ע"א 5135/16נסיב נאיף גאנם נ. עזבון המנוח חמוד אסעד חמוד

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש ), בת"א 49075-09-14, מיום 13.4.2016, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

Law

רקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.המשיבים הם יורשיו של המנוח חמוד אסעד, בהתאם לצוואה שקוימה ביום 19.12.1983. בשנת 1959, תבע המנוח חמוד אסעד, מכוח הליכי הסדר מקרקעין, את הזכויות במקרקעין – אשר הוחזקו על-ידו משנות ה-40, ולימים על-ידי המשיבים – המצויים בכפר סאג'ור, והידועים כחלקה 23 בגוש 19167, ששטחה הכולל הוא 16,324 מ"ר (להלן: חלקה 23 ), ושטח של 900 מ"ר מתוך חלקה 22 בגוש 19167 (להלן: חלקה 22 ).

3.עם סיום הליכי ההסדר, בשנת 1977, נרשמה חלקה 23 על-שם המנוח חמוד אסעד, וחלקה 22 נרשמה, בשלמותה, על-שמו של המנוח עלי דאהר. כך יצא, כי השטח מתוך חלקה 22, שגודלו 900 מ"ר, ואשר הוחזק על-ידי המנוח חמוד אסעד, ולאחר מכן, על-ידי יורשיו – הם המשיבים, נרשם, בטעות, על שמו של המנוח עלי דאהר.

4.טרם השלמת הליכי ההסדר, בשנת 1969, רכש המבקש מבנו של המנוח עלי דאהר, נאיף דאהר, את זכויותיו בחלקה 22 (להלן: עסקת המכר ), ביודעו, כי חלק מהחלקה מוחזק, בפועל, על-ידי המנוח חמוד אסעד והמשיבים. בשנת 1989, נרשמה עסקת המכר בפנקסי המקרקעין, כאשר במסמכי הרישום הוצהר כי העסקה בוצעה, בשנת 1981, כ-12 שנים לאחר מועד ביצועה.

5.יצוין, כי בשנת 2003, נדחתה תביעה שהוגשה על-ידי המבקש, באמצעות בנו, נגד המשיבים לבית משפט לתביעות קטנות, לתשלום הוצאותיו, בגין הסגת גבול מצד המשיבים. בחלוף עשר שנים, בשנת 2013, הגיש המבקש תובענה נוספת לבית משפט השלום בעכו לסילוק ידם של המשיבים.

6.ביום 21.9.2014, הגישו המשיבים תובענה לבית המשפט המחוזי לתיקון רישום הזכויות בפנקסי המקרקעין, בהתאם לסעיפים 95-93 לפקודת ההסדר, באופן שהשטח מתוך חלקה 22, המוחזק על-ידם, יירשם על-שם עזבון המנוח חמוד אסעד.

7.ביום 13.4.2016, ניתן פסק הדין, מושא הבקשה שלפניי, במסגרתו , בחן בית משפט קמא, באריכות, את מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניו, בקובעו, כי:

"מעיון במסמכים ומהעדויות עולה כי הגבול בין חלקת התובעים לבין חלקת הנתבע לא תואם לגבול החזקה בפועל, ככל הנראה בשל אותה טעות...

...עצם העובדה כי הנתבע [המבקש] לא פעל שנים רבות לצורך מימוש זכותו ולא הביע התנגדות לחזקת התובעים בשטח בפועל, מלמדת כי גם הוא לא סבר שמדובר בשטח השייך לו, לכל הפחות עד לשנת 2003, עת הגיש בנו תביעה בגין הוצאותיו. זאת ועוד, לא השתכנעתי מהסברו לפיו לא פעל כנגד התובעים משנת 2003 ועד לשנת 2013 בשל חוסר נעימות היות ומדובר בבני דודיו של רעייתו. יוער, כי בהמשך טען שהסיבה בגינה לא הוגשה תביעה היא עצם היותו 'שיח' של הכפר', עובדה היוצרת אי נעימות מבחינתו"

בהמשך, ובהתבסס על עדותו של נאיף דאהר שנמצאה מהימנה, דחה בית המשפט את טענת המבקש, כי הוא רכש את זכויותיו בחלקה 22, בתמורה ובתום לב תוך הסתמכות על הרישום, וקבע, כי עסקת המכר התבצעה בשנת 1969, כאשר מספר החלקה טרם היה ידוע. מנגד, עמד בית משפט קמא על עדותו של המבקש, וציין כי עדות זו לא היתה מהימנה בעיניו.

