ע"א 3361/15 יחיאל טיטלבאום נ. עו"ד עופר שפירא ,כונס נכסים

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

(כב' השופט ח' ברנר ), בתיק פר"ק 8171-07-14, מיום 3.4.2015, עד להכרעה בערעור, אשר הגיש המבקש על פסק הדין.

Law

data - דטהחוק

רקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

המבקש הינו הבעלים של חברת טיטלבאום השקעות בע"מ, אשר הוקמה על-ידו, בשנת 2000 (להלן: חברת האחזקות או חברת טיטלבאום ). בסמוך לאחר הקמתה, רכשה חברת טיטלבאום את מניותיה של חברת אקסטרא פלסטיק בע"מ (להלן: חברת אקסטרא ). לצורך מימון הרכישה, נטלה חברת טיטלבאום הלוואה מבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק ) (להלן: ההלוואה ). בהמשך, הקים המבקש חברת ניהול בשם י.י.ט. ניהול בע"מ (להלן: חברת הניהול ).

3.

ביום 30.12.2010, הפקיד המבקש סכום של 5,000,000 ₪ לפיקדון בחשבון החברה בבנק (להלן: הפיקדון ), על מנת לפרוע הלוואות שנטל מן החברה עד לאותו מועד, ובכך איפס המבקש את חובותיו כלפי החברה.

4.

ביום 25.12.2011, עת נפרע הפיקדון,

משך המבקש מתוכו סכום של 392,000 ₪, והעבירו לחשבונו הפרטי. כמו כן, ביום 9.1.2012, משך המבקש לעצמו, מתוך יתרת הפיקדון, סכום של 4,754,000 ₪ (להלן: הכספים ).

5.

יצויין, כי בשנת 2010, נעשתה הסבה של שטר הון, אשר הנפיקה חברת טיטלבאום לטובת חברת הניהול (להלן: שטר ההון ), באופן שחובה של חברת טיטלבאום כלפי חברת הניהול הפך לחוב של חברת טיטלבאום, כלפי המשיב, בסכום של 5,294,932 ₪ (להלן: הסבת שטר ההון ) .

6.

בעקבות אי פירעון ההלוואה על-ידי החברה, מונה, ביום 18.6.2012, עו"ד עופר שפירא

– בהתאם לבקשתו של הבנק – ככונס נכסים על נכסי חברת טיטלבאום (להלן: הכונס או המשיב ).

7.

בחודש יולי 2014, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לחייב את המבקש להחזיר לקופת החברה את הכספים. המבקש התנגד לבקשה זו, בטענה, כי הכספים אינם שייכים לחברת טיטלבאום, אלא שייכים לו. לשיטתו של המבקש, מדובר בכספים, אשר הוא היה זכאי לקבל מחברת אקסטרא, בגין דמי ניהול, אלא שבשל שיקולי מס הועברו הכספים מחברת הניהול לחברת טיטלבאום, ורק לאחר מכן נמשכו על-ידו בחזרה. במילים אחרות, טוען המבקש, כי לנוכח הסבת שטר ההון, הוא היה זכאי לקזז את חובו כלפי החברה, כנגד חובה של חברת טיטלבאום כלפי חברת הניהול.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

8.

בפסק הדין, מושא הבקשה שלפניי, דחה בית משפט קמא את טענותיו של המשיב, בקובעו, כי אלו:

