ע"א 4265/20 חב' שיבולת חברה להנדסה ובניין בע"מ נ. חב' הקודחים שבת בע"מ

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט יעקב דנינו ) בת"א 51951-06-17 מיום 8.6.2020, אשר פסק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן: " חוק בתי המשפט ") , כי על המבקשים לשלם למשיבה סך של 2,100,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

רקע והשתלשלות העניינים

1.

המבקשת 1 היא חברה פרטית לביצוע עבודות בטון והמבקש 2 הוא המנכ"ל ובעל השליטה בחברה (להלן: " החברה הקבלנית " ו-" מר מרגי ", בהתאמה). החברה הקבלנית זכתה בביצוע עבודות בטון עבור חברה ספרדית בשם Abener – Ghenova Dead Sea Ingeniera UTE אשר הקימה תחנת כוח עבור מפעלי ים המלח באזור סדום (להלן: " הפרויקט "). המשיבה היא חברה פרטית העוסקת בתחום ביצוע עבודות קידוח ויציקת כלונסאות (להלן: " קבלנית המשנה "). החברה הקבלנית וקבלנית המשנה התקשרו בהסכם לצורך ביצוע עבודות קידוח כלונסאות בפרויקט, ואלו בוצעו בשני שלבים, מסוף שנת 2013 ועד אמצע שנת 2014.

2.

ביום 22.6.2017 הגישה קבלנית המשנה תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בה תבעה סך של 5,166,452 ש"ח – יתרה המגיעה לה לשיטתה בגין ביצוע העבודות בפרויקט. החברה הקבלנית הגישה כתב תביעה שכנגד בסך 2,527,948 ש"ח בגין הפרת הסכם, ביצוע לקוי ואי סיום עבודות הקידוח (להלן: " התביעה " ו-" התביעה שכנגד ", בהתאמה). יצוין, כי לתביעה זו קדמה תביעה אחרת שהגישה קבלנית המשנה נגד החברה הקבלנית (ת.א. 41527-01-15, להלן: " התביעה הקודמת ") בקשר עם ביצוע העבודות בפרויקט, אשר הסתיימה בהסדר פשרה ובמחיקת התביעה הקודמת.

3.

למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 24.5.2018 הגיעו הצדדים להסכם דיוני בנוגע להסרת עיקולים והעברת כספים לקופת בית המשפט (להלן: " ההסכם הדיוני בדבר הפקדת כספים "). באותו היום ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני בדבר הפקדת כספים ובהתאם לו הופקד ביום 1.1.2019 סך 820,934 ש"ח מהכספים שעוקלו לטובת קבלנית המשנה בקופת בית המשפט, וסכום של 150,000 ש"ח הופקד בחשבון נאמנות אצל בא-כוח קבלנית המשנה.

4.

בתיק התקיימו מספר דיוני קדם-משפט והוגשו תצהירי עדות ראשית. ביום 26.1.2020 נערך דיון קדם משפט נוסף בתיק במהלכו הציע בית המשפט לצדדים כי ההכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד תינתן על דרך הפשרה. לאחר הפסקה התחדש קדם הדיון והצדדים הודיעו כי הגיעו להסכם דיוני לפיו הם מסמיכים את בית המשפט להכריע בתביעה ובתביעה שכנגד על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, בטווח שינוע בין 1,000,000 ש"ח לבין 2,500,000 ש"ח, ללא הנמקה, על יסוד סיכומים שיגישו הצדדים (להלן: " ההסכם הדיוני "). בית המשפט המחוזי נתן תוקף של החלטה להסכם הדיוני האמור.

5.

קבלנית המשנה הגישה סיכומיה בהתאם להסכם הדיוני, ואולם טרם הגשת סיכומי החברה הקבלנית הודיע בא כוחה, ביום 8.4.2020, על בקשה להשתחרר מייצוגה. עוד באותו היום ניתנה החלטת בית המשפט קמא בדבר שחרור מייצוג. ביום 19.4.2020 הגישה מר מרגי בקשה בשם החברה הקבלנית לביטול ההסכם הדיוני . בבקשה נטען כי לא הוסברה למר מרגי, נציג החברה הקבלנית, משמעות ההסכם הדיוני בדבר הכרעה על דרך הפשרה, ובכלל זה – זכות הערעור המצומצמת על פסק הדין שיינתן, וכן צוינו פגמים בהתנהלות בא כוח החברה הקבלנית.

