ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ. בועז מוספי

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים

(כב' השופט ר' יעקובי ), בת"א

13063-05-12, מיום 1.3.2015, עד להכרעה בערעור, אשר הגישה המבקשת על פסק דין זה.

Law

data - דטהחוק

הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

המשיב, יליד 1987, נפגע בשתי תאונות דרכים. התאונה הראשונה, אשר ארעה ביום 7.12.2010, הייתה קלה מאד, ולא הותירה למשיב נכות צמיתה כלשהי. התאונה השנייה, אשר התרחשה ביום 14.9.2011, הייתה תאונה קשה, והותירה למשיב נכויות צמיתות בתחומים רפואיים שונים.

3.

בחודש מאי 2012, הגיש המשיב נגד המבקשת תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתה עתר לפיצויים בגין נזקי גוף, אשר נגרמו לו עקב שתי התאונות.

4.

ביום 1.3.2015, ניתן פסק הדין, מושא הבקשה שלפניי. מאחר שלא הייתה כל מחלוקת בדבר חבות המבקשת לפצות את המשיב על נזקיו – בית משפט קמא נדרש להכריע בהיקפם של הנזקים בלבד.

לצורך כך, בחן בית משפט קמא את האמור בחוות-דעת המומחים (בתחומי האורטופדיה, הפסיכיאטריה, הרפואה הפנימית ואף אוזן גרון); את מצבו של המשיב טרם התאונות; את משמעויותיה של התאונה הראשונה; ואת השלכותיה של התאונה השנייה. במסגרת זו, הגיע בית משפט קמא הגיע למסקנות הבאות:

א.

עובר לתאונה, השתכר המשיב שכר חודשי ממוצע בסכום של 6,000 ₪.

ב.

בכל הנוגע לתאונה הראשונה – יש לפסוק לתובע רק פיצוי מינימלי עבור נזק לא ממוני ועבור הפסד שכר.

ג.

נכותו המשוקללת של המשיב, בעקבות התאונה השנייה, הינה בשיעור של 66.15%.

על בסיס מסקנותיו אלה, פנה בית משפט קמא למלאכת פסיקת סכומי הפיצויים בראשי הנזק השונים, ובסופו של התהליך, חייב בית המשפט את המבקשת לשלם למשיב פיצויים בגין נזקיו, בסכום כולל של 3,451,500 ₪ (להלן: סכום הפיצוי הכולל ) . מתוך סכום הפיצוי הכולל, קבע בית משפט קמא, כי יש להפחית סך של 53,473 ₪, בגין התשלומים התכופים, אשר שולמו למשיב בתחילת ההליך; וכי יש להקפיא סך של 520,000 ₪ עבור סיכוי אפשרי לקבלת גמלת נכות כללית וניידות, מטעם המל"ל.

לנוכח האמור, נקבע כי על המבקשת לשלם למשיב סכום של 2,878,027 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 442,000 ₪, וכן את האגרה ששילם המשיב עם הגשת התובענה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה.

הבקשה לעיכוב ביצוע

5.

על פסק דינו של בית משפט המחוזי הוגש ערעור על-ידי המבקשת, בגדרו הוגשה בקשה זו לעיכוב ביצוע תשלום סכום של 1,500,000 ₪ מתוך סכום הפיצוי הכולל (להלן: יתרת הפיצוי ) .

6.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור טובים מאד, שכן, פסק דינו של בית משפט קמא מוטעה ואינו מתיישב עם חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, ועם ההלכות שנקבעו בעניין זה. נטען, בהקשר זה, כי בית משפט קמא פסק פיצויים בראשי הנזק השונים, מבלי לתת את המשקל הראוי למכלול הראיות שהובאו בפניו; ומבלי לתת את הדעת לכך שלא הובאו בפניו ראיות מהותיות מטעמו של המשיב. עוד טענה המבקשת, כי

מאחר שהמשיב אינו עובד מאז התאונה; מעולם לא חסך סכום כסף כלשהו; והינו חסר אמצעים ונכסים כלשהם – הרי שככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה ובסופו של יום יתקבל הערעור, עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך. בשל כך, סבורה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה, במובהק, לטובתה.

תגובת המשיב

7.

המשיב 1 מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע, ולטענתו דינה להידחות על הסף בשל אי הגשת תצהיר לאימות העובדות. לגופו של עניין, טען המשיב, כי, מדובר בפסק דין כספי, אשר אין מעכבים את ביצועו מחמת הגשת ערעור, מה גם שמבוקש עיכוב תשלום העולה עד כדי מחצית מסכום הפיצוי הכולל. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, סבור המשיב, כי אלה קלושים ביותר, שכן פסק דינו של בית משפט קמא מפורט; מנומק; ומבוסס היטב, אף למעלה מן המקובל. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, שהרי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח, כי הוא נטול יכולת כלכלית. מעבר לכך, ציין המשיב, כי בכוונתו להגיש ערעור שכנגד, משום שלשיטתו, טעה בית משפט קמא עת נמנע מלפסוק לו פיצויים, בהתאם לשכר הממוצע במשק.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל באופן חלקי, כך שתעוכב העברת מחצית מיתרת הפיצוי, כפי שיפורט להלן.