"מתעלמות לחלוטין מאישיותה המשפטית הנפרדת של חברת האחזקות. אכן, חברת הניהול לא היתה חייבת להזרים לחברת האחזקות את דמי הניהול שקיבלה מאקסטרא; המשיב יכול היה, לו חפץ בכך, למשוך לעצמו את הכספים ישירות מחברת הניהול או מאקסטרא, ולא מחברת האחזקות. ברם, המשיב הוא שבחר לנהוג אחרת, מתוך שיקולי מס השמורים עימו...הוא היה זה שגרם לכך שחברת האחזקות תנפיק שטר הון לטובתה של חברת הניהול, בגין דמי הניהול שהוזרמו לחברת האחזקות. מבנה חשבונאי מורכב זה עומד לו כיום לרועץ. אין עסקינן בחברה סולבנטית המנהלת את ענייניה כראות עיניה, ואגב כך מבצעת תנועות כספיות כאלה ואחריות עם בעלי הענין בה, אלא בחברה שמונה לה כונס נכסים משום שלא פרעה את חובותיה. על חברה כזו חלים דיני חדלות פרעון, המנתקים את בעל השליטה בחברה מן החברה ומוסרים את השליטה בנכסיה לידי בעל תפקיד. כל פעולותיה הכספיות של חברה כזו נבחנות בשבע עיניים. מי שמזרים כספים לחברה סולבנטית ומקבל בתמורה שטר הון, ולימים החברה אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה, עלול לגלות ששם את כספו על קרן הצבי..."

בהמשך, נדרש בית המשפט לשאלה האם עלה בידי המבקש להוכיח את פירעון חובו באמצעות הסבת שטר ההון. לאחר בחינת מכלול הראיות על-ידי בית משפט קמא, נקבע, כי לא הוצג מסמך כלשהו המתעד את ההסבה האמורה; כי הסבת שטר ההון כלל לא צויינה בדו"חות הכספיים של החברה; כי הסבת שטר ההון לא לוותה בתנועה כספית כלשהי; וכי למעשה " כל שבוצע בספרי האחזקות היא פעולה רישומית גרידא, שהולידה, יש מאין, חוב של חברת האחזקות כלפי המשיב בסכום של 5,294,932 ₪ ".

לאחר מכן,

התייחס בית משפט קמא לטענת הקיזוז של המבקש, וקבע, כי אף בהנחה שאין כל פגם בהסבת שטר ההון - עדיין לא עלה בידי המבקש להראות שבוצע על ידו קיזוז כדין, בהתאם להוראות סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973. זאת שכן, שטר ההון המהווה את הבסיס לטענת הקיזוז לא הוצג מעולם על-ידי המבקש, ומשכך תנאיו כלל אינם ידועים;

המבקש לא הציג הודעת קיזוז, ולכן בהעדר הודעה כאמור, לא השתכללה פעולת הקיזוז; פעולת הקיזוז לא נעשתה בין שני חובות הדדיים; והמבקש לא הוכיח את המועד בו היה על החברה לפרוע את חובה מכוחו של שטר ההון.

לנוכח האמור, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי דין בקשתו של הכונס להתקבל, וחייב את המבקש לשלם לחברה, באמצעות הכונס, סכום של 5,000,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 9.1.2012 .

9.

יצויין, כי ביום 30.4.2015, דחה בית משפט קמא את בקשתו של המבקש לעיין מחדש בפסק הדין, " באשר בית המשפט סיים את מלאכתו בבקשה זו בהחלטה שכמוה כפסק דין כספי לכל דבר ועניין ".

הבקשה לעיכוב ביצוע

10.

ביום 14.5.2015, הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, באופן שיעוכב תשלום הכספים, במלואם.

11.

לטענת המבקש, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, שכן, ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור, עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך. נטען, לעניין זה, כי לנוכח גילו המופלג; ומצבו הבריאותי הקשה של המבקש –

פעולות אשר יינקטו נגדו, לצורך גביית הכספים, יגרמו לקריסתו, מבלי שניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. באשר לסיכויי הערעור, הדגיש המבקש, כי אלה טובים, משום שלדידו, פסק דינו של בית משפט קמא רצוף בטעויות ופגמים משמעותיים. המבקש טען, בהקשר זה, כי פסק דינו של בית משפט קמא התמקד בהעדר ראיות לקיומם של שטר ההון ושל כתב הסבה וקיזוז, הגם שמסמכים אלה צויינו בדו"חות הכספיים של החברה, ואף הוצגו בפני בית המשפט, במסגרת בקשה לעיון חוזר. משכך, סבור המבקש, כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט, ובכלל זה, נמנעה ממנו הזכות לקיים הליכים מקדמיים, על מנת לחשוף מסמכים מהותיים, אשר יש בכוחם לבסס את הגנתו. עוד נטען, כי בית משפט קמא בחר להתעלם מן העובדה, כי שטר החוב הוסב וקוזז חודשים רבים, עוד טרם שהחברה נקלעה להליכי כינוס נכסים.