בהתייחס לטענת ההתיישנות שהועלתה על-ידי המבקש, נקבע, כי:

"כפי שנאמר לעיל הנתבע [המבקש] לא פעל שנים רבות למימוש זכויותיו הנטענות, על אף שהתובעים החזיקו בפועל בחלקה. בנסיבות, לא ניתן לומר כי תביעתם התיישנה ואני מסכים עימם כי נקודת הזמן בה יכלו לדעת על הטענות בנוגע להחזקתם בשטח שאינו בבעלותם הינה בשנת 2003, עת הוגשה תביעת בנו של הנתבע. העובדה כי הנתבע שקט על שמריו כעשור לאחר מכן מלמדת על כך שהתובעים לא יכלו לדעת שהמחלוקת בין הצדדים לא הגיע לסיומה במועד המדידה, שם הצהיר הנתבע שהוא מסכים לקביעתו של המודד. יוזכר שמדובר בשטח שכאמור הוחזק על ידי התובעים משך השנים כבעליו, תוך נטיעת עצי זית ועיבודו באופן שוטף מזה עשרות שנים ללא התנגדות".

בהינתן האמור לעיל, קיבל בית משפט קמא את התובענה, והורה לפקיד ההסדר בחיפה לתקן את הרישום בפנקס מקרקעי ישראל, באופן שהשטח המוחזק על-ידי המשיבים מתוך חלקה 22, המסומן בתוכנית המדידה נספח ג', ושגודלו 900 מ"ר (להלן: השטח ) – ירשם על-שמם. נוסף על כך, חייב בית משפט קמא את המבקש לשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ (להלן: ההוצאות ).

הבקשה לעיכוב ביצוע

8.ביום 27.6.2016, הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, וביום 25.9.2016, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

9.לטענת המבקש, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, שכן הוא רכש את החלקה, ורשם אותה על-שמו לאחר תום הליכי ההסדר. אשר למאזן הנוחות, נטען, כי במידה שתיקון רישום הזכויות בשטח על-שם המשיבים בפנקסי המקרקעין יעוכב, לא ייגרם כל נזק למשיבים, שהרי, ממילא, הם מחזיקים בשטח. עוד טען המבקש, בהקשר זה, כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תדחה, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, כל מאמציו ופעילותו של פקיד ההסדר, לרבות עריכת מדידות, תשריטים, ותיקונים בלוח הזכויות, " ירדו לטמיון ". בכל הנוגע לעיכוב תשלום ההוצאות, הציע המבקש, כי בית משפט זה יורה על עיקול זכויותיו בחלקה 22, להבטחת תשלום ההוצאות.

תגובת המשיבים

10.המשיבים מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע, בהדגישם, כי התנאים הנדרשים לקבלת בקשה לעיכוב ביצוע אינם מתקיימים בעניינו של המבקש. לגישתם של המשיבים, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, שכן לא עלה בידי המבקש להוכיח כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור – עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך, באופן שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. המשיבים ציינו, בהקשר לכך, כי הם אינם מתנגדים כי בית משפט זה יורה על מתן סעד זמני, לפיו הם לא יעבירו את זכויותיהם בשטח לצד ג' עד להכרעה בערעור. אשר לעיכוב תשלום ההוצאות, טענו המשיבים, כי אין בהגשת ערעור כדי להצדיק עיכוב ביצוע תשלום הוצאות, ומכל מקום, לא נטען, כי המבקש ייתקל בקושי להשיב את כספו בחזרה מן המשיבים, במידה שערעורו יתקבל. בהתייחס לסיכויי הערעור, סבורים המשיבים, כי אלה קלושים, שכן ערעורו של המבקש מופנה, בעיקרו, כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, בהן ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

דיון והכרעה

11.לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה לבקשה וצרופותיהן, נחה דעתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

