ע"א 3389/17קלי יפתח נ. עו"ד נפתלי נשר

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הרשמת ת' ניסים שי ), בתיק פש"ר 42061-08-14, ובתיק פש"ר 40209-08-14, מיום 28.2.2017, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

Law

רקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.בחודש אוגוסט 2014, הגישה חברת מכון התערובת נהלל בע"מ (להלן: הנושה ), לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה להכריז על מר קלי יפתח (להלן: המבקש ), ואשתו, הגב' קלי שרה (להלן: המשיבה 4 ) כפושטי רגל (להלן: בקשת פשיטת הרגל ).

3.ביום 29.10.2014, ניתן נגד המבקש והמשיבה 4 צו כינוס נכסים (להלן: צו הכינוס ), בגדרו מונו עו"ד נפתלי נשר (להלן: המשיב 1 ) ועו"ד אסף סלע (להלן: המשיב 2 ) כמנהלים מיוחדים לנכסי המבקש והמשיבה 4, וכונס הנכסים הרשמי מונה ככונס לנכסי המבקש והמשיבה 4 (להלן: המשיב

3 או כונס הנכסים ).

4.נכון ליום 26.10.2015, הוגשו נגד המבקש תביעות חוב בסכום כולל של 3,943,612 ₪, ונגד המשיבה 4 הוגשו תביעות חוב בסכום כולל של 2,518,832 ₪. כמו כן, בסמוך למועד זה, הגישו המשיבים 1 ו-2 לבית המשפט המחוזי דו"ח, בו צוין, בין היתר, כי לנושים תצמח תועלת מהכרזת המבקש והמשיבה 4 כפושטי רגל; וכי ברשות המבקש והמשיבה 4 נחלה במושב רמות, ונכסים פיננסיים נוספים.

5.ביום 28.2.2017, ניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפניי.

במסגרת פסק הדין, ולאחר שקילת מכלול הנתונים, נעתר בית משפט קמא לבקשת פשיטת הרגל, והכריז על המבקש והמשיבה 4 כפושטי רגל, בקובעו, כי:

"החייבים (המבקש והמשיבה 4 – א.ש.) אינם יכולים לפרוע את חובותיהם, ולפי שנראה כי יש בניהול הליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת לנושים, וזאת בשים לב לזכויותיהם של החייבים בנחלה במושב רמות (אף בהתחשב במשכנתא ובמשכון הרשומים עליהם) ובזכויותיהם בקופות הגמל".

בהתאם לכך, מינה בית משפט קמא את המשיבים 1 ו-2 כנאמנים על נכסי המבקש והמשיבה 4, על-פי סעיף 45 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980.

בהמשך, ולנוכח " חשש לקיומה של הענקה בטלה ", דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לביטול צו איסור דיספוזיציה, אשר הוטל על דירת מגורים הרשומה על שם אמו של המבקש.

הבקשה לעיכוב ביצוע

6.ביום 24.5.2017,

הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב הכרזתו כפושט רגל, לרבות עיכוב "הליכי גבייה אכיפה מימוש ובדיקה ", וזאת עד להכרעה בערעור.

7.לטענת המבקש, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, משום שלדידו, סכום החוב העומד כנגדו הוא, לכל היותר, 621,000 ₪, קרי כ-15% מסכום החוב, על-פיו ניתן פסק הדין. נטען, בהקשר זה, כי הנאמנים לא בדקו את תביעות החוב, ולא כינסו אסיפת נושים, בהתאם להחלטת בית המשפט. המבקש הוסיף וטען, כי שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשתו לביטול צו איסור דיספוזיציה שהוטל על דירת המגורים הרשומה על-שם אמו. בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבור המבקש שזה נוטה לטובתו, שכן ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור – לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. נטען, לעניין זה, כי ביצועו של פסק הדין עלול לגרום למבקש נזק בלתי הפיך, לרבות " איסורים והגבלות על אמו, ויומרה למימוש נחלתו ושבירת מטה לחמו באופן שלא יוכל לעולם להתאושש כלכלית " .

תגובת המשיבים 2-1

8.המשיבים 2-1 מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע, ולגישתם, סיכויי הערעור להתקבל " הינם אפס ", שכן אין בטענות שהעלה המבקש בערעורו כל ממש, הן מהבחינה המשפטית והן מהבחינה העובדתית. אשר למאזן הנוחות, נטען על-ידי המשיבים 1 ו-2, כי זה כלל אינו נוטה לטובת המבקש, אלא נוטה, דווקא, לטובת נושי המבקש, אשר זכאים להיפרע מנכסיו, בשים לב לכך כי צו הכינוס ניתן כבר לפני למעלה משנתיים.

תגובת הכונס הרשמי

9.