תגובת המשיב

12.

הכונס מתנגד לבקשה לעיכוב הביצוע, ולטענתו עסקינן " בבקשת סרק שכל תכליתה לעכב, לסבך ולהשהות גביית כספים שנטל המערער מן החברה לפני שנים והוא ממאן להשיבם שלא כדין ". לגופו של עניין, טען המשיב, כי פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על ראיות בכתב; הוא מפורט; ומנומק כדבעי – ובשל כך, סיכויי הערעור קלושים. בניגוד לטענת המבקש, לפיה נמנעה ממנו האפשרות לחשוף מסמכים – ציין

הכונס, כי המבקש יכול היה להגיש לבית משפט קמא כל מסמך שחפץ בו. מכל מקום,

נאמר בתגובה, כי בשלב הערעור, אין מקום להתיר הגשתן של ראיות נוספות, אשר היה בידי המבקש להציגן בפני בית משפט קמא. בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבור הכונס, כי מאחר שמדובר בפסק דין כספי, אין בביצועו משום גרימת נזק בלתי הפיך למבקש. נוסף על כך, כך נטען, בשים לב לזהות המשיב (בעל תפקיד מטעם בית משפט), ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל ערעורו של המבקש – ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ללא כל דיחוי. יתרה מזאת, הדגיש המשיב, כי במידה שיעוכב ביצועו של פסק הדין, עלול הכונס למצוא עצמו מול שוקת שבורה, באופן שלא ניתן יהיה להיפרע מאת המבקש. הכונס הבהיר, לעניין זה, כי בשנים האחרונות, פועל המבקש למימוש נכסיו; וכי המבקש מצוי בהליכי גירושין,על כל המשתמע מכך.

תגובת הכונס הרשמי

13.

ביום 21.6.2015, התבקש הכונס הרשמי למסור את עמדתו לגבי הבקשה לעיכוב ביצוע; ולהודיע האם ברצונו להתייצב לדיון בערעור עצמו.

בפתח תגובתו, ביקש הכונס הרשמי להצטרף לעמדת הכונס, לפיה אין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. לשיטתו של הכונס הרשמי, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, בהיותו אמון על אינטרס הנושה המובטח – לו חבה חברת טייטלבאום כספים. נטען, לעניין זה, כי המבקש לא הוכיח שקיים קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו, באמצעות גביית הכספים בחזרה מן הכונס, ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ובסופו של יום יתקבל הערעור. אשר לסיכויי הערעור, טען הכונס הרשמי, כי אלה נמוכים, וזאת בין היתר, משום שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על קביעת ממצאים עובדתיים, בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. לבסוף, ציין הכונס הרשמי, כי הוא מבקש להצטרף כצד לערעור.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, בתגובת המשיב ובעמדתו של כונס הנכסים הרשמי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

15 .

בפסיקתו של בית משפט זה נקבע, לא אחת, כי לבעל דין, אשר זכה במשפטו, מוקנית הזכות להנות מתוצאות פסק הדין, בסמוך למועד הינתנו, ומבלי שהוא ייאלץ להמתין להכרעה בערעור, שהגיש הצד שכנגד על פסק הדין. מקורה של הלכה זו הוא בתקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 (וראו גם: ע"א 3140/15 ישיר אי.דיי.איי חברה לביטוח בע"מ נ' מאור משה לב ואח' (8.6.2015) ; ע"א 6042/14 נעימה נ' מדינת ישרא ל

(17.12.2014) ; ע"א 2947/14

מאור השרון יזמות (א.מ) בע"מ נ' ראדי

(5.6.2014)). יחד עם זאת, רשאי בית המשפט לחרוג מהכלל האמור, ולעכב ביצועו של פסק דין, בעקבות הגשת ערעור עליו, אם הוכיח מבקש הסעד, שני תנאים אלו: כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום ערעורו יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ( ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' בועז מוספי (10.6.2015); ע"א 8786/13

ביאלוסטוצקי נ' עו"ד בן ארצי

(11.2.2014); ע"א 8898/13

אהרון נ' עובדיה

(20.1.2014)).