12.כלל הוא, כי אין בהגשת ערעור על פסק דין כדי להצדיק, מניה וביה, את עיכובו. הטעם לכך הוא, כי בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למועד מתן פסק הדין, ואין לדרוש ממנו להמתין לתוצאות הערעור שהוגש נגד פסק הדין. מקורו של כלל זה, הוא בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי (ע"א 7468/15 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' הלוואה וחסכון ירושלים אגודה שיתופית בע"מ (19.11.2015); ע"א 3140/15 ישיר אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לב (8.6.2015); ע"א 6042/15 נעימה נ' מדינת ישראל (17.12.2014)). לצד זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מן הכלל האמור, ולהורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, אם הוכיח המבקש כי סיכויי ערעורו טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, מהבחינה הזאת שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום יתקבל הערעור, הוא יתקל בקושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו (ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מוספי

(10.6.2015); ע"א 8786/13 ביאלסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי (11.2.2014); ע"א 8898/13 אהרון נ' עובדיה (20.1.2014)).

13.תנאים אלו הינם תנאים מצטברים, אך נקבע, לא אחת, כי מתקיימת ביניהם " מקבילית כוחות ", כך שככל שסיכויי ערעורו של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמי (12.1.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בראיות נ' ישראלי (4.6.2013)). ראוי להדגיש, כי מבין שני תנאים אלה, הוענק משקל הבכורה לשיקול בדבר מאזן הנוחות (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ

(13.1.2015); ע"א 6472/14 ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014)).

14.ובחזרה לענייננו. אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר, כי לא השתכנעתי

כי זה נוטה לטובת המבקש.

פסק הדין מושא הערעור הוא פסק דין הקובע, כי המשיבים זכאים להירשם כבעלים של השטח בפנקס מקרקעי ישראל . לפיכך, משמעות הבקשה שלפניי היא, אפוא, עיכוב ביצועו של פסק הדין, במובן זה שהמשיבים לא יוכלו לפנות לפקיד ההסדר, ולבקש תיקון של המרשם על מנת שישקף את בעלותם בשטח, בהתאם לאמור בפסק הדין.

דומני, כי ביצועו של פסק הדין, קרי: תיקון רישום הזכויות בשטח על-שמם של המשיבים, אין בו כדי ליצור מצב בלתי הפיך, על כן אינני רואה מקום לעכב את תיקון הרישום האמור. בכל הנוגע לעיכוב תשלום ההוצאות, המבקש לא עמד בנטל להציג תשתית עובדתית כלשהיא, המוכיחה כי הוא לא יוכל להיפרע מן המשיב ים; או כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך, במידה שלא יעוכב ביצוע תשלום

ההוצאות, ובסופו של יום, יתקבל הערעור. משהמבקש לא הוכיח, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, אין מקום להיענות לבקשתו.

15.למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור, דומני כי אף הם אינם מבטיחים במיוחד, בשים לב לכך שערעורו של המבקש מופנה כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, אשר נעשו על-ידי בית משפט קמא בפסק דינו. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות אשר קבעה הערכאה הדיונית, אלא לעיתים נדירות

( ע"א 3099/10 ראיף אבו שקרה נ' נכלה זכריא חדד ואח'

(9.10.2012) ; ע"א 6887/14

רמת צבי מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' דובלין (30.11.2014);

ע"א 8691/13

לאה ברגר נ' נחום יניב (19.1.2014)). כך גם, בית-משפט זה אינו נוטה להתערב בסכומים שנפסקו כהוצאות או כשכר טרחת עורך-דין על-ידי הערכאה הדיונית

( ע"א 2408/13 שמחה רוטמן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (30.5.2013); עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול

(25.12.2012)). לפיכך, גם בהיבט של סיכויי הערעור אינני סבור כי יש לחרוג מן הכלל, לפיו אין מעכבים ביצועו של פסק דין.

16.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע.

יצוין, כי אני יוצא מתוך הנחה כי עד להכרעה בערעור, המשיבים לא יעבירו את זכויותיהם בשטח מושא הבקשה לצד ג'.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים, במסגרת בקשה זו, בסכום של 1,500 ₪.