לעמדת הכונס הרשמי, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, סבור הכונס הרשמי, כי סיכויים אלה הינם קלושים, שכן המבקש לא הצביע על שגגה שנפלה בפסק הדין. עוד נטען על-ידי הכונס הרשמי כי, בשלב זה, הכרזתו של המבקש כפושט רגל היא " דרך המלך ", שמטרתה לכנס את נכסי המבקש ולחלקם בין הנושים באופן יעיל ושוויוני. בהתייחס למאזן הנוחות, הדגיש הכונס הרשמי, כי יש לתת משקל רב ומרכזי לאינטרס הנושים, אשר ממתינים לפירעון חובם " זמן לא מבוטל ". במילים אחרות, נטען כי בהינתן משך ההליך, והיקף תביעות החוב שהוגשו בעניינו של המבקש, מאזן הנוחות נוטה לטובת הנושים.

תגובת המשיבה 4

10.המשיבה 4 מצטרפת לבקשה לעיכוב הכרזתו של המבקש כפושט רגל, ובמסגרת תגובתה, הצטרפה המשיבה 4 לטענותיו של המבקש, כפי שפורטו בבקשה לעיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות.

12 . נקבע, לא אחת, בבית משפט זה כי לבעל דין, אשר זכה במשפטו, מוקנית הזכות להנות מתוצאות פסק הדין, בסמוך למועד בו ניתן, ומבלי שייאלץ להמתין להכרעה בערעור, שהגיש הצד שכנגד על פסק הדין. מקורה של הלכה זו הוא בתקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (ראו: ע"א 3140/15 ישיר אי.דיי.איי חברה לביטוח בע"מ נ' מאור משה לב ואח' ( 08/06/2015);

ע"א 6042/14 נעימה נ' מדינת ישראל

(17.12.2014); ע"א 2947/14

מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014)). יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, בעקבות הגשת ערעור עליו, אם הוכיח מבקש הסעד, שני תנאים אלו: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' בועז מוספי (10.6.2015); ע"א 8786/13

ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי

(11.2.2014);

ע"א 8898/13

אהרון נ' עובדיה

(20.1.2014)).

13.שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ" מקבילית הכוחות ". היינו, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך ( ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמ י (12.1.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי

(4.6.2013) ). עוד יש להדגיש, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ

(13.1.2015); ע"א 6472/14

ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל

(18.2.2014 )).

14.ובחזרה לענייננו. אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר, כי לא השתכנעתי כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המבקש, עד כדי עיכוב הכרזתו כפושט רגל. החששות, אותם העלה המבקש במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע, נוגעים לצו איסור הדיספוזיציה אשר הוטל על דירת המגורים של אמו; ולהליכי מימוש נחלתו במושב רמות, ומכירתה לצדדים שלישיים, טרם שיוכרע הערעור. כפי שציינתי, בהקשר זה, בע"א 7424/15

חליליה נ' בנאת (30.11.2015), " החשש מפני מכירתם של מקרקעין לצדדים שלישיים, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור, עשוי להטות את הכף לטובת עיכוב ביצועו של פסק-דין ".

יחד עם זאת, הדגשתי כי " החשש לנזק בלתי הפיך בבקשות לעיכוב ביצוע, שעניינן נכסי מקרקעין, אשר אינם משמשים למגורי המבקש, אינו עולה באופן אוטומאטי, וקיומו של חשש מעין זה ייקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה "

(שם, בפסקה 11).

בכל הנוגע לצו איסור הדיספוזיציה, אשר הוטל על דירת המגורים של אם המבקש, סבורני, כי אין בו כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקש, שכן צו זה מונע שינוי ברישום זכויות הדירה בלבד, ומטרתו, כפי שציין הכונס הרשמי בתגובתו, היא להותיר את המצב הקיים על כנו, עד לבדיקת שאלת ביטול הענקה, ביחס לדירה זו.

אשר לזכויותיו של המבקש בנחלה במושב רמות, הרי שמדובר בנכס מקרקעין, אשר אינו משמש למגורי המבקש, ומשכך מימוש הנחלה לא יגרום למבקש, בהכרח, נזק בלתי הפיך, אלא נזק כספי בלבד, עליו ניתן יהיה לפצות, ככל שהערעור יתקבל (ראו: ע"א 2870/16

דרעי נ' וואנס (31.5.2016); ע"א 8249/11

חודאדדי נ' רבי שמעון (26.1.2012); ע"א 7798/10

גל נ' גולן (7.11.2010)). מעבר לכך, הדגיש הכונס הרשמי בתגובתו, כי פסק הדין אינו מורה או מתיר את מימוש הנחלה, אלא " כל שהותר לנאמנים הוא לשכור את שירותיו של שמאי על מנת שזה יעריך את שווי הנחלה ", וזאת על מנת לקדם את הליכי פשיטת הרגל. עוד הבהיר הכונס הרשמי, כי ככל שבהמשך ההליכים, יידרש מימוש הנחלה, יהיה על המשיבים 1 ו-2 להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, והמבקש יוכל להעלות את טענותיו בעניין זה. לנוכח האמור לעיל, מסקנתי היא, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

15.מאחר שמאזן הנוחות מורה על דחיית הבקשה, איני מוצא מקום לחוות את דעתי בקשר לסיכויי הערעור, שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט קמא.

16.סיכומו של דבר – דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.