9.

כידוע, בהתאם לתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 , מוקנית לבעל דין, אשר זכה במשפטו, הזכות ליהנות מפירות זכייתו, בסמוך למועד מתן ההחלטה, מבלי להמתין לתוצאות הערעור שהוגש עליה ( ראו: ע"א 6042/14 נעימה נ' מדינת ישראל (17.12.2014); ע"א 2947/14

מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014); ע"א 9128/11

ד"ר מוניר טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ

(25.2.2014)). יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, בעקבות הגשת ערעור עליו, אם הוכיח מבקש הסעד, שני תנאים אלו: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 8786/13

ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי

(11.2.2014); ע"א 8898/13

אהרון נ' עובדיה

(20.1.2014)).

10.

שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ" מקבילית הכוחות ". במילים אחרות, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך ( ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמ י (12.1.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי

(4.6.2013) )

11.

עוד יובהר, כי מאזן הנוחות, הינו, על דרך הכלל, אבן הבוחן המרכזית על פיה ייקבע גורלה של הבקשה לעיכוב הביצוע (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ

(13.1.2015); ע"א 6472/14

ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014 )).

12.

בכל הנוגע לעיכוב תשלום כספי, השתרשה במקומותינו ההלכה, לפיה אין מעכבים, ככלל, את ביצועו של פסק דין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, כבענייננו. ההנחה היא כי הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו איננו בלתי הפיך, וכי אם יתקבל ערעורו, הוא יוכל לקבל את כספו בחזרה ( ע"א 3062/14

חן נ' אוזן (30.7.2014); ע"א 249/14

איסמעילזאדה נ' עו"ד קישוני ( 9.4.2014) ). לנוכח האמור, פסק דין, שעניינו סעד כספי, יעוכב רק במקרים חריגים, בהם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית מוצקה, כי לא יוכל להיפרע מן המשיב בגין נזקיו, היה וערעורו יתקבל

(ע"א 6961/14

עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ

(19.11.2014); ע"א 7145/14

פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ (12.11.2014)).

יש לציין, כי האפשרות שייגרם למבקש הסעד נזק בלתי הפיך, כתוצאה מדחיית בקשתו, נבחנת גם לאור שיעורו של החיוב שהוטל עליו במסגרת פסק הדין, מושא בקשתו (ע"א 7091/14

שירותי בריאות "כללית" נ' פלונית

(10.12.2014);

ע"א 2491/14 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן (14.5.2014)).

13.

ראשית, אתייחס למאזן הנוחות במקרה דנן.

ניתן לומר, אמנם, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. זאת שכן, יש טעם בטענת המשיב, לפיה המבקשת לא הציגה תשתית עובדתית מבוססת, המוכיחה כי לא תוכל להיפרע ממנו, במידה שערעורה יתקבל. עוד נכונה הטענה, כי עסקינן בבקשה לעכב ביצועו של פסק דין שעניינו חיוב כספי, אשר ככלל, יש לדחותה. בנוסף, יש לזכור, כי בית משפט קמא כבר הורה על הקפאת סכום של 520,000 ₪ מתוך סכום הפיצוי הכולל, לטובת האפשרות לקבלת כספים מהמל"ל – כך שיוצא, כי הסכום שעיכובו מבוקש הינו למעלה ממחצית סכום הפיצוי הכולל.

14.

יחד עם זאת, הסכום שעיכובו מבוקש, בנסיבות דנן, הינו בלתי מבוטל, ואין ספק כי האדם הממוצע יתקשה להחזירו, היה ויידרש לעשות כן ( ע"א 5683/12

הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סלוצקי (14.8.2012); עא 5114/12

מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' גנטוס רגי'א (25.7.2012); ע"א 8693/11

מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' עזבון המנוח ניב יבור ז"ל (7.2.2012)). כמו כן, לא נראה כי למשיב ייגרם נזק של ממש אם העברת חלק מהפיצוי תעוכב עד להכרעה בערעור ( ע"א 4164/14

פלונית נ' פלוני (26.6.2014); ע"א 5963/13

"מנורה" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (16.1.2014) .

15.

לפיכך, באיזון בין השיקולים השונים, אני סבור כי יש להורות על עיכוב חלקי בלבד של מחצית מיתרת הפיצוי, אשר טרם הועברה לרשותו של המשיב על ידי המבקשת,

אשר תופקד בחשבון נאמנות משותף לבאי כוח הצדדים. בנסיבות האמורות, איני מוצא מקום לחוות את דעתי בנוגע לסיכויי הערעור, שהוגש על ידי המבקשת לבית משפט זה.

16.

לאור האמור, הבקשה מתקבלת באופן חלקי . אני מורה כי המבקשת תעביר למשיב סכום של 750,000 ש"ח, מתוך 1,500,000 ש"ח שטרם העבירה לו. 750,000 ש"ח הנותרים יופקדו בחשבון נאמנות משותף על שם בא כוחו של המשיב, ועל שם המבקשת, עד להכרעה בערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.