנ"ל) נקבע מפורשות בהחלטת כב' השופט סולברג כי הצו אשר מתנה הגשת הליכים משפטיים בהפקדת סך של 3,500 ש"ח יחול גם בערכאת הערעור ( שם , פיסקאות 2 ו-9).

עם זאת, אינני סבור כי יש לחייב את המערער בהפקדת מלוא הסך של 31,500 ש"ח, כפי המבוקש על-ידי הנאמן. בהקשר זה יצוין כי ההליך דנן מופנה כאמור כנגד תשע החלטות שניתנו בהליך פשיטת הרגל. דא עקא, המועד להגשת הליך ערעורי על ארבע מאותן החלטות חלף בעת הגשת הערעור דנן (החלטה מיום 9.1.2020 בבקשה 209; החלטה מיום 22.1.2020 בבקשה 33 – היא ההחלטה שבה ניתן הצו החוסם השני; פסיקתה מיום 4.3.2020; והחלטה מיום 13.3.2020 לדחות בקשה לתיקון פרוטוקול). בפתיח של הודעת הערעור, ומבלי שהוגשה בקשה עצמאית בעניין זה, עתר המערער למתן הארכת מועד בדיעבד להגשת הליך ערעורי על ההחלטות הנזכרות לעיל, בציינו כי "לאור ייעוץ משפטי שקיבל המערער רק עתה במקרה, נודע למערער כי עליו להגיש ערעור גם על ההחלטות הנ"ל". ואולם לנוכח משך האיחור ובהתחשב במכלול נסיבות העניין אינני סבור כי יש בטענות אלה כדי לבסס "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. יוער, כי התנהלותו הדיונית של המערער תוארה כבר באחד מגלגולי הפרשה כשל "להטוטן בקרקס הרוכב בעת ובעונה אחת על שני זוגות אופניים. הדבר אפשרי בקרקס אך לא בבתי-המשפט" (ראו, פסק-דינו של כב' השופט ד' מינץ בע"א 2252/17 שרעבי נ' לוי , פיסקה 18 (24.6.2019) בהפנותו לדברי כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ , פ"ד נט(6) 625, 636 (2005)). על רקע זה אין להלום את טענת המערער כאילו רק בסמוך להגשת ההליך דנן נודע לו "במקרה" כי עליו להגיש ערעור גם על ארבע ההחלטות הנ"ל. מטעמים אלה, ומאחר שלא קמה כל עילה למתן ארכה בדיעבד, המערער לא היה רשאי למעשה להפנות את הערעור דנן כנגד ההחלטות מהימים 9.1.2020, 22.1.2020, 4.3.2020 ו-13.3.2020.

עוד יצוין כי ספק אם כל ההחלטות האחרות שכלפיהן מופנה הערעור – אשר כולן ניתנו ביום 14.9.2020 –אכן עוסקות במישרין בנושאים אשר לגביהם חל הצו החוסם השני. בנסיבות אלה ובשים לב לכך שהנאמן לא עתר למחיקת ההליך על הסף מן הטעם שהוא מופנה כנגד יותר מהחלטה שיפוטית אחת, ראיתי לחייב את המערער להפקיד סך של 3,500 ש"ח בקופת בית המשפט כתנאי להמשך בירורו של ההליך, וזאת בהתאם להוראות הצו החוסם השני אשר הפך כאמור חלוט מבלי שהוגש לגביו הליך ערעורי במועד הקבוע בדין.

לנוכח המפורט לעיל ראיתי להורות כדלקמן:

1.

בשלב זה ומאחר שהמערער אינו רשאי להשיג על ההחלטות שניתנו בימים 9.1.2020, 22.1.2020, 4.3.2020 ו-13.3.2020, אני מורה למערער להגיש הודעת ערעור מתוקנת המופנית אך ורק כלפי ההחלטות הדיוניות השונות שניתנו ביום 14.9.2020. הודעת הערעור תחזיק עשרים עמודים לכל היותר והיא תוגש עד ליום 23.1.2022.

2.

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.1.2020 יפקיד המערער בקופת בית המשפט סך של 3,500 ש"ח כתנאי להמשך בירורו של ההליך דנן, וזאת עד ליום 23.1.2022. לא יעשה כן, יימחק ההליך ללא צורך בהחלטה נוספת. הבקשות התלויות ועומדות בהליך זה יטופלו רק לאחר הפקדת סכום הכסף הנ"ל.