6.

ביום 8.5.2020 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחתה את בקשת החברה הקבלנית לביטול ההסכם הדיוני . נפסק כי מעת שניתן תוקף שיפוטי להסכם דיוני אין מקום להסיג את ההליך לאחור ולפתוח מחדש את חזית המריבה, וכי " לא ראוי שהסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה שיפוטית, לאחר דיון ארוך, יוקע על נקלה בדרך של הגשת בקשה כללית בטיבה כמו היה עיקרון סופיות הדיון דוקטרינה לא מחייבת. אם לא נאמר כן, נימצא מסכלים את אלמנט הסופיות במשפט " (פסקה ראשונה, עמוד 11 להחלטה). כמו כן דחה בית המשפט המחוזי את טענת החברה הקבלנית לפיה מר מרגי לא הבין את משמעויות הכרעה על דרך הפשרה, וקבע כי עמדת החברה הקבלנית ומר מרגי אינה עומדת בהלימה להשתלשלות העובדתית והכרונולוגית, ולכתובים בתיק (להלן: " ההחלטה בדבר אי-ביטול ההסכם הדיוני ").

7.

החברה הקבלנית הגישה ביום 17.5.2020 באמצעות מר מרגי בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט בדבר אי-ביטול ההסכם הדיוני, וזו נדחתה בו ביום בהחלטה בפתקית. על החלטות אלו לא הוגשה בקשת רשות ערעור. ביום 1.6.2020 הגיש מר מרגי בשם החברה הקבלנית סיכומים בהתאם להסכם הדיוני, וביום 3.6.2020 הוגשו סיכומי תשובה מטעם קבלנית המשנה.

8.

ביום 8.6.2020 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מושא הערעור, במסגרתו נפסקו פיצויים לטובת קבלנית המשנה בסך 2,100,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. בהתאם להסכם הדיוני ניתן פסק הדין ללא נימוקים (להלן: " פסק הדין ").

נימוקי הערעור ובקשת עיכוב הביצוע

9.

החברה הקבלנית ומר מרגי (להלן יחדיו: " המבקשים ") לא השלימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והגישו ערעור לבית משפט זה, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפניי.

10.

במסגרת הערעור טוענים המבקשים טענות רבות ומגוונות. בין היתר, נטען כי ההסכם הדיוני נכרת מבלי שלמבקשים הייתה גמירת דעת ביחס אליו ולמצער כי היה פגם בגמירות דעתם. לטענתם, בא כוחם דאז לא הסביר להם את המשמעות של פסיקה על דרך הפשרה ולא קיבל את הסכמתם לכך. עוד נטען כי ההצעה להסכם הדיוני נעדרת מסוימות באופן שלא ניתן להשלימה וכי ההסכמה להסכם הדיוני "נעדרת כל הגיון עסקי" (סעיף 5.6 לכתב הערעור). המבקשים מוסיפים וטוענים כי בית המשפט קמא שגה בקביעת המסגרת הנורמטיבית הואיל ולצורך ביטול ההסכם הדיוני לא היה כל צורך בשינוי מהותי בנסיבות, ודי בהעדר המסוימות אשר נפלה לשיטתם בהסכם הדיוני על מנת להביא לביטולו. יחד עם זאת, מציינים המבקשים כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו ל"שינוי מהותי בנסיבות" בדמות שחרור בא כוחם מייצוג, ומלינים על השחרור מייצוג, ללא קבלת עמדתם, באופן העולה כדי פגיעה בכללי הצדק הטבעי והותרתם בעמדת נחיתות מול קבלנית המשנה. בהקשר זה נטען כי הסגר שנכפה עקב התפשטות נגיף הקורונה הקשה עליהם להשיג ייצוג משפטי. טענות נוספות שהעלו המבקשים הן אלה: כי לא היה מקום להעדיף את גרסת בא כוחם לשעבר, שלא נתמכה בתצהיר; כי שגה בית המשפט קמא שעה שקבע כי עמדתם אינם עומדת בהלימה להשתלשלות הכרונולוגית ולכתובים; כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי עסקינן בחרטה מאוחרת; כי שגה בית משפט קמא כשאימץ את טענת קבלנית המשנה בדבר חשיפת קו תביעתה; כי בית משפט קמא שגה בהבנת ההסכם הדיוני, שגה ביישומו וכפועל יוצא מכך הכריע בתביעה העיקרית בלבד ולא בתביעה שכנגד. ואלו רק עיקר טענות המבקשים, המשתרעות על פני 35 עמודים של הודעת ערעור.