16.

שני התנאים האמורים הינם מצטברים, ויחסי הגומלין ביניהם הוגדרו בפסיקה כ" מקבילית הכוחות ". היינו, ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים, כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך ( ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014); ע"א 8450/13 שטייסל נ' הכונס הרשמ י (12.1.2014); ע"א 2727/13 מכבי שירותי בריאות נ' ישראלי

(4.6.2013) ). עוד יש להדגיש, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 7898/14 שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (13.1.2015); ע"א 6472/14

ביבאר נ' ביסאן (25.12.2014); ע"א 8293/13

נעמן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (18.2.2014 )).

17.

אשר לדרישת מאזן הנוחות, השתרש במקומותינו הכלל, לפיו אין מעכבים ביצועו של פסק דין, המשית על המבקש חיוב כספי בלבד, כבענייננו, מן הטעם כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מביצוע פסק הדין שניתן נגדו, איננו, ככלל, בלתי הפיך ( ע"א 3062/14

חן נ' אוזן (30.7.2014); ע"א 249/14

איסמעילזאדה נ' עו"ד קישוני ( 9.4.2014) ).

בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה, אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו של המבקש (ע"א 6961/14

עיריית חיפה נ' ורדיה סנטר מרכזי מסחר בע"מ

(19.11.2014); ע"א 7145/14

פרייס נ' בנק אוצר החייל בע"מ (12.11.2014)).

18.

יש לציין, כי האפשרות שייגרם למבקש הסעד נזק בלתי הפיך, כתוצאה מדחיית בקשתו, נבחנת גם לאור שיעורו של החיוב שהוטל עליו במסגרת פסק הדין, מושא בקשתו (ע"א 7091/14

שירותי בריאות "כללית" נ' פלונית

(10.12.2014);

ע"א 2491/14 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן (14.5.2014)).

19.

ומן הכלל אל הפרט. אפתח בנושא מאזן הנוחות, ואומר, כי לא השתכנעתי כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובת המבקש. המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להראות, כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה ובסופו של יום יתקבל ערעורו, ייגרם לו נזק בלתי הפיך. מן הבקשה לעיכוב ביצוע עולה, כי היה ובקשה זו תידחה, יאלץ הכונס לגבות את הכספים מן המבקש, באמצעות הליכי הוצאה לפועל.

במילים אחרות, מאחר שמשיכת הכספים בוצעה על-ידי המבקש בחודש ינואר 2012 – לפני למעלה משלוש וחצי שנים – לא ברור מה עלה בגורלם, וככל הנראה, לצורך השבת הכספים,

ינקוט הכונס בהליכי גביה נגד המבקש. לפיכך, עיכוב הביצוע, בנידון דידן, משמעו, הימנעות מנקיטת הליכי הוצאה-לפועל נגד המבקש. אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה פעולות אשר יינקטו נגדו יגרמו לקריסתו, וזאת מבלי שניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. זולת טענות הנוגעות למצבו הבריאותי הלקוי, לא העלה המבקש כל טענה, לפיה לא יוכל להיפרע מן המשיב, במידה שלא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום יתקבל ערעורו.

לאור האמור לעיל, מסקנתי היא כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

20.

מאחר שמאזן הנוחות מורה על דחיית הבקשה, אינני רואה מקום לחוות את דעתי בקשר לסיכויי הערעור , שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט קמא.

21.

סיכומו של דבר – דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן במסגרת החלטתי מיום 14.5.2015, מבוטל בזאת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

אני מורה על צירופו של הכונס הרשמי כצד לערעור זה.