11.

במסגרת בקשת עיכוב הביצוע טוענים המבקשים כי העילה לעיכוב ביצוע פסק הדין הינה סיכוייו הטובים של הערעור, והם חוזרים בתמצית על נימוקי הודעת הערעור. בנוסף, נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים וכי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין הכספי בשל חוסר אפשרות להשיב את המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל. נטען כי מצבה הכלכלי של קבלנית המשנה הוא "בכי רע" וכי לא תהיה לה אפשרות להחזיר את סכום הפיצוי שנפסק, ככל שישולם. לטענת המבקשים, מצבה הכלכלי הקשה של קבלנית המשנה עולה מבקשה שהאחרונה הגישה ביום 12.4.2020 לבית המשפט המחוזי, טרם מתן פסק הדין, להעביר לידיה 1,000,000 ש"ח מכספים שהופקדו בקופת בית המשפט ובחשבון נאמנות אצל בה-כוחה.

דיון והכרעה

12.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות" ) קובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" . עיכוב ביצועו של פסק דין הוא אפוא החריג לכלל. שניים הם השיקולים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה לעיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור: (א) סיכוי הערעור הם טובים; (ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, במובן זה שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך או כי יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו ככל שיזכה בערעור ופסק הדין יבוטל . בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 1881/14 שומרז חברה לבנין ופתוח בע"מ נ' שמריז , פסקה 12 (13.4.2014); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו , פסקה 13 (18.1.2017 ); ע"א 4790/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח עבדאללה דעיבס , פסקה 16 (24.12.2019)).

13.

הדברים נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בפסק דין המטיל על המערער חיוב כספי. הטעם לכך, הוא שבמקרה הרגיל אין המדובר במצב בלתי הפיך היה והמערער יזכה בערעורו ופסק הדין יבוטל (ע"א 3361/15 טיטלבאום נ' שפירא , פסקה 17 (22.7.2015)); בית המשפט יחרוג מכלל זה במקרים אשר המשותף להם הוא החשש שמא כאשר יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין, יהיה זה " מן הנמנע – או קשה מאד – להשיב את המצב לקדמותו " (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 859 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)). כך, למשל, כאשר דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין תביא לקריסתו הכלכלית של המערער ותגרום לו נזק רב (ע"א 6626/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 406 (1997)); כאשר יש בידי המערער לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעורו ( ע"א 7729/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ,

פסקה 19 (7.1.2019) ; וכאשר מדובר בפסק דין המורה על תשלום סכום כסף גבוה במיוחד, נוצר חשש שמא הזוכה יוציא חלקים ממנו עד להכרעה בערעור באופן שיקשה על ביצוע ההשבה (ע"א 6273/19 אלטר נ' בן אבו , פסקה 12 (2.12.2019)).

14.

נטל השכנוע להראות שחל אחד החריגים בגינו יש לעכב ביצוע פסק דין, מוטל על מבקש עיכוב הביצוע (ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 671 (1996)). על מנת לעמוד בנטל זה על מבקש עיכוב הביצוע (המערער) להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענתו בדבר הקושי שיעמוד בפניו בהמשך הדרך בבואו להיפרע מהמשיב ( ע"א 9351/07

הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' נגל , פסקה 5 (23.12.2007)).

15.

בנסיבות העניין, סברתי כי המבקשים לא הוכיחו קיומו של אף אחד משני התנאים המצטברים הנדרשים לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין.

16.

באשר למאזן הנוחות – סבורני

כי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להציג תשתית ראייתית מינימאלית לביסוס טענותיהם בדבר הקושי בהשבת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור ויבוטל החיוב הכספי שהושת עליהם.

המבקשים ביקשו לבסס טענתם על הציטוטים הבאים מתוך בקשת קבלנית המשנה מיום 12.4.2020: "בקשה זו מוגשת על רקע משבר הקורונה והזדקקות המבקשת לאמצעי תשלום המגיעים לה כדין" וכן "משבר הקורונה ועצירת המשק הישראלי משפיע גם על התובעת שזקוקה היום יותר מאשר בעבר לכל "שקל" המגיע לה בדין. סכום של מיליון ש"ח שבית המשפט הנכבד יפסוק בכל מצב לטובתה כאמור – יוכל להקל ולעזור לתובעת לעבור זמנים קשים אלו". ואולם, מדובר באמירות כלליות, ולא ניתן ללמוד מהציטוטים הללו כי מצבה הכלכלי של קבלנית המשנה "בכי רע" באופן המקים חשש כי לא תוכל להשיב כספים שישולמו לידיה אם יתקבל הערעור .

דומה שאין צורך להכביר מילים בדבר הקושי שמערימה מגפת הקורונה על מרבית הגורמים במשק, ועל כן לא ניתן ללמוד מהבקשה שהגישה קבלנית המשנה, כשלעצמה, על מצב כלכלי קשה באופן יוצא דופן.

17.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות, נראה שסיכויי הערעור אינם גבוהים, בשים לב לכך שפסק הדין מושא הערעור ניתן על דרך הפשרה במסגרת הסכם דיוני, בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שגבולות ההתערבות בפסק דין הניתן על דרך הפשרה הם מצומצמים ביותר. התערבות ערכאת הערעור שמורה לאותם מקרים נדירים ויוצאי דופן, בהם פסק הדין שניתן חורג באופן קיצוני מגבולות הסבירות – במסקנותיו או בסכומים שנפסקו בו ( רע"א 6756/96

זוננשוילי נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ , פסקה 5 (15.12.1997, להלן: "עניין זוננשוילי" ) ; ע"א 8497/11

חב' בן יחזקאל אמנון (1991) בע"מ נ' ברגר, פסקה 5 (29.5.2014)). אין משמעות הדבר כי פסק דין שניתן על דרך הפשרה חסין מפני ערעור, אולם ככל שנכונותה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה תגבר, כי אז ייפגע יתרונו המובנה של מוסד הפשרה, וייפגעו ציפיות הצדדים לקיום הליך מהיר שתוצאותיו סופיות (עניין זוננשוילי , פסקה 6). הדברים נכונים ביתר שאת שעה שהצדדים בחרו כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי על דרך הפשרה תהא ללא נימוקים (השוו: ע"א 8560/17 אדרי אל ישראל קרקעות בע"מ נ' אפיקי נדל"ן בצפון בע"מ , פסקה 16 (29.1.2019)), שהרי, במצב דברים זה לא ניתן לבחון את הלך מחשבתו של בית משפט קמא, אלא אך את התוצאה אליה הגיע.

בעניינו, הסכום שנפסק הוא בטווח שהוסכם על הצדדים בהסכם הדיוני עובר למתן פסק הדין, ועל כן ספק אם המקרה נופל בגדר המקרים הנדירים ויוצאי הדופן המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. המבקשים הרבו לטעון בנוגע לפגמים אשר נפלו לשיטתם בהסכם הדיוני ובנסיבות שקדמו לעריכתו, אולם ספק אם זהו השלב בו עליהם להעלות טענות אלה – לאחר שכבר פעלו על פי הסכם הדיוני, וניתן פסק הדין בהתאם לו (להבדיל מהגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה בדבר אי-ביטול ההסכם הדיוני – בקשה שלא הוגשה).

18.

סוף דבר : דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.